תמוז כ"ג תמוז - רבי משה קורדובירו (1 צופה)

[אוהב ספר]

אמר רבי חיים מוולוז'ין בשם הגר"א שטוב ללמוד ספר הפרדס רימונים (של הרמ"ק) עם פירוש הרמ"ע מפאנו הנקרא "פלח הרימון". והוסיף: "וממקום שמסתיים קבלת הרמ"ק משם ולמעלה מתחיל קבלת האריז"ל" (כתר ראש לרבי חיים מוולוז'ין, הלכות תלמוד תורה אות ס-סא).

 

[אוהב ספר]

רבי אהרן ממודינה, בעל הספר "מעבר יבק" ותלמיד הרמ"ע מפאנו, כותב כי הרמ"ק מסר לאר"י בסוף ימיו את עיקרי תורתו ומשם המשיך רבנו האר"י ז"ל. "כי בסוף ימי הקורדוירו עמדו שניהם לבד ארבעים יום וארבעים לילה". ולמד ממנו תורה כמו שלמד משה רבנו בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. לכן הם קבורים זה אצל זה "שהם אחים בקברותיהם בעולם הזה, שכן החכם האר"י בירר לו מקומו להקבר אצל החכם קורדווי"רו" (מגן אהרן לרבי אהרן ברכיה ממודינה).

וזה הפך מה שרגילים לומר כי הרמ"ק נקבר ליד רבנו האר"י הקדוש. כיוון שבפועל הרמ"ק נפטר קודם האר"י ז"ל, וכשנפטר רבנו האר"י הקדוש חיפשו מקום מכובד לקבור אותו, והחליטו שהמקום הראוי לו הוא ליד הרמ"ק, וכל זאת בגלל שהרמ"ק לימד את האר"י את חכמת הקבלה ועל כן האר"י קורא לרמ"ק: "מורינו ורבנו נר"ו" (עץ חיים שער הכללים פרק י"ג).

 

[אוהב ספר]

עבודת האלוקים של הרמ"ק נעשתה בהשקט ובצנעה. עם כל רוממות גדולתו הוא התנהג בשפלות ובפשיטות, כמו שניכר פעמים רבות בתוך כתיבתו, ומובא בספר שם הגדולים על הרמ"ק: "ונגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב, וכן מביאים כל המקובלים מה שקיבל מפי אליהו לטהר את המחשבה לאמר פסוק 'אש תמיד תוקד על המזבח'". אולם הרמ"ק בעצמו לא מספר על גילוי אליהו שהיה לו, אלא רומז רמז דק בסידורו תפילה למשה וכותב: "למדני זקן אחד".

 

[אוהב ספר]

צריך לזכור כי בתקופה שאחרי גירוש ספרד לא היו רבים שעלו לארץ ישראל, רוב גדול של הגולים מספרד גלו לארצות שונות. הרמ"ק היה מן הבודדים שעלו לארץ ישראל ועסקו ביישובו של עולם וביישובה של ארץ ישראל. על הפורשים מן הציבור ולא עוסקים ביישובו של עולם כתב כי הם: "דרכים מקולקלים כהתרחקות מן הישוב, ולהתבודד במדברות ויערים, ושלא לעסוק בישובו של עולם" (שיעור קומה, כ"ד). ובזכותו של הרמ"ק עלו רבים אחריו לארץ החיים, ארץ הקודש.

 

[אוהב ספר]

על גדלותו של הרמ"ק בחכמת הפשט כתב החיד"א בספר "שם הגדולים": "תלמיד מרן בית יוסף בפשט, ויש לו תשובה בשו"ת מרן בדפוס". הוסמך להיות דיין בידי רבי יעקב בירב והיה נשוי לאחותו של רבי שלמה אלקבץ.

 

[אוהב ספר]

בספר שו"ת "אבקת רוכל" מובאת תשובה הלכתית שענה רבי משה קורדובירו בנושא ממונות. כששאלו את רבי יוסף קארו האם דעתו מסכימה לפסק ההלכה של הרמ"ק, הוא סמך את שתי ידיו עליו וכתב: "לית דין צריך בשש, והאי דיינא נחית לעומקא דדינא. וכל כי האי מילי מעלייתא לימרו משמיה ויקיים בי מקרא שכתוב: 'בני אם חכם לבך ישמח גם אני'" (אבקת רוכל צא). אין הנושא הזה צריך דיון, כי הרמ"ק הוא דיין שנוחת לעומקא דדינא, והלוואי שכמו הדברים הללו ייאמרו עוד דברים משמו, כי הם מילי מעלייתא, וכן מובאת תשובה שלו בשו"ת בית יוסף (חיד"א בשם הגדולים).

 

[אוהב ספר]

על הספר "אור יקר" כותב החיד"א בשם הגדולים (ספרים – א נז) "חיבר רבינו מהר"מ קורדוביר"ו. פירוש ארוך על זהר ורעיא מהימנא ואדרות וספרא דצניעותא וספר יצירה והתיקונין. וראיתי כל הפרושים הללו בביבליאטיקא (בספריה) של דוכוס מודינא והם ששה עשר קובצים רובם גדולים וארוכים". בימינו הודפס הספר הזה ב-23 כרכים מחמת אורכו והיקפו העצום.

הספר שראה החיד"א בספרייה של הדוכס היה שייך לרמ"ע מפאנו, ובדרך כלשהי הגיע לספריית הדוכס ששמר אותו לעם ישראל. הרמ"ע שילם לאלמנתו של הרמ"ק אלף זהובים על זכות ההעתקה. חלק מהחוב לאלמנה פרע הרמ"ע בספרי משניות ורמב"ם ששלח לבנו של הרמ"ק – חכם גדליה קורדובירו זצוק"ל.

כן כתב גם בספר "קורא הדורות" (מט.) שהרה"ג יעקב צמח זצוק"ל למד מספרו של הרמ"ק. "וגם ה"ר יעקב צמח חכם מקובל ורופא מובהק שבא מפורטוגאל ולמד תורה בתחלתו בצפת ואח"כ הלך לדמשק ולמד שם בחכמת הקבלה ומשם הלך לדור בירושלים וקבע בית מדרש ביתו ושם היו לומדים קצת חכמים בס' הזוהר עם פירוש אור יקר להרמ"ק וכתיבות הרב".

 

[אוהב ספר]

לפני שכתב הרמ"ק את "אור יקר", הוא כתב ספר מקיף על תורת הסוד בשם "פרדס רימונים". מאז פרסומו הוא היה הספר המרכזי לכמהים לתורת הקבלה. וכתב רבי אברהם אזולאי (סבו הגדול של החיד"א בעל הספר המפורסם "חסד לאברהם") שהוא החליט לעלות לארץ ישראל אחרי שחיפש שנים ארוכות מישהו שילמד אותו את תורת האמת, וכשראה את ספר "פרדס רימונים" של הרמ"ק עזב את הגלות ועלה לארץ ישראל כדי שיוכל ללמוד עוד ועוד מחכמתו הגדולה של הרמ"ק.

"שליו הוית בביתי ורענן בהיכלי… ויער ה' את רוחי ורוח קדשו נוססה בי לדרוש אחר חכמת האמת ודרשתי ממרי מדות הנמצאים בזמני להבינני קצת מפשר אמרי ספר הזוהר ומוצאו ומובאו, ולא נכנסו הדברים באוזני … וכאשר חפץ בי ה' בא לידי ספר פרדס רימונים להאלהי כמהר"ר משה קורדווירו זלה"ה והיה לי למשיב נפש ויעירני כאיש אשר יעור משנתו וטעמתי כי מתוק האור, אור החכמה האלקית, ואדור נדר לה' לעלות אל ארץ חמדה, להתענג באור יקר אשר חבר הרב זלה"ה על ספר הזוהר".

 

[אוהב ספר]

על השפע המיוחד שהיה לרמ"ק לכתוב כל כך הרבה ספרים עמוקים מיני ים בתקופת זמן כל כך קצרה כתב רבי אברהם אזולאי:

"איך הספיק לו הזמן לשמור ולעשות זאת פעולתו לפניו, ארוכה מארץ מדה, ישובו יתפלאו בו כל הלבבות איך הספיק לו הזמן לשמור ולעשות זאת פעולתו … זולתי כל יכול יתברך דבר צוה היות לו לעזרה" (הקדמתו לספר "אור החמה" על הזהר הקדוש).

הרמ"ק מסביר איך הפלא הזה התרחש:

"האומן מתחיל ורוח הקדש מתלבשת במלאכה, ומאליו הוא נעשה ונגמר, וילמד דבר מדבר ויהיה העזר והסיוע לפי הענין ומהותו ועבודת הקדש אשר בו" (אור יקר, פרשת פקודי, סימן ב', כרך י"א עמ' קכה).

 

[אוהב ספר]

מצד אחד זכו הרמ"ק והאר"י ז"ל לגילוי תורת הסוד שלא זכו דורות רבים מזמן רשב"י, ומפטירת רשב"י בשנת ג' אלפי תתקנ"ט עד לידת האר"י ז"ל בשנת ה' אלפים רצ"ד עברו 1335 שנים של הסתר פנים (כנגד האמור בקץ דניאל "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" – נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף מאמר פד).

ביחד איתם היה הגילוי הגדול של רבי יוסף קארו, שזכה לעלות לארץ ישראל ולפרסם את חיבורו הגדול שפשט בכל ישראל.

מצד שני היה בדור ההוא הרבה חושך. ממש כמו החושך שהיה קודם יציאת מצרים שבו נאמר "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". כך היה לפני דורו של האר"י בגירוש ספרד שכלל לחץ נורא על היהודים להתנצר.

כך כותב הרמ"ק בהקדמה לספרו פרדס רימונים: "שבענו בוז ומרורים מכל הצעירים אשר בדורנו, כי יד ד' נטויה עלינו ורצועות העניות תלויות בכותלי ביתינו כנודע לכל באי שערנו, ועול השעבוד והרחים התלוים בצוארנו התעונו".

 

[אוהב ספר]

מביא החיד"א: "וראיתי בכתב יד מהרח"ו דהרמ"ק טרח מאד שהיו מתגרים בו החיצונים בעוסקו אחר חצות לילה בהתבודדות בזהר הקדוש, ומאבדם ע"י שמות בקדש" (שם הגדולים חלק ספרים – מערכת א אות צד).

וביתר פירוט מובא בספר שבחי האר"י: "כי אדם גדול בתורה היה (הרמ"ק), ומה שחיבר בטורח גדול חיבר, ובפרט שהיה ממש נלחם עם המקטרגים המונעים אותו, והיה קם בחצי הלילה, והולך לבית הכנסת ושם היה מעיין בספר הזוהר. ולילה אחד קם כמנהגו והלך לבית הכנסת, ובעוד שהיה כותב, והנה דמות איש של אש עומד כנגדו, ושלהבת יוצא מפיו לשורפו. מיד הוציא הרמ"ק שמות הקודש מפיו, עד שנמחה הדמות מלפניו. וכזאת וכזאת אירע לו כמה פעמים והקב"ה הצילו" (שבחי האר"י פרק ג. ועיין עוד בדברי הרמ"ז בהגהותיו שנדפסו בסוף ספר מבוא שערים ע"ש בהגה"ה אות ב).

 

[אוהב ספר]

ההדרכות של הרמ"ק לכל הרוצים ללמוד את החכמה היקרה הזו, וגם מי שלא לומד אותה ראוי לו לאמצם (עיין אור נערב ח"ג):

1. בהכנת עצמו להיותו ראוי ליכנס אל ההיכל הזה. והן אמת אין ראוי לכל הבא למלא את ידו, ללבוש את בגדי השרד לשרת בקדש יבא וילבש ח"ו, אלא ראוי ראשונה להפשיט מעליו קליפת הגאוה הגסה המונעת אותו מלהשיג האמת, ויכוין לבו לשמים כדי שלא יכשל.
2. צריך שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו.
3. ידבק עצמו למלא כריסו בדיני הגמרא ופירוש המצות על דרך הפשט בפירוש הרמב"ם ביד החזקה.
4. רביעית ידריך עצמו גם במקרא הן רב הן מעט, כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה ואל יכשל.
5. ואחר יטהר מחשבתו מהבלי הזמן ותענוגותיו כפי האפשר בזמננו זה, ואז ודאי יפתחו לו שערי חכמה. ואל יחשוב המעיין דברים אלו אליו דרך עצה ויפרע עצתנו, כי דברינו נכונים ונכוחים ומיוסדים על אדני פז דברי רבותינו ז"ל בכמה מקומות.
6. אין ספק שאין ראוי לאדם ליכנס בחכמה זו אם לא נשא אשה ויטהר מחשבתו. ואל תשיבני מכמה שלמדו קודם לזמן זה כי לא כל הדעות שוות.
7. עוד צריך להגיעו לפחות לשנת העשרים כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה, ואף אם יש שפירשו עד שיגיע האדם לשנת הארבעים אין דעתינו מסכמת בזה עמהם, והרבה עשו כדעתינו והצליחו. ועם כל זה הכל לפי טהר הלב כדפירשנו וכפי טוב העצה הנכונה.
8. בזמן הראוי ללמוד – ודאי כי בכל יום נקל אל האדם ללמוד, אמנם הזמנים היותר מוכנים להשכיל בעומק הן בלילות ארוכות מחצות ואילך, או ביומא דשבתא דיומא גרים, וכן בערב שבת מחצות ואילך, ובימים טובים, ומה גם בעצרת כי זה נסיתי פעמים רבות ומצאתיו יום הצלחה דרך פלא, וביומי סוכות בסכה כי שם יש הצלחה גדולה. ושעות אלה הנזכרות הן מנוסות אצלי ודרך נסיון אני מדבר.
9. בדרך הלימוד – צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף אל שתי מדות אלה הענוה. אמנם טעם אל שלש מדות אלה יחד הוא, כי היראה צריכה אליו פן יטעה ויחטא, ועוד שהוא עוסק במקום להבת שלהבת. השמחה דשמעתא בעיא צלותא, ועוד בחדוה תליא אורייתא ודאי. והענוה עולה על הכל, לומר מי אני מה חיי לעסוק ברזי התורה האלהית כבשים ללבושך, שהעלים הקב"ה מבשר ודם, ומי ידבר במדות המלך והמלך שומע ולא יתבייש.

וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים הפגום, וגם החרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. ובפירוש אמרו בספר התקונים כי העבירה קליפה אל השכל מהשכיל בנעלם, וכאשר תתעלם מן המשכיל ההלכה יעסוק במצות שהן מימין ואז ישיג הסוד, עד כאן כונתם במלות שונות. ומה שהורגלנו ולמדנו שם, כי בזמן שיקיים האדם מצוה או כיוצא לעסוק בנסתר אז מתגלה המסופק. עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתודות על העון ובודאי מועיל נגד הקליפה.