אייר י"ח אייר - יומא דהילולא דהגה"ק רבי משה איסרליש הרמ"א זיע"א (1 צופה)

[התורה]

רבינו משה איסרליש נולד בעיר קרקא בשנת ה"א ר"פ לאביו הגאון מו"ה ישראל איסרלן ב"ר יוסף ז"ל מקרקא.
הוא היה גדול הפוסקים בעולם האשכנזית. הרמ"א שימש רב, אב - בית - דין, וראש ישיבה בעיר מולדתו, קראקא, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר מרן הבית את ספרו השלחן ערוך,
הוסיף עליו הרמ"א הגהות לפי דרכי הפוסקים האשכנזים, באופן שספר הלכה אחד שימש הן את יהדות ספרד והן את יהדות אשכנז. השלחן ערוך עם "המפה" (הגהותיו של הרמ"א) מקובל עד היום כהלכה פסוקה בישראל. הרמ"א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובקבלה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב"ם) עד משה (הרמ"א) לא קם כמשה (הרמ"א).
בעקבות פרסמו של הספר בית יוסף של רבי יוסף קארו על הטור כתב הרמ"א את ספרו 'דרכי משה', כולל ביאור על הטור ובו גם עיקרי דבריו של יוסף שבמקומות רבים חלק עליהם הרמ"א; הגאות הרמ"א בשו"ע מבוססות רובן ככולן על פסקיו בספר דרכי משה. רבינו הרמ"א נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ח באייר- ל"ג בעומר של"ב בקראקא, ונקבר בצמוד לבית הכנסת שלו בעיר.
גליון מחוברים​

 

[התורה]

השבח הל"ג​

סיפר הגה"צ רבי עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל, בעל "לב העברי:"
רבנו הרמ"א, הגאון רבי משה איסרליש זי"ע, נסתלק לעולמו ביום ל"ג בעומר, ול"ג ספרים חיבר בחייו.
כשעמד הספדן להספידו ביקש להשמיע אף הוא ל"ג שבחים על הנפטר. עמד ומנה ל"ב שבחים ומעלות שהיה בו ברבינו, אך לא מצא עוד שבח מיוחד שישלימו לל"ג. עד שבא זקן אחד מקראקא וחשף בפני הקהל מנהג אחד שהיה לו לרבנו הרמ"א.
מדי מוצאי פורים, כשיהודי העיר שרויים בעיצומה של הסעודה, היה עוטה על פניו 'פרצוף' (מסכה) ובגדים שונים, והיה עובר במסירות מבית לבית ומזכיר ליושביו לבל ישכחו להתפלל ערבית בטרם יחלוף זמנה... איש לא ידע עד לרגע זה על מנהגו של רבנו, שכן הוא עשה זאת בהסתר ובהצנעה. השבח הזה היה השבח הל"ג.
(לב העברי ח"א דף ב, ב בהערות, גליון מחוברים)​

 

[התורה]

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב

רבי משה איסרליש זצ"ל הידוע בכינויו הרמ"א זכה לחבר הגהות על השולחן ערוך, שיש המכנים אותן בשם 'המפה', לרמז שרבי יוסף קארו זצ"ל יצר את השולחן והרמ"א הוסיף על המלאכה ופרש עליו מפה. בהקדמה ל"שולחן ערוך" הבהיר רבי יוסף קארו, כי כתב את רוב הדברים על פי שיטות עדות המזרח, ולפיכך בא הרמ"א והוסיף הלכות ומנהגים רבים לשיטת פוסקי אשכנז.

מלבד זאת זכה הרמ"א לחבר את הספרים "דרכי משה", "תורת העולה" ועוד, ופסקיו הם יסוד היסודות לכל מורה הוראה בישראל.

הרמ"א כיהן כרב, כאב בית דין וכראש ישיבה בעיר הולדתו קראקא, ומצודתו נפרשה על כל ערי פולין, גרמניה וצפון איטליה. בתוקף תפקידו כרב העיר קראקא, הוטלה עליו האחריות להשגיח על כשרות הבשר שמכרו קצבי העיר היהודים.

מעת לעת התקיים בעיר קראקא יום השוק, בו היו מתאספים מאות אנשים מהעיר ומסביבותיה ומציעים את מרכולתם למכירה. באחד מימים אלו, בשעה מוקדמת בבוקר, הלך הרמ"א לתפילת שחרית בבית הכנסת. בדרכו הוא חלף בשוק וראה קבוצת יהודים מתגודדת סביב קצב צעיר המציע שומן בהמה למכירה.

הרמ"א ניגש אל המוכר ושאלו: "למי שייך השומן הזה שאתה מוכר?"

"השומן שייך לאבי", השיב שוליית הקצב, "הוא בעל אטליז הנמצא תחת השגחת הרב!"

הרמ"א פנה לציבור הלקוחות וציווה עליהם שלא לקנות מהשומן עד שאבי הבחור יופיע במקום. "ברצוני לדבר עם בעל האטליז בעצמו!"

הזמן חלף ובמקום התאסף ציבור ענק של לקוחות, אך הרמ"א לא הניח לאיש לקנות מהשומן, וכמובן שאנשי העיר שסרו למשמעתו לא העלו על דעתם לנהוג כנגד הוראתו הנחושה של המרא דאתרא.

בינתיים הגיע זמן התפילה. הגבאי פנה לרמ"א ורימז לו בעדינות כי בבית הכנסת כבר ממתינים לרב העיר כדי שיוכלו להתחיל בתפילה. כשראה הרמ"א כי השעה התאחרה, פנה לבן הקצב והודיע לו בתוקף: "אני מזהיר אותך לבל תעז למכור אפילו כזית אחד מהשומן הזה עד שאסיים את התפילה ואחזור מבית הכנסת!"

הרמ"א הלך לבית המדרש ובינתיים הגיע למקום בעל האטליז, שראה ציבור ענק עומד סביב דוכן השומן וממתין בציפייה. "מה קורה כאן?" שאל הקצב את בנו בפליאה, "מדוע אינך משרת את הקונים?!"

"מה אעשה אבא?" הצטדק הצעיר, "רב העיר עבר ליד הדוכן והזהיר אותי באזהרה חמורה, שלא אעז למכור מהשומן עד שיסיים את התפילה ויחזור לשוק".

בעל האטליז שמע את הדברים והקים קול זעקה: "מה אירע פתאום! מדוע הרב אינו מתיר למכור את השומן? הרי הוא נלקח מבהמה כשרה שנשחטה למהדרין תחת השגחתו!" אבל הציבור החכם הבין שהרב לא היה מזהיר באזהרה כה נוראה שלא לקנות מהשומן, אם לא היה צל כבד המעיב על כשרותו.

בינתיים שב הרמ"א מהתפילה, הגיע לשוק, ניגש לבעל האטליז והחל לחקור אותו בכל תוקף: "מה מקור השומן הזה שאתה מוכר כאן?!"

"מה השאלה?" התגונן הקצב, "השומן ניטל מבהמה שנשחטה למהדרין, הרב בכבודו ובעצמו פיקח על השחיטה!"

אבל הרמ"א לא קיבל את דבריו והרעים לעברו בקול נוקב: "תגיד לי עכשיו, מהיכן השומן הזה שאתה מציע למכירה?!"

הקצב ניסה לספר במבוכה כי מקור השומן מכאן ומשם, אך הרב לא קיבל את מעשיותיו והורה לו בחריפות: "תגיד לי תכף ומיד, מאיפה הבאת את השומן הזה?!" וכך, בלית ברירה, הוכרח הקצב להודות בבושת פנים ובקול עגום כי מדובר בשומן אסור של 'דבר אחר', רחמנא ליצלן!

לנוכח ההתרחשות המרעישה, פערו הנוכחים את עיניהם בפליאה וקראו בהתרגשות: "כזו רוח הקודש! כזו קדושה של הרמ"א! אשרי העיר קראקא שזכתה לרב בעל מופת שכזה!" ומיד מיהרו לשאול את הרמ"א בסקרנות ובהשתוממות כיצד ידע כי מקור השומן בבהמה טמאה.

אולם הרמ"א חייך והשיב בענוות חן: "לא נביא ולא בן נביא אנוכי. חז"ל אמרו במדרש (בראשית רבה סה, כו) 'לא הלך העורב אצל הזרזיר אלא שהוא מינו' ולימדונו שהואיל והזרזיר הוא בעל חי טמא, לכן הוא שוהה מטבעו במחיצת העורב שאף הוא בעל חי טמא.

הבוקר, כשהלכתי לתפילה, ראיתי עורב החג מעל השומן וחשבתי לעצמי, מה יש לעורב טמא לחפש מעל דוכן בו נמכר שומן כשר. אמנם היה זה בשוק הפתוח, אבל בכל אופן לבי אמר לי, שאם העורב הטמא מעופף מעל השומן, הרי שיש דברים בגו ומן הראוי לברר ולחקור את פשר הדבר. ואכן לאחר חקירה ודרישה התברר כי מדובר בשומן שמקורו מבהמה טמאה. והיות והעורב הוא בעל חי טמא, לפיכך הוא ריחף מעל שומן החזיר שאף הוא בעל חי טמא!"

הנוכחים שמעו את הדברים ונפעמו להיווכח עד היכן הרחיקו לראות עיניו הקדושות של הרמ"א.

(רבי אהרן טויסיג שליט"א – דורש טוב בראשית, דרשו)​

 

[התורה]

רמ"א – המכלול

www.hamichlol.org.il

המפה – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[התורה]

נולד בקרקוב בשנת ר"פ או ר"צ (1530/1520) נפטר בקרקוב בשנת של"ג (1573). הרמ"א נחשב לגדול הפוסקים במאה הט"ז, ופסקיו התקבלו לדורות. הוא היה בן למשפחה מיוחסת ועשירה, אביו היה מפרנסי הקהילה ובנה בית כנסת (לזכר אשתו) שנקרא על שם הרמ"א והתקיים עד השואה. חמיו היה רבי שלום שכנא מלובלין, ראש וראשון לחכמי ישראל בפולין. אשתו נפטרה במגפה והוא נשא לאישה את בת אחד מנכבדי הקהילה. הרמ"א היה תל תלפיות של יהדות אירופה ופנו אליו אף מקהילות רחוקות: איטליה, בוהמיה וגרמניה. הוא קיים קשר מכתבים עם חכמי הדור, ביניהם רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך. הרמ"א היה מגדולי ההוראה בישראל. בימים נעשתה פולין לאכסניה הגדולה של תורה, עם שקיעת יהדות המערב בעקבות הרדיפות והגירושים שם.

במקביל לרבי יוסף קארו שכתב את פירושו הנודע "בית יוסף" על ארבעה טורים, כתב הרמ"א את חיבורו "דרכי משה" על ה"טורים". ביחס ל"בית יוסף" כותב החיד"א ש"ידוע מה דמרגלא בפי העולם, שהמגיד זירז מאוד להוציא ספרו בית יוסף כדי שלא יקדמנו חלילה אחר ממדינת פולין, הוא [היושב ב]ק"ק קרקוב, וזה משה האיש ידענו מה הי' לו, שהי' מחבר ספר דרכי משה הארוך על הטורים, ואך אחר שראה ספר בית יוסף – קיצר את דרכו וקמץ משם רק אותן הדברים שלא הובאו ביתה יוסף". את חידושי ההלכות והדינים שעלו מתוספות אלו כתב הרמ"א בחיבורו "המפה לשלחן", ובשם שנתן לו הוא משקף את יחסו ליצירה זו: תוספת והגהות לשולחן ערוך, מעין יצירת משנה. החשיבות העצומה בחיבורו של הרמ"א היא עבור בני אשכנז: הואיל ובשו"ע פסק המחבר כרי"ף וכרמב"ם מלבד הרא"ש, תוך התעלמות מחלק מדעות גדולי אשכנז, ביניהם בעלי התוספות, הוסיף הרמ"א בהגהותיו את דיני בני אשכנז ומנהגיהם, במקום שיש חילוק בינו לבין מנהג בני ספרד, וכך הושלם על ידו השולחן ערוך להיות ספר ההלכה הראשון במעלה עבור העם כולו.

בקרקוב ובקהילות אחרות לא היה אב"ד ראשי. בפנקס הקהילה נרשם: "והנה בפנקסי הקהל דפה וכן בפנקס הח"ק לא נזכר כלל תואר אב"ד לא על הגאון ר' יוסף הכהן בעל שארית יוסף ולא על גיסו רבנו הרמ"א ז"ל, רק נכתב עליהם 'שהרביצו פה תורה בישראל, וכן הוא האמת שהיו שניהם יושבים פה קרקא רק בתור ראשי מתיבתא בלבד, ובעבור זה היו כלם סרים למשמעתם, והיו להם גם כן העוז והמשרה לדון ולהורות ולהעמיד הדת על תלה, על פי תוקף מנהגי העדה דפה, וגם לתקן תקנות טובות בישראל לצורך הכול כפי ראות עיניהם כידוע". קהילות רבות ביקשוהו לבוא לכהן אצלן, אך הוא החזיק במשרתו בקרקוב ואמר ברוח בדוחה כי "קראקא" בגימטריה היא ארבע מאות ושתיים, כמניין ב"ת, וחז"ל אמרו: לעולם יישא אדם בת תלמיד חכם, כי קראקא הייתה בימים ההם עיר שכולה מלאה לומדים, חכמים וסופרים ותלמידי חכמים…

אירוע מיוחד בחייו היה כתיבת ספר התורה. בשנת שי"ט ביקש הרמ"א ממרן הבית יוסף לשלוח לו העתקה מתיקון סופרים המיוחס לבן אשר. הוא שילם עבור התיקון סך מאה דוקטים זהב וקיבל תמורתם חמישה חומשי תורה הכתובים על קלף בצורת ספר, ועל פיו כתב הרמ"א ספר תורה. הספר עצמו, יחד עם תיקון הסופרים, היו סגורים על מסגר בבית הכנסת של הרמ"א, והיו מוציאים אותו לקריאת התורה בשבת שלפני יום ההילולא של הרמ"א, הוא יום ל"ג בעומר, בשמחת תורה וביום הכיפורים, ולעתים גם לכבודם של יחידי סגולה. הספר היה שמור בבית הכנסת עד כניסת הנאצים לקרקוב, ואז אבד הספר ולא נמצא עד היום.

הרמ"א לא האריך ימים, אך בשנותיו הקצרות הספיק לפעול גדולות ונצורות. אומרים שעל מצבתו היה כתוב שחיבר ל"ג ספרים ומת בל"ג בעומר בשנת של"ג, ול"ג מעלות ומידות טובות ספרו לפני מיטתו.

מספריו: דרכי משה על הטור, הגהות ה"מפה" לשלחן ערוך, תורת העולה, תורת חטאת על איסור והיתר, מחיר יין על מגילת אסתר, תשובות הרמ"א.

(בארצות החיים: מדריך למסע לפולין בעקבות חייהם ותורתם של רבני פולין לדורותיהם, עמ' 79-81)​

 

[נאמן]

ול"ג ספרים חיבר בחייו.

לחץ כדי לכווץ...

מה הם

 

[התורה]

1. רבי משה איסרליש (הרמ"א) הוא גדול עולם, מחשובי הפוסקים האשכנזים בתקופת האחרונים. כתב הגהות לשולחן ערוך של רבי יוסף קארו, המתאימות לפסקי ולמנהגי יהדות אשכנז. הרמ"א חיבר את חיבורו 'דרכי משה' על הטו"ר, ואת הגהותיו לשולחן ערוך הנקראים 'המפה'. חיבורים אלו מפורסמים ביותר ומודפסים על ה'שולחן ערוך'.

2. הרמ"א החל בכתיבת חיבור מקיף על 'ארבעה טורים' של רבי יעקב בן הרא"ש, אולם משנודע לו שהקדימו רבי יוסף קארו בכתיבת ה'בית יוסף', קיצר את פירושו לטור, והיום מודפס פירושו בשם "דרכי משה" בכל המהדורות, לצד ה'בית יוסף'.

3. כמו כן, החל בכתיבת חיבור תמציתי שיסכם את ההלכות היוצאות מה'דרכי משה'. אולם, משהגיע לאירופה ה'שולחן-ערוך', שהוא ספר הלכות, חשש שמא תעשה התורה לשתי תורות, ולכן גנז את תכניתו ולא המשיך בכתיבת ספרו.

4. משראה שה'שולחן ערוך' מושתת בעיקר על פסקיהם של הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ומעט מאד על פסקי חכמי אשכנז, החליט לכתוב הגהות ל'שולחן ערוך', המתאימות לפסקי חכמי אשכנז. כמו כן, הביא מדברי הפוסקים הספרדים במקום שבו פסק כדבריהם (בעיקר האבודרהם, הרמב"ם, ועוד). לעיתים מביא הוא את המנהג הנהוג באשכנז. לפעמים בהגהותיו כלל לא חולק על השולחן ערוך אלא מבאר, מסביר או מרחיב את דבריו.

5. חיבורו של הרמ"א מודפס בכל מהדורות השולחן ערוך, והוא משולב בתוך דברי השולחן ערוך, כשלרוב דברי הרמ"א באים בסוף דברי השולחן ערוך לאחר המילה "הגה", אולם לפעמים גם משובצות הגהותיו בתוך גוף דברי השולחן ערוך וללא מילת הפתיחה. נהוג לכנות את הגהות הרמ"א בשם "המפה", לומר כביכול פרש מפה על השולחן הערוך.

6. בהספדו, ציין הספדן שחיבר ל"ג ספרים, ונפטר ביום ל"ג בעומר. הספדן החל למנות לו ל"ג שבחים והגיע עד ל"ב, ועמד הצטער על ששבח אחד חסר למנין. בא שמשו של הרמ"א ואמר: "אני יודע שבח נוסף: כידוע מתחילים סעודת פורים בין הערביים והיא נמשכת לתוך הלילה והיה רבנו חושש שמא יימשכו ביין וישכחו להתפלל תפלת ערבית, והייתה דרכו בקודש לחזור על הפתחים ולהזכיר משפחה ומשפחה להתפלל ערבית" (נקודה מרתקת היא העובדה שיום הסתלקותו חל תמיד באותו יום בשבוע שחל בו פורים באותה שנה).


7. בלב הרובע היהודי בקראקא, באמצע הרחבה, ניצבת חומת אבנים נמוכה המקיפה פיסת קרקע שהכל עוקפים אותה. חומה זאת נבנתה ע"י ציוויו של המלך זיגמונד השני לבקשתו של הרמ"א, ומעשה שהיה כך היה:

בחצר המלך כיהן גובה מיסים אחד, יהודי בשם שלמה זליגמן, בן למשפחת כהנים שהחליט לשאת גרושה. הרמ"א הודיעו שלא יקדשם בשום פנים ואופן ואף יטיל חרם על כל מי שיתן יד לנישואים אלה.

הלך אותו יהודי והלשין על הרמ"א בפני המלך. הרמ"א נקרא אל המלך שפקד עליו לערוך את החופה והקידושין, אך הרמ"א פסק נחרצות שהזוג הזה לא יינשא, ויצא מבית המלך.

כמה ימים לאחר מכן הופיעה פלוגת חיילים בבית הרמ"א, ולקחו אותו אל בני הזוג העומדים תחת כיפת השמיים וממתינים לרב שיקדש אותם.

הרמ"א התלווה אליהם והופתע למראה הקהל הרב שבא להתבונן במחזה. התקרב הרמ"א אל החופה וניסה להניא את הזוג מהחלטתם, אך ללא הועיל. עמד וקרא בקול: "העלו מעל האנשים הרשעים האלה" והקהל התרחק בפחד מבני הזוג. מתחת החופה נותרו שני פורצי הגדר לבדם. שקע הרמ"א בשרעפיו, והנה לתדהמת כולם פערה האדמה את פיה ובלעה את בני הזוג. כשהגיעה השמועה לאזני המלך חשש כי גם בו תפגע הקפידה, ושלח כרכרה להביא את הרמ"א לארמון לבקש את סליחתו, ושאלו כיצד יוכל לכפר על עגמת הנפש שגרם לו. הרמ"א ענה כי הואיל ושני המורדים נבלעו חיים בכיכר העיר, ואסור לכהנים לעבור שם, מבקש הוא שהמלך יצווה לגדור את מקום קבורתם בחומת לבנים, וחומה זו משמרת את אותו קידוש השם לדורי דורות.
('תפארת אבות' ויזניץ 236)​

 

[התורה]

מה הם

לחץ כדי לכווץ...

עיי' באשר הובא לעיל:

רמ"א – המכלול

www.hamichlol.org.il

המפה – המכלול

www.hamichlol.org.il

לחץ כדי לכווץ...

 

[התורה]

רבינו משה איסרליש נולד בעיר קרקא בשנת ה"א ר"פ לאביו הגאון מו"ה ישראל איסרלן ב"ר יוסף ז"ל מקרקא.
הוא היה גדול הפוסקים באירופה האשכנזית. הרמ"א שימש רב, אב - בית - דין, וראש ישיבה בעיר מולדתו, קראקא, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר מרן הבית יוסף את ספרו השלחן ערוך, הוסיף עליו הרמ"א הגהות לפי שיטות הפוסקים האשכנזים, באופן שספר הלכה אחד שימש הן את יהדות ספרד והן את יהדות אשכנז. השלחן ערוך עם "המפה" (הגהותיו של הרמ"א) מקובל עד היום כהלכה פסוקה בישראל. הרמ"א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובקבלה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב"ם) עד משה (הרמ"א) לא קם כמשה (הרמ"א).
בעקבות פרסומו של הספר בית יוסף של רבי יוסף קארו על הטור כתב הרמ"א את ספרו 'דרכי משה', הכולל ביאור על הטור ובו גם עיקרי דבריו של הבית יוסף שבמקומות רבים חלק עליהם הרמ"א; הגהות הרמ"א בשו"ע מבוססות רובן ככולן על פסקיו בספר דרכי משה. רבינו הרמ"א נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ח באייר- ל"ג בעומר של"ב בקראקא, ונקבר בצמוד לבית הכנסת שלו בעיר.
גליון מחוברים

 

[התורה]

איך השקיט ה'דגל מחנה אפרים' את המחלוקת בדובנה?!
סגולה לעשירות מהרמ"א
בספר פתח אליהו הביא דברות קודש מהרה"ק ה'דברי יואל' מסאטמאר זיע"א מה שאמר בעת היותו בעיה"ק ירושלים, והיה המדובר בדבר מה שכתב הרמ"א (יורה דעה סימן רסה סי"א) דכל סנדק הוא כמקטיר קטורת, והיינו שהסנדק מתעשר, ובביאור הגר״א שם (סקמ"ו) כתב ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר, ועל זה ענה ואמר: אבער דער הייליגער חתם סופר זאגט אז דער הייליגער רמ"א זאגט אז סנדקאות איז מעשיר ווערט מען געוויס רייך. עשירות איז נישט דער טייטש דוקא עשירות אין געלט, עשירות מיינט אין דעת, עשירות מיינט אין אריכות ימים, עשירות מיינט אין גוטע קינדער. און אז דער הייליגער חתם סופר זאגט אז דער הייליגער רמ"א זאגט עשירות איז פאראן טאקע אמאל עשירות אין געלט אויך [-אבל החתם סופר הקדוש אומר, שהרמ"א הקדוש אמר שסנדקאות מעשירה, נהיים בודאי עשירים. עשירות אין פירושה דווקא בממון, עשירות הכוונה בדעת, עשירות הכוונה באריכות ימים, עשירות הכוונה עם צאצאים טובים. ואם החתם סופר הקדוש אומר, שהרמ"א הקדוש אומר עשירות, אז נמצא אכן לעיתים עשירות גם בממון].
(ספיר ויהלום תזריע ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)