תמוז י' תמוז - רבי ישראל יעקב אלגאזי (1 צופה)

[אוהב ספר]

הרב ישראל יעקב אלגאזי (ה'ת"ם – י' בתמוז ה'תקט"ז), היה מחכמי איזמיר וירושלים, שימש כראש ישיבת המקובלים בית אל משנת ה'תקי"א וכראשון לציון משנת ה'תקט"ו ועד לפטירתו.

הערך במכלול-

רבי ישראל יעקב אלגאזי – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

הגאון האדיר הקדוש והטהור רבי ישראל יעקב היה בקי בנגלה ובנסתר, נולד באיזמיר למשפחת אלגאזי המיחסת, וקנה חכמה אצל רבותיו הג"ר חיים אבולעפיא והג"ר יצחק כהן רפפורט בעל 'בתי כהנה'. בשנת תצ"ה עלה לארץ הקדש ומיד הכירו כלם בגאונותו בכל מקצועות התורה ובפרט בחכמת הנסתר. בשנת תקט"ו התמנה כאב"ד ור"מ בירושלים עיר הקדש, ואחר פטירתו התמנה בנו המהרי"ט אלגאזי על מקומו. זכה לחבר הרבה ספרים בכל מקצועות התורה: ספר 'ארעא דרבנן', 'קהלת יעקב', 'שמע יעקב', 'אמת ליעקב' ועוד.

 

[אוהב ספר]

מורה למוחזק בחסידות, שינהג עצמו בצנעה, שלא יטעה הבריות.​

נבאר איזה דברים שחשו כאן משום יוהרא, למען יהיו לטוטפות בין עיניי החכם וידע להיזהר. ...ואני אומר, דווקא המוחזק והמפורסם בחסידות, צריך לנהוג עצמו בצנעה, ובל יתראה בפני עמי הארץ. ועיני ראו בעל הבית אחד, עם הארץ, שהניח לפני שני זוגות של תפילין, ושאלתי לו מאין באו לו תפילין של רבנו תם? והיתה תשובתו אלי: כי ראה להחכם של הקהל שהניח שני זוגות, וחשב כי המצווה היא בשני זוגות של רש"י ז"ל, ועבר על 'בל תוסיף'. כי על כל אלה, ירא א-לוהים יקיים בעצמו בהצנע לכת עם א-לוהיך, וכל אשר יעשה יצליח.

חכם ישראל יעקב אלגאזי , שלמי ציבור, עמוד י"ד. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

מלמד שאין למחות ביד אשתו נידה, הרואה אותיות ספר תורה.​

האר"י זכרו לחיי העולם הבא, היה מסתכל היטב באותיות הספר תורה עד שהיה מכירן לקרותן, והיה אומר הרב, זכרו לחיי העולם הבא, שהיה נמשך אור גדול אל נפש האדם ע"י הסתכלותו בספר התורה מקרוב, עד שיוכל לקרות את האותיות היטב. ספר הכוונות. ... כתב רבינו אליעזר בן יואל הלוי (ראבי"ה): 'נהגו הנשים זלזול ופרישות בעצמן, שאין נכנסין לבית הכנסת, כל זמן שרואות - מפני הכבוד, ואין רואות ספר תורה', עד כאן. אמנם נראה מדבריו, שמשום מנהג וכבוד, עושות כן, ולא משום איסור. ונפקא מינה שאין לבעליהן למחות בידן, כיוון שאין איסור בדבר.

חכם ישראל יעקב אלגאזי , ספר אמת ליעקב, הקמת ספר תורה, דף י"א עמוד א', סעיף ה' . ירושלים תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

מלמד שראוי להחליף ולתת המצווה החשובה לאביו או לרבו.​

אם היה קנוי לתלמיד - מצוות 'פתיחת שערים' בבית הכנסת, ואירע שכיבד אחד מבני הבית הכנסת, לאביו או לרבו - 'מצוות רימונים'. כיוון שהמנהג שב'פתיחת שערים' החשוב - חשוב קודם מסתברא. שכיוון שיש בזה זילות לרבו שחלשה דעתייהו - שראוי לתלמיד שיחליף - ויתן 'פתיחת שערים' לאביו או לרבו, והוא יעשה 'מצוות הנחת הרימונים', אלא אם כן אביו ורבו מוחלין, שכבודו מחול.

חכם ישראל יעקב אלגאזי , ספר אמת ליעקב, הקמת ספר תורה, דף יא' עמוד ב', סעיף ו'. ירושלים תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

דורש לעשות במשפט עצמו צדקה, באותה מידה 'יראנו נפלאות'.​

'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות' - שיהא במשפט צדקה גם כן לעשות לפנים משורת הדין, ובכן באותה מידה 'קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות', אף שהיא פעם שנית, ושורת הדין נותן שלא להתחייב בפדיונה. מכל מקום 'צדקתי להגלות' - בתורת צדקה וחסד. ... והנה כי כן נאמר בגאולה העתידה: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', ואמרו ז"ל במכילתא: ... 'אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות' - שודאי לא יזכו במידה הזאת - כי אם כשהם יעשו במשפט עצמו צדקה, דהיינו לפנים משורת הדין, אז באותה מידה 'יראנו נפלאות' - יותר מגאולת מצרים.

חכם ישראל יעקב אלגאזי , מגיד דבריו ליעקב- פירוש להגדה של פסח, עמוד צ"א. ירושלים, תשל"ד (1974) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

משורר בהקדמתו, מה רבה אהבתו, שם אתה מוצא ענוותנותו.​

קול דודי דופק, גדול אדוננו מה אדיר, שם אתה מוצא ענוותנותו - יודיע דרכיו למשה. עשה עצמו מלמד, שהיה יושב ודורש - כיצד סדר משנה: שנה ופירש שיעורין דאורייתא במופלא ובמכוסה. עבד לחם רב השבע השביע את בני ישראל מפתבג המלך, ומיין משתיו יורה דעה יבין שמועה חק תוכות על לוח ליבם, לא תהיה לו כנושה. וזאת היתה יתירה יצא ליבם, טיהרו בסיחו, אף הוא ביטל את המעוררין יצרא בישא איהו ואביזרייה גזייה לרישיה. בל יראה ובל ימצא כי לא נחש ביעקב.

חכם ישראל יעקב אלגאזי , שמע יעקב-על ספר בראשית, הקדמת המחבר, קושטא, תק"ה (1745) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

מלמד שהקב"ה עומד לימין העני על פתחך לשלם שכרך מושלם.​

'אמר רבי אבין: העני הזה עומד על פתחך, והקב"ה עומד לימינו - דכתיב כי יעמוד לימין אביון. אם נתת לו - דע מי שעומד על ימינו נותן לך שכרך' - שהכוונה שהוא, יתברך, נותן לחם לכל בשר, ובא זה וחטף לו את המצווה - הווה לו כפורע חוב חברו, שאיבד מעותיו. ... ועל דבר זה רומז כאן 'יאר ה' פניו אליך' - זה מאור שכינה, והיה זה בזמן ש'ויחנך', שתהיו חוננים זה את זה במעשה הצדקה לקבל בגינה פני שכינה על דבר - 'אני בצדק אחזה פניך'. והואיל ושם הוא השכינה, מי שעומד על ימינו, יתן את שכרך: 'ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום' - לשון תשלומין, שהוא קובע לך שכר תשלומך במושלם.

חכם ישראל יעקב אלגאזי , שארית יעקב-על ספר במדבר, דרוש לפרשת נשוא עמ' קצ"ו-קצ"ז, בית הספר, ברוקלין תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'

 

[אוהב ספר]

ספרו פרפראות לחכמה - בהיברו בוקס

ספרו אמת ליעקב - בהיברו בוקס

 

[אוהב ספר]

אמרו חז"ל (תענית ט, א): וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי (מלאכי ג, י) מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

בספר קהלת יעקב - לשון חכמים סימן שכ"ז להגאון הקדוש רבי ישראל יעקב אלגזי זצ"ל כתב, ודבריהם קשה, כי האומר די לא יבלה השפה כי אם הלשון, שהדל"ת היא מאותיות הלשון וכו' עמ"ש שם. אולם כבר כתב באגרת רש"ג ובמגדל עוז הלכות ס"ת פ"י ה"ד, כי בהרבה מקומות הירושלמי מפרש סתומות הבבלי וקיצורו של הבבלי עיין שם.

ומעתה נראה כי המאמר בבבלי עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ביאורו, מלומר די ברכה די ברכה, וכמ"ש בירושלמי כאן ובסוף ברכות, ובזה יבלו השפתיים כי הבי"ת היא מאותיות השפתיים, וכמ"ש בקה"י שם. ואכן כ"ה משמעות המאמר המפרש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שיבלו שפתותיכם מלומר די ברכה די ברכה.

(עלי תמר - מסכת תענית פרק ג הלכה ט)​

 

[אוהב ספר]

וידעתי כי המלאכה מרובה ולא הגעתי לשליש ולרביע, אכן באמת אמרו כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, אמנם ידעתי כי תכתוב עלי מרורות באמור אלי כל היום איה איפה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, אם על זה פקחת עיניך למה פניך תסתיר מהביא את כל המעשר אל בית האוצר, לפלפל בכל כלל וכלל אשר יש בו תלי תלים של הלכות, גם אנכי ידעתי כי כפלים לתושיה, אך באשר נדר גדול נדרתי לאלקי ישראל בחלותי פה ירושלים תוב"ב, והגעתי עד שערי מות בשנת התצ"ז, ויסור יסרני יה ולמות לא נתנני, אז אמרתי במה אקדם ה' על כל הטובה, ונתון אל לבי לחבר חיבור אחד לזכות את הרבים, ובחרתי במלאכה זו, ובחמלת ה' עלי התחלתי במלאכות ה', וכך עלה במחשבה תחילה לשאת ולתת בכל כלל וכלל מאשר יקרה ה' לפני המעט הוא אם רב, וכך כאשר דמיתי כן נעשה מעשה בדברות ראשונות, אכן בראותי כי המלאכה ארוכה היא ואם כה אעשה לא אוכל עוד לבוא אל תכלית המעשה, יגורתי פן אלכד באיסור בל תאחר ח"ו, וחזרתי לאחורי אפס לקרבה אל המלאכה לעשות אותה לבד, ראה זה מצאתי טוב מעט ביראת ה' והצגתיו לפניך כעת הזאת, עד כוס ישועות אשא ולקחתיך אל האר'ש אשר אראך כהנה וכהנה, מכל מלאכת מחשבת אשר אך לזאת יחרש לבי לך התלמיד הקורא נעים להטיבך באחריתך בע"ה, ואשר כפי אל מול פני עליון המעון הזה, הנה זה עומד אחר כותלנו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', כן יהי רצון.

ספר ארעא דרבנן – בשלהי הקדמתו​

​