סיון י"ט סיון - יום פטירת רבי יהודה בן עטר (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי יהודה אבן עטר (אלול ה'תט"ו - י"ט בסיוון ה'תצ"ג), היה אב בית דין ודיין בערים פאס ומקנס שבמרוקו, פרשן מקראי, ומרבניה הגדולים של המדינה.​

 

[גרינפלד]

נולד בעיר פאס. שם משפחתו "עטר" - 'בשמים' בערבית, הוא על שם עיסוקם של אבות המשפחה.

אביו יעקב (בן אברהם) נפטר כשהיה בגיל 23, והוא יצא לעבוד לפרנסתו והיה צורף מומחה. כל חייו, גם כשכיהן ברבנות, התפרנס מיגיע כפיו ולא חפץ לקבל שכר מקופת הציבור.

למד מרבי וידאל הצרפתי השלישי, ורבי מנחם סירירו, ובהיותו כבן 43, בשנת ה'תנ"ח, מונה לכהן כדיין בפאס יחד עמם. נודע כגאון ובקי בכל מקצועות התורה, ובאותה שנה חתם יחד עם גדולי חכמי דורו על תקנה האוסרת להפריז בנדוניה שהכלה צריכה להעניק לחתן.

בשנת ה'תס"א נאלץ לנדוד לעיר מקנס, יחד עם רבים מיהודי פאס, לאחר שהיהודים נרדפו והמלך מולאי אסמאעיל, מלך מרוקו הטיל עליהם מס כבד. גם במקנס ישב בדין יחד עם רבותיו ועם חכמי המקום.

ישב בבית הדין גם עם הרב שמואל הצרפתי ובשנת תס"ד נתמנה לכהן גם כאב"ד. משנת ה'תע"ג, לאחר פטירת הרב וידאל והרב שמואל הצרפתי, כיהן כדיין יחידי במקנס. בשנת ה'תפ"ג ישב ראשון בדין עם הרב יעקב אבן צור (יעב"ץ), שהיה לו תלמיד חבר.

חזר לעיר פאס בשנת ה'תס"ד, עמד בראש הקהילה היהודית בה. תיקן תקנות שונות עבור קהילתו בענייני מסים, מסחר, הוצאות עבור מסיבות, הלוואות מגויים, ועוד.

היה רגיש מאד לסבלו של הציבור, פעל לרווחת היהודים וביתו היה פתוח לפני כל שואל ומר נפש.

נפטר בהיותו כבן שבעים ושבע שנה, ביום שלישי, י"ט סיוון התצ"ג. עם פטירתו החליף אותו כאב"ד הרב יעקב אבן צור, והוא נשא עליו קינה שנדפסה לימים בספר שיריו 'עת לכל חפץ'.

שלושת בניו הם, ר' חיים, ר' משה ור' עובד.​

 

[גרינפלד]

הערצת בני קהילתו אליו הייתה גדולה, ויוחסו אליו סיפורי מופת. יהודים וגם גויים כינו אותו "רבי אל-כביר" - "הרב הגדול" בערבית, לאחר שבהוראת מושל המדינה הוא הושלך לכלא, וכשלא היה לקהילת היהודים את הכסף הנדרש לפדיונו, המושל השליכו לגוב אריות, והוא שהה שם יממה ללא פגע.

אנשים נשבעו בשמו, ומקובל היה שהוא זכה לגילוי אליהו. בחגי ישראל הגיעו אנשי הקהילה אל ביתו לנשק את ידיו ולזכות בברכתו.

כמו כן סיפרו אודותיו שכאשר קיבל שכר עבור תכשיטיו, לא קיבל עבודה חדשה עד שהפרוטה אזלה מכיסו, ושקד יומם וליל על התורה. ביטוי נוסף להערצה כלפיו הוא בתקנות שתיקנו בשנת תק"ב שכל מי שקיבל 'שררה על השחיטה' (זכות לשחוט בעיר, ככל הנראה) ועבר לגור בעיר אחרת איבד את זכותו מלבד רבי עובד בנו של רבי יהודה מפני כבוד מרנא ורבנא הרב המובהק אביו זצלה"ה.

תחילה נקבר בבית הקברות היהודי שבמלאח בעיר פאס, אך כשהיהודים עזבו את המקום ועברו לקסבא די זירארא בשנת ה'תק"ן, הם נטלו עימם את עצמותיו וקברו אותו באלגיסא. עם שוב היהודים למלאח שבפאס הם החזירו את עצמותיו בשבט ה'תקנ"ב. בשנת ה'תרמ"ח, כאשר נטל מלך מרוקו את שטח בית הקברות הנמצא סמוך לארמונו, הוא העניק ליהודים שטח חדש לצורך קבורה, ושוב העבירו את עצמותיו למקום קבורתו הנוכחי שבבית הקברות היהודי שבפאס.

הוא קבור לצד חשובי רבני מרוקו, כרבנים אבנר הצרפתי, וידאל הצרפתי, יעב"ץ, ועוד. קבריהם מהווים אתר עלייה לרגל לקבוצות יהודים הבאים להתפלל.​

 

[גרינפלד]

• מנחת יהודה, דרשות על התורה, (מקור החיבור הוא בשנת ה'תמ"ד , כשהרב בן עטר ראה שתלמידיו אינם יודעים את מלאכת הדרשנות למרות גדלותם התורנית, והחל ללמדם את תורת הנאום והדרוש, כשהתאספו בכל שבת במנחה, הוא דרש בפרשת השבוע, כשאחריו, לפי התור, היה דורש תלמיד אחר). נדפס לראשונה בפאס בחיי המחבר על ידי הרב יעקב אבן צור שהעתיק וכתב את הספר, ובשנית בשנת ה'ת"ש על ידי הרב רפאל ברוך טולדנו. בפירוש זה ציטט בהרחבה מדברי "ר"מ מקוצי", שייתכן שהוא הרב משה מקוצי. לאחרונה נדפס מחדש על ידי הרב פרופסור משה עמאר.​

• שיר מכתם, על הלכות שחיטה וטריפות, נדפס בשנת על ידי יששכר דב סג"ל מירושלים, בוורשה, בשנת ה'תר"ם.​
• ספר על דיני גט וחליצה​
• פירוש על מדרש רבה​
• ספר שאלות ותשובות, השו"ת יצא לאור לראשונה בשנת 1733, ובשנייה על ידי הרב משה עמאר בשנת ה'תשנ"א​
• 'זיכרון לבני ישראל', המתעד את היסטוריית יהודי פאס עד לזמנו​

חלק מספריו נותרו בכתב יד. כמו כן תשובות ממנו פזורות בספרי רבני מרוקו באותם ימים.​

 

[גרינפלד]

• עלים לתרופה, גליון תקכ"ה (פרשת בהעלותך, תשס"ו, שנה י"א)