חנוכה י"ב אופנים שמדליק מעל כ' אמה ובכל זאת יד"ח (1 צופה)

[נדיב לב]

א. שיטת הריטב"א שבת כב. (ד"ה ואם דר) מבואר שאם גר בעלייה גבוהה למעלה מכ' אמה לא משערים את הגובה מרה"ר ולמעלה אלא מהמקום שבו נמצא המדליק.

ב. דעת הפרי מגדים סי' תרע"א (משב"ז סק"ה) דלדידן שמדליקים בפנים רשאי להדליק בחלון למעלה מכ' אמה, דמ"מ יש היכר קצת לבני רה"ר.

ג. כשהדליק מעל כ' אמה לפי שיעור הגר"ח נאה.
הנה שיעור כ' אמה במדות זמננו לדעת החזון איש 11.52 מטר ולדעת הגר"ח נאה 9.60 מטר.
לגבי מנהג ירושלים כתב החזו"א (או"ח סימן לט סק"ה) שהגר"ש סלנט נהג הקל בירושלים במידי דרבנן היכא דלא אפשר עפ"י 10 ס"מ לטפח.
ובקו' השיעורין כתב החזון איש שיר"ש יחמיר בדאו' כל הדעות, והכא מדרבנן שייך להקל. ובספר הלכות חג בחג (חנוכה פ"ה הע' 11) מביא מה שאמר מרן הסטייפלר זצ"ל שדברי החזו"א נאמרו רק בשיעורי נפח כרביעית או כזית וכדו' אבל בשיעורי אורך כטפח אמה וכדו' לנוהגים כהחזו"א א"צ לחוש כלל לשיעור הקטן.

ד. הגר"ש קלוגר (חכמת שלמה סי' תרע"א סעי' ו') הסתפק אם הניח הנר מקצתו למטה מעשרים ומקצתו למעלה מעשרים כגון בנר של שעוה אם יצא או לא. ואחר אריכות דברים בזה כתב די"ל שבחנוכה אם הוי מקצת הנר תוך כ' אמה ומקצתו למעלה מכ' אף שאין בלמטה כשיעור רק עם הצירוף שלמעלה מ"מ כשר כמבוי, ולא כסוכה. וכ"ז דלא כהפמ"ג שם סק"ה והמ"ב בשעה"צ ס"ק ל"ג שכתבו שלא יד"ח היכן שהלהבה וכ"ש כשחלק מהנר מעל כ' אמה.

ה. כשהדליק בנר שעוה מעל כ' אמה, ולאחר מכן ירדה הלהבה לפחות מכ' אמה, כתב בשו"ת דברי יציב (ח"ב סי' רפ"ד) דאע"פ שכשלקחה דלוק והניחה פחות מכ' אמה לא יצא שמא י"ל הכא דאשו משום חציו (וכסוג' בב"ק כב.) וכעין שכתב נמוק"י גבי נר שבת שמדליק והוי כאילו הדליקו בער"ש ונגמר מעשה ההדלקה בשבת, ולפי זה אפשר גם בנידו"ד עיין שם. אמנם דעת הגראי"ל שטיינמן (הובא בס' סוכת חיים עמ' ריד) שענין אשו משום חציו היינו שכל מה שדולק אח"כ נחשב כאילו דלק מתחלה בשעת הדלקה, אך לומר שנחשב לו כאילו ההדלקה נעשתה לאחר מכן לא מצינו.

ו. כשהדליק מעל כ' אמה בבניין המצוייר (אמלתרא) שגורם לעוברים ברה"ר להגביה עיניהם מעלה, כמו שלענין קורה הנתונה ע"ג מבוי כשר. ודן בזה הגר"נ קרליץ (חוט שני חנוכה פי"ט) אם יועיל בנ"ח אמלתרא, והביא מש"כ השפת אמת (סוכה ב.) להסתפק ונשאר בצ"ע למעשה.
אמנם דעת הגרש"ז אויערבאך (בס' שלמי מועד) שלא יד"ח, ושאני נר חנוכה דאפשר שהנר גופיה מיקרי אמלתרא בחושך הליל ואעפ"כ פסלוהו חז"ל, וכעין שכתב חיי אדם (כלל קנ"ד סעי' ט"ז) שחלון למעלה מכ' אמה הוא דבר הבולט ונראה לעין ואעפ"כ פסול. וכך נקט הגריש"א להלכה שלא יד"ח.

ז. כשגר בבית שנמצא בשיפוע הר והוא למעלה מכ' אמה, אבל העומד במרחק מביתו יראה הנרות היטב וממקום עומדו אין כ' אמה, דעת הגר"נ קרליץ שנחשב כבתוך כ' אמה, וה"ה אם עד קרקע ביתו בגינה הוי טפי מכ' אמה ומהכביש הגבוה הימנו הוא פחות מכ' אמה.

ח. באופן שנמצא ביתו בעמק, ורה"ר גבוה מביתו יותר מכ' אמה, נחלקו הגריש"א והגר"ח, דעת הגריש"א (נר חנוכה פ"ג הע' כ"ו, שכן אמר מרן הגר"ח בשם חמיו) שיכול להדליק בחלון משום שאנשים רואים למטה אף יותר מכ' אמה אולם דעת מרן הגר"ח שלא יד"ח.

ט. אם ביתו מעל כ' אמה לרה"ר אלא שבהמשך רה"ר יש כלפי ביתו פחות מכ' אמה, דעת מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (תורת המועדים על שונ"ה סי' תרע"א הע' כ"א) שיכול להדליק שם דסו"ס לחלק מרה"ר נמצא ביתו מתחת לכ' אמה.

י. הגר בקומה גבוה מעל כ' אמה דעת הגר"ש וואזנר (שבט הלוי ח"ד סי' ס"ה) מדליק בחלון שבתוך ביתו דהוי פרסומי ניסא לדיירי הקומות הגבוהות בבניינים שמולו. אמנם דעת רבים מאחרוני זמנינו (הגריש"א, מרן הסטייפלר ובנו מרן הגר"ח ועוד) שעיקר תקנת חז"ל היינו דווקא ברחובות ושבים לעוברים, ולכן ידליק בפתח למטה בפתח ביתו או בפתח הכניסה לחדר המדרגות.

יא. באופן שרה"ר שמהלכים בו אינשי הסמוך לביתו הינו גשר [גבוה מקרקע רה"ר] דעת הגריש"א (אמרי שפר חנוכה עמ' קס"ט) שמודד הכ' אמה מהגשר ולא מהקרקע שמתחתיו, אולם דעת הגרמ"ד סאלאוויציק שיש למדוד מהקרקע ולא מהגשר.

י"ב. אם חלון ביתו רחוק מרה"ר יותר מכ' אמה ידליק שם נ"ח (ריחוק כ' אמה אינו אלא מלמטה למעלה ואינו במרחק כ' אמה) כל שהנרות ניכרים לעוברים שם, כך דעת הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר והגר"ח קנייבסקי. ובספר תורת המועדים (על שונה הלכות סי' תרע"א) כתב שהיתר זה אינו אלא כשהעומד רואה ממרחק בקו ישר, אולם אם הוא באלכסון אינו יוצא בזה, דאין עין האדם מכוונת לשם בסתם.

וראה עוד כאן.​