אדר י"ג אדר - יום פטירת הגר"מ פינשטיין (1 צופה)

[אחד יחיד]

היה זה בישיבת 'מועצת גדולי התורה' הראשונה לאחר שהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל התמנה ל'נשיא המועצת'. גדולי התורה – חברי המועצת, כבר המתינו בחדר הישיבות, ורבי משה מיהר מיד בתום תפילת מנחה בישיבת 'תפארת ירושלים' לצאת ל'ישיבת המועצת'. אלא שמחוץ לבנין הישיבה המתין לו עני וביקש ממנו צדקה, רבי משה הוציא מכיסו כמה מטבעות ונתנם לעני המתחנן. אך בזאת לא תמה בקשתו, הוא החל לשוחח עם רבי משה ועיכב אותו עשר דקות, תוך כדי שהתלמידים המלווים רומזים לעני שרבי משה ממהר מאוד. רבי משה דחה את רמזיהם, ורמז להם מנגד, להניח לעני ולהפסיק לזרזו.

לאחר שהעני סיים את שיחתו ורבי משה יצא לדרכו, פנה אליו אחד התלמידים: 'ילמדנו רבינו! הרי רבינו ממהר לעסוק בצרכי צבור, מדוע – אם כן – לא הסתפק רבינו בנתינת הצדקה, ולא הסביר רבינו לעני כי הוא ממהר וכעת אינו יכול לשוחח איתו?'

'השיחה עמי' – ענה לו רבי משה – 'היתה חשובה עבורו יותר מהכסף, מצוות הצדקה שלי כללה אף את השיחה הזו, להראות לו שאני מתעניין בצרתו ומפנה מזמני כדי להאזין למצוקתו'. (הרב אברהם פוקס)

 

[אחד יחיד]

סיפר לי מו"ח שליט"א, שלפני שנים היה אצל הגאון האדיר שר התורה רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ובאמצע נכנס שם הגה"צ רבי יחזקאל ראטה שליט"א אב"ד קארלסבורג, שאז היה רב צעיר לימים, ורבי משה כיבד את גאב"ד קארלסבורג לשבת לידו, והשתעשע עמו בדברי תורה.

לפתע נכנס אחד אל רבי משה, ואמר שיש לו שאלה דחופה. אמר לו רבי משה "הרב נמצא כאן, אתם יכולים לשאול"… האיש לא הבין מה רבי משה רוצה ממנו, ושאל את השאלה לרבי משה. לאחר ששמע רבי משה את השאלה, הסתובב לעבר אב"ד קארלסבורג, ואמר לו "היהודי שואל כך וכך, אני מבקש שהרב יפסוק"…

אב"ד קארלסבורג הרהר כמה דקות, ואחר כך השיב פסק ברור על השאלה, ואז הסתובב רבי משה לעבר האיש הזה ואמר לו "הרב פסק כך וכך"… ואח"כ חזר היהודי ושאל את רבי משה "אם יהיה כך וכך, מה עלי לעשות אז", ושוב הסתובב רבי משה ושאל את אב"ד קארלסבורג "היהודי שואל מה הוא צריך לעשות באופן זה וזה", ואב"ד קארלסבורג השיב באופן ברור, ורבי משה אמר להיהודי "הרב פוסק, שבאופן כזה, אתה צריך להתנהג כך וכך"…

(מתוך 'נועם שיח '– וארא תש"פ– מכון אפריון לשלמה)

 

[אחד יחיד]

את המעשה שלפנינו סיפר הגאון רבי אפרים גרינבלאט בעל שו"ת רבבות אפרים, תלמידו של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל [בתוך שיחה עם הרב יעקב הייזלר, 'המבשר תורני' תצוה תשס"ט].

"מדי יום ביומו היו מגיעים לישיבה אנשים מכל החוגים והעדות, זה לברכה מרבי משה, זה להסכמה על ספרו וזה כדי לקבל המלצה, וכך נשנה מחזה זה מדי יום ביומו.

"באחד הימים – היה זה בחורף שנת תשי"א, בפר' בשלח – נכנס לביהמ"ד אדם הלבוש כעשיר, עם כובע וחליפה יוקרתית וכו', כשכל הליכותיו מעידות על עשרו. רבי משה ראהו מרחוק וניגש אליו וכיבדו בכבוד הראוי לו, ואף ביקש ממנו לשבת לידו במזרח. רבי משה שאלו לפשר בואו, והלה השיב כי יש בפרשה רש"י שמאוד קשה לו, וגם רב הקהילה שלו אינו יודע לענות לו פשט ברש"י, אולי יוכל אפוא ראש ישיבה לעזור לו…

"כמובן, רבי משה נענה מיד לבקשתו וביקש ממני שאביא לו חומש, והתחיל ללמוד עם היהודי את הרש"י. ואז אומר לו רבי משה: 'אכן, יש כאן רש"י קשה מאד. בשנה שעברה בלומדי זאת, גם אני התקשיתי בזה מאד. אנא תואיל בטובך להגיע מחר, שאז בעז"ה כבר יהיה לי ברור יותר הפשט ברש"י'.

"אותו יהודי נפרד מר' משה כשבדעתו להגיע למחרת שוב. אדהכי מבקש ממני ר' משה שאחפש את מס' הטלפון של רב הקהילה של אותו יהודי, וכשהשגתי לו את המספר נכנס למשרד הישיבה והתקשר לאותו רב ושוחח עמו בטלפון כחצי שעה.

"אח"כ סיפר לי רבי משה, כי גילה שאותו יהודי הינו אחד מעשירי הקהילה והוא שונא ותיק של רב הקהילה, וכבר זמן רב שהוא מחפש דרך איך לפטר את הרב ממשרתו. 'הוא הגיע אלי אתמול כדי להכשיל את רב הקהילה שלו, שלא ידע כ"כ טוב את הרש"י הנ"ל, מתוך כוונה שאני אדבר בגנותו שאינו יודע פשט ברש"י, ועל ידי כך יצליח לפטרו ממשרתו… לכן עשיתי עצמי כאילו גם אני לא יודע היטב את הפשט ברש"י, ומיד התקשרתי לרב הקהילה כדי ללמוד עמו היטב את הרש"י וכך לא ימצא הלה שום עילה להתנכל לו, ואדרבה, יראה שגם אני לא יודע את הרש"י, וכשיחזור לרב הקהילה ייווכח שהוא יודע יותר טוב ממני את הפשט ברש"י'.

"ואכן כך הווה, כשחזר העשיר לקהילתו ניגש אליו הרב והסביר לו את הרש"י על בוריו… ולמחרת חזר אותו יהודי לר' משה וסיפר לו כיצד הרב שלו כבר הסביר לו היטב את רש"י, וכבר אינו צריך להטריח את רבי משה. 'ובכלל', סיפר היהודי לר' משה, 'כעת נהפכתי לידידו הטוב של הרב שלי ואני מעריך אותו בגין הבנתו המעולה ברש"י'…

 

[אחד יחיד]

מרן הגר"מ פיינשטיין זי"ע היה כידוע עניו ושפל ברך באופן מופלא ממש. שפעם הלך ברחוב ושמע קול מאחוריו: 'משה, מה השעה', מיד הביט בשעונו וענה לשואל בנועם. הלה כבש פניו בקרקע, הוא כלל לא התכוון לרבי משה, אלא לחברו ששמו משה, אבל לרבי משה היה פשוט שניתן לקרא לו כך והכוונה היא אליו, הוא לא ראה בדבר שום פחיתות כבוד. (הרב יחיאל צוקר)