- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
ואשה גרושה מאישה לא יקחו (כא ז)
באיסור גרושה לכהן [וכן איסור אלמנה לכהן גדול] פליגי אביי ורבא בקדושין (עח.), דלדעת אביי אם קידש לוקה משום לא יקח, ולדעת רבא אינו לוקה אלא אם כן קידש ובעל. וכתב בארץ חיים (אות ס"ד) לדון האם לדעת אביי דס"ל דעצם הקדושין אסורים, האם רק המעשה קידושין אסור אבל אם עבר וקדשה עבר על האיסור, או דילמא שכל רגע ורגע שמקודשת לו יש איסור [וכמדומה שיש בזה באגרות משה].
ולכאורה יש להוכיח מבכורות (מה:) דתנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה [והגמ' מביאה מברייתא נודר ועובד, יורד ומגרש], ומשמע שאין עבירה אפילו קודם שגירש.
ובארץ חיים כתב להוכיח מהגמ' בסוטה (מד.) שדנה שכהן גדול שאירס אלמנה יחזור מהמלחמה משום הירא ורך הלבב כיון שיש בידו עבירה. ומבואר בתוס' הרא"ש (מג:) שאי אפשר להעמיד שעשה תשובה כיון שזה מחוסר מעשה. ומשמע שחייב לגרש, עכ"ד.
ויש לדון לדחות שצריך ליצור מצב שתהיה אסורה לו חוץ מהאיסור כהונה כמו הנודר, וכדחזינן בגמ' בבכורות הנ"ל שאז יכול לעבוד, וצ"ל שזה מדאורייתא, כיון שאל"כ אין כאן עזיבת החטא, ולכאורה זה לא נראה.
עוד יש לדון לדחות שאם חזר בתשובה ומוחלט שלא ייקחנה, לא צריך למעט אותה מחמת שהיא אסורה אלא תיפוק ליה שהחליט שלא לקחתה. ומה שהתוס' הרא"ש כתב על בית שגזלו שזה משום מחוסר מעשה, הוא משום שאם לא כן עוד יכול להיות שאפילו כשחזר בתשובה ישתמש בבית על ידי שישלם דמיו, וכמו שהגמ' מעמידה באמת ששילם.
עוד כתב בארץ חיים להוכיח מכתובות (כז:) דאשתו של ר' זכריה בן הקצב הייתה שבויה, ואעפ"כ לא גרשה, וחזינן דאין האיסור במה שמקודשת לו אלא במעשה הקידושין דאל"כ היאך היה מותר לו לקיימה בלא גירושין הרי הוא עובר בכל רגע ורגע. וכתב שיתכן לחלק דהתם דהקדושין היו בהיתר לכך אין צריך לגרשה, משא"כ בההיא דסוטה דמיירי שנתקדשה באיסור, והניח עדיין בצ"ע.
באיסור גרושה לכהן [וכן איסור אלמנה לכהן גדול] פליגי אביי ורבא בקדושין (עח.), דלדעת אביי אם קידש לוקה משום לא יקח, ולדעת רבא אינו לוקה אלא אם כן קידש ובעל. וכתב בארץ חיים (אות ס"ד) לדון האם לדעת אביי דס"ל דעצם הקדושין אסורים, האם רק המעשה קידושין אסור אבל אם עבר וקדשה עבר על האיסור, או דילמא שכל רגע ורגע שמקודשת לו יש איסור [וכמדומה שיש בזה באגרות משה].
ולכאורה יש להוכיח מבכורות (מה:) דתנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה [והגמ' מביאה מברייתא נודר ועובד, יורד ומגרש], ומשמע שאין עבירה אפילו קודם שגירש.
ובארץ חיים כתב להוכיח מהגמ' בסוטה (מד.) שדנה שכהן גדול שאירס אלמנה יחזור מהמלחמה משום הירא ורך הלבב כיון שיש בידו עבירה. ומבואר בתוס' הרא"ש (מג:) שאי אפשר להעמיד שעשה תשובה כיון שזה מחוסר מעשה. ומשמע שחייב לגרש, עכ"ד.
ויש לדון לדחות שצריך ליצור מצב שתהיה אסורה לו חוץ מהאיסור כהונה כמו הנודר, וכדחזינן בגמ' בבכורות הנ"ל שאז יכול לעבוד, וצ"ל שזה מדאורייתא, כיון שאל"כ אין כאן עזיבת החטא, ולכאורה זה לא נראה.
עוד יש לדון לדחות שאם חזר בתשובה ומוחלט שלא ייקחנה, לא צריך למעט אותה מחמת שהיא אסורה אלא תיפוק ליה שהחליט שלא לקחתה. ומה שהתוס' הרא"ש כתב על בית שגזלו שזה משום מחוסר מעשה, הוא משום שאם לא כן עוד יכול להיות שאפילו כשחזר בתשובה ישתמש בבית על ידי שישלם דמיו, וכמו שהגמ' מעמידה באמת ששילם.
עוד כתב בארץ חיים להוכיח מכתובות (כז:) דאשתו של ר' זכריה בן הקצב הייתה שבויה, ואעפ"כ לא גרשה, וחזינן דאין האיסור במה שמקודשת לו אלא במעשה הקידושין דאל"כ היאך היה מותר לו לקיימה בלא גירושין הרי הוא עובר בכל רגע ורגע. וכתב שיתכן לחלק דהתם דהקדושין היו בהיתר לכך אין צריך לגרשה, משא"כ בההיא דסוטה דמיירי שנתקדשה באיסור, והניח עדיין בצ"ע.