סיון כ"א סיון - יום פטירת רבי דוד מנחם מאניש באב"ד (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי דָּוִד מְנַחֵם מאָנִישׁ בַּאבַ"ד (ה'תרכ"ה בערך – כ"א בסיוון ה'תרצ"ז) היה רב וראש ישיבה חסידי גליציאני. רבה של טרנופול, ומגדולי הפוסקים בגליציה בין מלחמות העולם. נודע בספר השו"ת שלו, חבצלת השרון.​

נולד בסטריסוב לגיטל ולרב המקומי רבי יהושע השל באב"ד, נכד למשפחת הרבנים באב"ד וצאצא למשפחת הרבי ר' העשיל מקראקא. בצעירותו למד באופן עצמאי בבית המדרש בעיר מגוריו, הוא היה שקדן ובעל זיכרון טוב ולפי האגדה היה מצטט פרקים שלמים מספרי האחרונים על-פה, בתמורה לפרוטות שנתנו לו סוחרים למדנים שבאו ליריד בסטריסוב.

רבי דוד מנחם נשא לאישה את בתו של רבי יואל משה סג"ל לנדא מיאברוב, וכמנהג הימים התפרנס משולחן חמיו, ועשה אצלו שימוש חכמים. בתקופה זו נסמך לרבנות בידי הרב בעריש רפפורט מראווה.

עם עזיבת אביו, בשנת תרנ"ב, את סטריסוב לטובת רבנות פודבולצ'יסק, התמנה רבי דוד מנחם כרבה של סטריסוב מולדתו. שנתיים לאחר מכן (תרנ"ד) נפטר חותנו ביברוב והוא עבר לכהן ברבנות יברוב, משרה בה החזיק במשך 17 שנה.

בשנת תרע"א, התמנה כראב"ד טרנופול לצדו של הרב המקומי רבי יהושע השל באב"ד שהתמנה שנתיים קודם לכן כרבה של העיר על מקום אביו, אך היה חלוש מכדי להנהיג לבדו את הקהילה היהודית בעיר שמנתה באותה תקופה כשבעת אלפים משפחות. הרב באב"ד היה חסיד בעלז, ורבותיו אדמו"רי החסידות השתבחו בו מאד; הרבי ישכר דב רוקח (הזקן) אמר עליו כי "דבר חידוש הוא", ובנו יורשו הרבי אהרן רוקח מצוטט כמי שאמר ש"איש קדוש הוא, יהודי קדוש מלפני מאה שנה".

הוא הקים בטרנופול ישיבה גבוהה, ועסק גם בפעילות ציבורית. מסופר כי הקפיד להכין מדי יום לפנות בוקר את הקפה לתלמידי הישיבה שהשכימו ללימודיהם. במקביל השיב לשאלות הלכתיות מכל רחבי גליציה, ונחשב לאחד מגדולי פוסקי גליציה בין מלחמות העולם לצדם של רבי מאיר אריק ורבי אברהם מנדל שטיינברג מברודי. בספר השו"ת שלו "חבצלת השרון" תיאר כיצד הוא ניגש לשאלה הלכתית:

מריש כל, אמינא להו מה ששמעתי מפי הרב הגאון דובעריש ראפיפורט ז"ל אבד"ק ראווא, שהי' מקובל מפי רבו הגאון בעהמח"ס נודע בשערים אבד"ק לובלין ז"ל, שבבוא לפניו איזו שאלה, מקודם הוא שוקל בשכלו על אמיתות הענין לפי שכל האנושי האיך הוא, ואם נראה לו לפי שכל האנושי שהדבר אמת, אז הוא מעיין עפ"י חוקי תוה"ק מה משפטו. וכן הוא אצלי, בבוא לפני שאלת עגונה וכדומה, אם ברור הדבר בעיני לפי השכל ודעת בני אדם שהדבר אמת, אז אנכי מייגע א"ע למצוא צד היתר עפ"י חוקי ומשפט תוה"ק. לא כן אם אמיתות הדבר מסופק אצלי.​

— חבצלת השרון, כרך א, אבן העזר, סי' כח​

התנגד לציונות וראה בה גורם לביטול מצות ישוב ארץ ישראל, כן התנגד לדיבור בשפה העברית וסבר שקדושתה של לשון הקודש בטלה בשל השימוש בשפה למטרות שאינם קדושות.

בשנת תרפ"ה, נפטרה אשתו הראשונה והוא נישא בשנית לבת-אחיו רבי יוסף דוב באב"ד מטוויסט.

ב-1934 חלה בשחפת העצמות ונסע לשווייץ לצורכי רפואה, הוא שב כעבור שנתיים לטרנופול ואת ימי הקיץ היה עושה בעיירת המרחץ טאטרוב. ביום שישי י"ח בסיוון תרצ"ז התמוטט, ונפטר שלושה ימים לאחר מכן, ביום שני כ"א בסיוון ה'תרצ"ז. הוא נקבר בטרנופול למחרת.​

• שאלות ותשובות חבצלת השרון - חלק א, בילגורייא תרצ"א​
• שאלות ותשובות חבצלת השרון - חלק ב, בילגורייא תרצ"א​
• שאלות ותשובות חבצלת השרון - תניינא, בילגורייא תרצ"ח​

 

[אוהב ספר]

הסתופף בצל רבותינו הקדושים זי"ע: כ"ק מרנן מהר"י, מהרי"ד, ומהר"א זי"ע. את רב ימיו הקדיש ללמוד עם תלמידיו, כמו שכותב בהקדמה לספרו: והנה אנכי הצעיר בעונותי הרבים לא זכיתי לבנים זכרים, אך אפריון נמטייה למרן הקדוש מבעלזא זצוק"ל שיעצני ללמד עם תלמידים, ובעזרת השם יתברך זכיתי ללמד עם תלמידים הרבה שחשובים אצלי כבנים, יזכם השם יתברך שיצליחו בתורה ויראת שמים ויתרומם קרנם למעלה למעלה, ויתרומם ויתנשא קרן התורה על ידיהם עד שנזכה לגאלה שלמה במהרה בימינו אמן. גאב"ד נאראל זצ"ל בהקדמה לספר 'חבצלת השרון' מביא כמה מהנהגותיו בקדש שקבע בישיבתו: "מדי בקר עוד בטרם הפציע השחר בשעה 4 היה רבנו נכנס לחדר בו למדו ואף לנו שם בלילה מספר בחורים, ובכבודו ובעצמו היה מעיר אותנו לעבודת הבורא כאשר בידו האחת כלי לנטילה ובשניה קערה לקבול המים, ועל כתפיו תלויה המגבת, וכך עבר מתלמיד לתלמיד שיטלו ידיהם ויקומו בזריזות. כעבר מחצית שעה כבר היה יושב עם התלמידים סביב השלחן בו הרצה שני שעורים, בגמרא ומפרשים ראשונים ואחרונים בלומדות ובחריפות מפלגת, ולאחר כך שלחן ערוך יורה דעה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אף זה בתוספת באורים למדניים בפלפול ובסברא, עד השעה תשע בבקר שאז הלכו להתפלל. לאחר התפלה וטעימה דבר מה היו באים לפני רבנו בעלי דין שונים בכדי להתדין לפניו בענינים שבין אדם לחברו, אך אם היה לתלמיד דבר לברר בעניני הלמוד היה לו דין קדימה בפני הבית דין, ורבנו היה פונה להתפלפל עם התלמידים, ודבר זה אף גרם להרבה מבעלי דין להעדיף להתדין אצל הדין דמתא".

הערך במכלול-

רבי דוד מנחם מאניש באב"ד – המכלול

www.hamichlol.org.il