מביא החיד"א: "וראיתי בכתב יד מהרח"ו דהרמ"ק טרח מאד שהיו מתגרים בו החיצונים בעוסקו אחר חצות לילה בהתבודדות בזהר הקדוש, ומאבדם ע"י שמות בקדש" (שם הגדולים חלק ספרים – מערכת א אות צד).
וביתר פירוט מובא בספר שבחי האר"י: "כי אדם גדול בתורה היה (הרמ"ק), ומה שחיבר בטורח גדול חיבר, ובפרט שהיה ממש נלחם עם המקטרגים המונעים אותו, והיה קם בחצי הלילה, והולך לבית הכנסת ושם היה מעיין בספר הזוהר. ולילה אחד קם כמנהגו והלך לבית הכנסת, ובעוד שהיה כותב, והנה דמות איש של אש עומד כנגדו, ושלהבת יוצא מפיו לשורפו. מיד הוציא הרמ"ק שמות הקודש מפיו, עד שנמחה הדמות מלפניו. וכזאת וכזאת אירע לו כמה פעמים והקב"ה הצילו" (שבחי האר"י פרק ג. ועיין עוד בדברי הרמ"ז בהגהותיו שנדפסו בסוף ספר מבוא שערים ע"ש בהגה"ה אות ב).
