טבת י"ח בטבת - רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב - ה"בני יששכר". (1 צופה)

[שירת העשבים]

י"ח בטבת תר"א - רבי צבי אלימלך ב"ר פסח לנגזם שפירא מדינוב. מכונה בעיקר על שם חיבורו המפורסם "בני יששכר".

 

[שירת העשבים]

הרה"ח @הייליג שליט"א, אולי תזכה אותנו מאוצרותיך?

 

[אחד יחיד]

ה'בני יששכר' (חודש תשרי, ד', ל"ט-מ') מביא בשם החיד"א זי"ע: ארבעה חילוקי כפרה, לא נאמרו אלא לאחד ששב מיראה, אבל השב מאהבה, אין צריך לארבעה חילוקי כפרה, אלא מתכפר הכל בתשובה לבדה. וכמו כן, מי שעוסק בתורה לשמה, אינו זקוק לארבעה חילוקי כפרה.

ומסיים הבני יששכר: 'ולא נודע לי מקומו [מקורו] איה, אבל כיון שפסק כן רב גדול ומובהק בדורו בבית דין של מטה, פוסקים כן להלכה בבית דין של מעלה'!

[הכוונה למבואר ברמב"ם בהלכות תשובה (פרק א' הלכה ד'): א) עבר אדם על מצוַת עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלים לו. ב) עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ג) עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ד) במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת].

(ופריו מתוק דברים סוף פרשת נצבים)

 

[אחד יחיד]

איתא בספר בני בנימין בשם הרה"ק ר' דוד מדינוב ששמע מכבוד אביו הגה"ק בעל "בני יששכר" שאמר בשם צדיקים, אשר מר"ח אלול עד חנוכה מאיר ברקיע כעין תבנית יד הפשוטה לקבל אותם בעלי התשובה אשר מאיזה סיבה נדחו מלשוב בעשרת ימי תשובה, ומתקבלת תשובתם עד חנוכה.

וסיים ע"ז הרה"ק ר' דוד: לדעתי אין היד עוברת עד 'זאת חנוכה', וכתב רמז לזה: "בזאת יכופר עון יעקב", היינו, ב'זאת חנוכה' שאנו קורין בתורה "זאת חנוכת המזבח", עד אז הוא גמר כפרת עון יעקב. (באר בשדה)

 

[אחד יחיד]

ימי חנוכה מסוגלים להפקד בהם עקרים ועקרות, ובפרט מסוגל לזה יום השמיני "זאת חנוכה". (בני יששכר)

 

[אחד יחיד]

הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע שימש תקופה ברבנות קהילת ריביטיטש. בספר תולדות מהרצ"א מסופר, כי קשה היה מאד להשיג את משרת הרבנות באותה קהילה, כי כל רב אשר היה ברצונו להתקבל שם לאב"ד, היה צריך מקודם לעמוד לבחינה לפני ראש הקהל דשם, אשר היה בוחן אותם אם הם לומדים וגדולים בתורה די כל צרכם. וראש הקהל הלזה היה עם הארץ ובור ריק ולא ידע מה דקאמרי רבנן כלל, אך היה לו מח חריף מאד, וכל רב שהתייצב לפניו לבחינה היה שואל אותו שאלות וקושיות של בורות ועם הארצות מתוך חריפות גדולה מאד, עד שלא מצאה ידם להשיב לו על שאלותיו, וכך פסל אותם מלהתקבל שם לאב"ד.

וכאשר היה ברצון רבינו זי"ע להתקבל שם לרב ואב"ד, היה גם הוא צריך לעמוד לפניו לבחינה. כאשר נכנס אל בית ארמונו והתייצב לפניו, שאל אותו ראש הקהל: "האתה זה ראבינער שפירא אשר רוצה להיות כאן רב?"

השיב לו: "כן, אני הוא".

שאלו ראש הקהל: "האם אתה למדן ויכול ללמוד?"

– "כן, כן", השיב רבינו.

ושוב שאל ראש הקהל: "היודע אתה מהי פרשת השבוע?"

– "כן, אני יודע. פרשת יתרו".

– "ומי היה יתרו?"

– "יתרו היה 'גלח' (כומר), כהן מדין".

– "וכמה בנות היו לו?"

– "שבע בנות".

– "אם כן אשאלך שאלה: אם יתרו היה 'גלח', אז איך היו לו שבע בנות? הלא הגלחים כידוע אינם נושאים נשים ואין להם בנים ובנות?"

ענה לו רבינו תיכף ומיד תוך כדי דיבור: "זה היה לפני מתן תורה ואז עדיין הותר להם לישא אשה ולהוליד בנים"…

תשובת רבינו זי"ע הוטבה מאד בעיניו וצעק ואמר מתוך התלהבות: "אתה באמת למדן גדול ומובהק! אותך ראיתי לטוב בעיני כדאי והגון לשבת על כסא הרבנות דקהלתנו ריביטיטש".

וכן הוה שנתקבל שם ברוב פאר וכבוד בלי שטן ומסטין.

(גיליון 'דברים של טעם')

 

[אחד יחיד]

הגה"צ משאפראן זצ"ל בעל 'תורת אלף' מביא בספרו עובדא שאצל ה'בני יששכר' זי"ע היה איזה יהודי פשוט מבני אונגארן שעוד זכה להיות אצל הרה"ק רבי אייזיק קאליבער זי"ע וסיפר אותו יהודי שהיה פעם אצל הרה"ק מקאליב בחנוכה לפני הדלקת נרות ופתח הרה"ק וסיפר סיפור זה:

היה איזה יהודי כפרי פשוט שהיה קצת בעל ממון ולקח לבתו חתן בן תורה, אמנם לימים נתעשר מאוד ונעשה גביר עצום ובעת שהגיעה בתו השנייה לפרקה רצה לקחת לה חתן עילוי מפורסם, נסע עם חתנו הראשון לישיבה הגדולה וביקש מהראש ישיבה את העילוי של הישיבה ולקחו כחתן לבתו.

בעת כתיבת התנאים תפס עצמו שהמנהג הוא שהורי החתן והורי הכלה חותמים על שטר תנאים אך הוא לא יודע כלל לחתום, כי אינו יודע האותיות ואיך יסתדר, אמר לו חתנו הראשון אל תדאג, אני אלמדך לחתום את שמך (שמו של הכפרי הנ"ל היה 'לוי'), תחילה תעשה קו ארוך, אחר כך קו יותר קצר יותר, ולבסוף תעשה קו קטן, א שטרויכל.

אמנם אותו כפרי שהיה עם הארץ התבלבל ובעת חתימת שמו עשה קודם נקודה קטנה ואחריה קו יותר ארוך ולבסוף קו ארוך מאוד.

וסיים אותו יהודי בפני ה'בני יששכר' שאת המעשה הזה סיפר הרה"ק מקאליב לפני הדלקת נרות חנוכה אך אינו מבין מה שייכות המעשה הזה לחנוכה.

והתלהב ה'בני יששכר' באמרו שבמעשה הזה טמונים כל ענייני חנוכה, כי האיש הזה היה נקרא 'לוי' והחליף את כתיבת שמו עד שנעשה בהיפוך אותיות ל'יון' ע"כ. (אוהל מועד לעלוב)

 

[אחד יחיד]

סיפר החסיד המופלג מורנו הרב יצחק דובער הכהן משעברשין, ששמע בעצמו מפי הגאון הקדוש ר' צבי אלימלך מדינוב: שבעת הסתופפו בצל רבינו מנחם מענדיל מרימינאב, פעם אחת בסעודה שלישית הגיד הרב הקדוש מורנו הרמ"מ ששמע כרוז בשמים, שכל מי שהוא בדורו של המגיד מקאזניץ ולא יראה פני המגיד, הוא לא יזכה לראות פני משיח. ויהי בשמעו כן יוצא מפי קדשו, אז כאשר הביאו הנרות על השלחן קיבל פרידת שלום מאת רבו הקדוש ולקח מקלו בידו ותרמילו על כתפו לילך לקאזניץ לראות פני המגיד. כי פן ואולי יבא משיח והוא עוד לא ראה פני המגיד, ואז לא יזכה לראות פני משיח! ולא נתן מנוח לגופו ביום ולילה לא שקט ולא לן בשום מקום, כי אם כיתת רגליו והלך במסירות נפש למען יראה פני המגיד.

כאשר הגיע לקאזניץ, אז הלך מישור בלי התמהמה לבית המדרש של המגיד במקלו בידו ותרמילו על כתפיו, שכן כי ירא פן יתמהמה בהליכתו לאכסניא להניח תרמילו ומקלו, ויבא משיח ולא יוכל לראות פניו, יען לא ראה פני המגיד. ויהי כאשר בא לביהמ"ד שאל איה רבינו המגיד, והשיבו לו, כי הוא בחדרו הקטן סמוך לביהמ"ד. אז הלך כרגע להחדר הקטן במקלו ותרמילו, ויהי בבאו החדרה לא היה ביכלתו לראות פני המגיד, יען עמדו סביב מיטתו אשר היה שוכב שמה הרבה אנשים ונשים, והיה ירא פן אם יתעכב עוד עד אשר יקבלו כל אחד ברכתם, וביני לביני יבא משיח ולא יזכה לראות פניו… אז סיבב את עצמו לצד הכותל, והגביה רגלו אחת ונשען על הכותל ועל מקלו, ובידו השנייה נשען על אחד והגביה גופו לראות פני המגיד המונח במיטתו. וכאשר ראה פניו הגביה המגיד ראשו ואמר: "בראיה בעלמא קני". (גל עיני)

 

[התורה]

לכבוד הרב @שירת העשבים
שכתב:

הרה"ח @הייליג שליט"א, אולי תזכה אותנו מאוצרותיך?

לחץ כדי לכווץ...

הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע
בעל בני יששכר
ח"י טבת תר"א
בשנת תקמ"ג זרחה שמשו של הרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע, מדינוב, בביתו של אביו הרבני מו"ה פסח זצ"ל. לפני הברית נכנסה אמו אל דודה הרה"ק רבי אלימלך זיע"א מליז'ענסק כדי לשאול אותו איזה שם תתן לתינוק הנולד. נענה רבי אלימלך ואמר לה: תקראי לו אלימלך. והאם, בשמעה זאת, נבהלה מאד ואף פחדה. היא חששה שהדוד הר' ר' אלימלך כבר לא יחיה עד הברית ולכן הוא אומר לקרא לילד כשמו. בשל כך, בהגיע יום הברית הוסיפה לו את השם 'צבי', ונקרא שמו בישראל צבי אלימלך.
כאשר שמע מכך הרבי ר' אלימלך נאנח אנחה עמקה, ואמר: "פחדת שכבר לא אחיה... אני רציתי שהוא יקרא אלימלך כדי שיהיה ממש מלך (מיילך), אבל את הוספת לו את השם "צבי", וכידוע, צבי לא יכול להיות מלך..."
משחר נעוריו נודע כאיש קדוש וטהור. הוא היה נכדו של המקבל רבי שמשון מאוסטרופולי, והיה תלמיד מבהק למרן החוזה מלובלין, ולהרה"ק רבי מנדלי מרימנוב. הוא הצטיין בהתמדתו, והשתלם ביותר בשבילי תורת הנסתר והסוד. הוא היה חתנו של הרב שמואל מנדל זצוק"ל מציטש.
הוא כהן ברבנות בכמה עירות, כמו: ריבטיץ, סטריז'וב, דינוב, ומונקאטש. בסוף ימיו חזר לעירו דינוב, ובה נשאר עד להסתלקותו, בה כיהן על כס האדמו"רות, ועל שמה נקרא עד עצם היום הזה. נהג לחתום על מכתביו בחתימה "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו". נודע בחיבורו הגדול שחבר "בני יששכר" ואף אמר על עצמו כי הוא נצר לבני חשמונאי, שהיו משבט יששכר. כמו"כ חבר חבורים נוספים, כמו: אגרא דפרקא, דרך פקודיך, ועוד חבורים. בהגיעו רק לגיל נ"ו שנים, נסתלק לישיבה של מעלה, ביום ח"י טבת תר"א, ומנו"כ בדינוב, בפולין.
(גליון מחוברים)

רבי צבי אלימלך שפירא – המכלול

www.hamichlol.org.il

בני יששכר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[התורה]

תיקון חצות בכל לילה​

בכל לילה נהג הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זיע"א, בעל 'בני יששכר', לערוך 'תיקון חצות' ולהתאבל על חורבן בית המקדש. באחד הלילות התקרבה כבר שעת חצות הלילה ואילו הרבי לא החל עדיין כלל בהכנותיו לקראת אמירת 'תיקון חצות'. תלמידי הרבי המה ראו כן תמהו, מדוע זה הרבי מתעכב עדיין ואינו מתחיל בהכנות כמידי לילה.
בעודם חושבים החל שעון הקיר להשמיע את שנים עשר צלצוליו, משמע שעת חצות הגיעה. באותו רגע ראו החסידים הכיצד פניו של הרבי משתנות והוא החל לספר: מעשה בעשיר גדול שירד מנכסיו. ריחמו עליו מכיריו וידידיו והחלו לעזור לו כל אחד כפי יכולתו. בתחילה ניסו לסייע לו בהלוואות כדי לבסס את נכסיו ועסקיו. ומשראו כי העלו חרס בידם השתדלו לתמוך בו במתת יד ולרכוש מזון ובגדים לו ולבני ביתו. כך עשו תקופה קצרה. אבל משחלפה תקופה נוספת, החלו הידידים גם הם לשכוח אותו. עסוקים היו כל אחד בענייניו שלו וזכרו של העשיר לשעבר פרח מזכרונם. אט אט הוא נזנח על ידם והוא ובני משפחתו הגיעו למצב חומרי קשה מאד, עד שלא חלפו ימים מרובים ומעילו היה קרוע והבטנה הפנימית של המעיל נחשפה לעין כל.
פעם אחת בליל שבת לאחר התפילה נשאר האיש לשבת בדד בבית הכנסת, שכן כאמור הכל שכחוהו. איש לא הזמינו לסעודת שבת, והוא נשאר לאכול שם את לחמו הקשה והיבש. לאחר שסיים אמר כמה מזמורי תהילים, ומשסיים גם את אלו נותר לו זמן רב ואז החל לקרוא את הלוחות השונים שהיו תלויים על הקירות בבית הכנסת, כמו 'בריך שמיה', 'מודים דרבנן' וכדומה, עד שהגיע בקריאתו ללוח שכל המילים שבו נמחקו במשך השנים וראו עליו רק את שתי המילים הראשונות באופן ברור 'רבונו של עולם'. נעמד האיש מול הלוח וקרא במרירות לבו: רבונו של עולם, האם גם אצלך רואים מבחוץ את בטנת המעיל? האם גם אותך שכחו היהודים בצערך והותירו אותך רק עם המילים הללו ותו לא? ואם אותך שכחו ולא מכבדים אותך, מה הפלא ששכחו גם אותי? כך בכה האיש משך דקות ארוכות.
בדברים אלו סיים הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב את סיפורו, ואז פרץ הרבי בבכי מר באומרו לחסידים: כך אנו נראים גם כיום בשנות גלותנו. שכחנו את ה' והוא אינו זוכר אותנו. ואם כן מה הפלא שאנחנו עדיין סובלים כה רבות בגלות. הרי שכחנו את צער השכינה ואיננו חוזרים בתשובה ואז כמים הפנים לפנים גם הוא כביכול שכח אותנו ואינו זוכר אותנו. וכל החסידים בכו יחד עם הרבי. כזה היה תיקון חצות של הרה"ק מדינוב באותו לילה.​

(ספיר ויהלום פר' צו פ"א - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א, גליון מחוברים)​

 

[מכנדבי]

חידושיו המקוריים יכולים לפרנס ברווח את אשכול "הידעת".
יחלקו מכיריהם מחכמתם.