- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
ספור מעניין על כח ברכה של ילד חלאקה במירון, ידוע בירושלים, וראוי הוא לפרסום:
בין הנוסעים הרבים בשמונה הקרונות שהשתרכו אחרי הקטר הגדול, ישבו אברכים ירושלמים רבים, אשר פניהם היו מועדות לעבר מירון, שם ישהו בל"ג בעומר, עמם ילדים רכים עם אמותיהם, אשר נסעו לקיים את שמחת התגלחת הראשונה של ילדיהן במירון.
רבי משולם ישב ואמר את תפלת הדרך מתוך סידורו הקטן, מולו ישבה אשתו והחזיקה את בנם משה'לה בן השלוש. בקרון זה ישבו גם רבי ירמיה ואשתו איטה. גם הם למירון. מאז נישואיהם חלפו ועברו כשמונה שנים, ועדיין לא התברכו בזרע של קימא.
הרי הגליל הענקיים מסביב לצפת, בחשכת הליל, מקשיבים חרש לרחשי הסודות הנשמעים ממירון הסמוכה, השוכנת למרגלות הר העצמון הרם והמתנשא. אווירה שונה לגמרי שורה במערה פנימה ובהיכלות מסביב לציונים הקדושים של התנאים. צפופים ודחוקים עומדים מאות יהודים ושופכים את צקון לחשם ומרי לבם בתפילה.
ליד הציון בהיכלו של רבי אלעזר, יושבת לה איטה על הרצפה, כאילו ואסורה באזיקים אל המקום. היא התפללה כבר תפילת מנחה וערבית, סיימה לומר את כל ספר התהלים. גרונה כבר ניחר ויבש מרוב תחינות ובקשות, וגם מעיין דמעותיה יבש, אך היא מסרבת לזוז ממקומה ליד הציון הקדוש.
"אבי שבשמים" – טענה – "שלחת את נשמתי עלי אדמות, במטרה קדושה שאקיים את כל מה שכתוב בתורתך. בתורתך כתוב שאשה זוכה לחיי העולם הבא, בזכות זה שמובילה את בנה ללמוד תורה. אבי הרחום והחנון שבשמים" – הזדעקה לפתע בקולות גוברים והולכים, וזרם חדש של דמעות פרץ מעיניה – "תן לי בן זכר שאוכל לזכות על ידו לעולם הבא. רחם נא עלי בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי".
לאחר שסיימה את תפילתה נשתתקה איטה ומרוב עייפות נרדמה במקומה.
החצר הגדולה במירון החלה שוב להתמלאות באנשים רבים. הכליזמר התארגנו שוב למלאכתם לאחר מנוחה קצרה של שעתיים שלוש. אבות, אשר חלקם היו לבושים עוד בטלית ותפילין, נושאים את בניהם, ובידיהם מספריים, כדי לכבד את האנשים המכובדים לגזוז את שערות בניהם. מחלקים לקהל מיני מתיקה ו'לחיים', ומפי הכל נשמעים ברכות לבביות להורים, שיזכו לגדל את בניהם לתורה ולחופה ושירוו מיוצאי חלציהם רוב נחת דקדושה…
והנה יוצא רבי ירמיה מן המערה יחד עם אשתו איטה, ומצטרף חיש מהר למעגלי הרוקדים. רבי משולם ניגש אליו וכיבד אותו לגזוז את שערות בנו הקטן. יצאו שניהם מבין הרוקדים, והתייצבו באחת הפינות. גם מלכה ואיטה הגיעו לקראתם, ואילו משה'לה ביקש בכוח לחזור אל הרוקדים.
רבי ירמיה אחז את משה'לה בידו הימנית ובידו השמאלית צבט לו קלות על לחיו באומרו לו:
– "לחיים משה'לה, תגדל בתורה ויראת שמים ויזכו הוריך לרוות ממך נחת יהודי". "כן, כן!", ענה לו משה'לה בחוסר סבלנות כשעיניו ממוקדות במעגלים הצפופים שבחצר, "ברך אותם, משה'לה", – התחננה אליו אמו מלכה – "שהשם יתברך יעזור להם במהרה בבנים בריאים ותלמידי חכמים בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי". הנהן משה'לה בראשו לאות הסכמה.
רבי ירמיה הרים את משה'לה על זרועותיו, ושאלו: "מה אתה מהנהן בראשך ואומר הן הן?! הוצא את הדברים מפיך ברורות!"
"וכי מה אומר?" – שאלו משה'לה בתמימות וברצינות ילדותית. רבי ירמיה הושיב את הילד על כתפיו, אחז בידיו והניחם אל ראשו. ורבי משולם אמר עם משה'לה מילה במילה:
"יעזור לכם השם יתברך במהרה, ותזכו להפקד בזרע של קימא לעבודתו ויראתו בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי".
"אמן!" – ענו כולם כאחד. איטה נזכרה בחלומה שחלמה בלילה שעבר, וניצוץ של תקוה האיר את עיניה. כעבור ארבע שנים רקד רבי ירמיה במירון עם בנו הקטן על כתפיו…
(מקורות: מפי בעל המעשה, תפארת החג, נפלאותיו לבני אדם)
(המבשר קהילות י"ג באייר תשע"ז)
בין הנוסעים הרבים בשמונה הקרונות שהשתרכו אחרי הקטר הגדול, ישבו אברכים ירושלמים רבים, אשר פניהם היו מועדות לעבר מירון, שם ישהו בל"ג בעומר, עמם ילדים רכים עם אמותיהם, אשר נסעו לקיים את שמחת התגלחת הראשונה של ילדיהן במירון.
רבי משולם ישב ואמר את תפלת הדרך מתוך סידורו הקטן, מולו ישבה אשתו והחזיקה את בנם משה'לה בן השלוש. בקרון זה ישבו גם רבי ירמיה ואשתו איטה. גם הם למירון. מאז נישואיהם חלפו ועברו כשמונה שנים, ועדיין לא התברכו בזרע של קימא.
הרי הגליל הענקיים מסביב לצפת, בחשכת הליל, מקשיבים חרש לרחשי הסודות הנשמעים ממירון הסמוכה, השוכנת למרגלות הר העצמון הרם והמתנשא. אווירה שונה לגמרי שורה במערה פנימה ובהיכלות מסביב לציונים הקדושים של התנאים. צפופים ודחוקים עומדים מאות יהודים ושופכים את צקון לחשם ומרי לבם בתפילה.
ליד הציון בהיכלו של רבי אלעזר, יושבת לה איטה על הרצפה, כאילו ואסורה באזיקים אל המקום. היא התפללה כבר תפילת מנחה וערבית, סיימה לומר את כל ספר התהלים. גרונה כבר ניחר ויבש מרוב תחינות ובקשות, וגם מעיין דמעותיה יבש, אך היא מסרבת לזוז ממקומה ליד הציון הקדוש.
"אבי שבשמים" – טענה – "שלחת את נשמתי עלי אדמות, במטרה קדושה שאקיים את כל מה שכתוב בתורתך. בתורתך כתוב שאשה זוכה לחיי העולם הבא, בזכות זה שמובילה את בנה ללמוד תורה. אבי הרחום והחנון שבשמים" – הזדעקה לפתע בקולות גוברים והולכים, וזרם חדש של דמעות פרץ מעיניה – "תן לי בן זכר שאוכל לזכות על ידו לעולם הבא. רחם נא עלי בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי".
לאחר שסיימה את תפילתה נשתתקה איטה ומרוב עייפות נרדמה במקומה.
החצר הגדולה במירון החלה שוב להתמלאות באנשים רבים. הכליזמר התארגנו שוב למלאכתם לאחר מנוחה קצרה של שעתיים שלוש. אבות, אשר חלקם היו לבושים עוד בטלית ותפילין, נושאים את בניהם, ובידיהם מספריים, כדי לכבד את האנשים המכובדים לגזוז את שערות בניהם. מחלקים לקהל מיני מתיקה ו'לחיים', ומפי הכל נשמעים ברכות לבביות להורים, שיזכו לגדל את בניהם לתורה ולחופה ושירוו מיוצאי חלציהם רוב נחת דקדושה…
והנה יוצא רבי ירמיה מן המערה יחד עם אשתו איטה, ומצטרף חיש מהר למעגלי הרוקדים. רבי משולם ניגש אליו וכיבד אותו לגזוז את שערות בנו הקטן. יצאו שניהם מבין הרוקדים, והתייצבו באחת הפינות. גם מלכה ואיטה הגיעו לקראתם, ואילו משה'לה ביקש בכוח לחזור אל הרוקדים.
רבי ירמיה אחז את משה'לה בידו הימנית ובידו השמאלית צבט לו קלות על לחיו באומרו לו:
– "לחיים משה'לה, תגדל בתורה ויראת שמים ויזכו הוריך לרוות ממך נחת יהודי". "כן, כן!", ענה לו משה'לה בחוסר סבלנות כשעיניו ממוקדות במעגלים הצפופים שבחצר, "ברך אותם, משה'לה", – התחננה אליו אמו מלכה – "שהשם יתברך יעזור להם במהרה בבנים בריאים ותלמידי חכמים בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי". הנהן משה'לה בראשו לאות הסכמה.
רבי ירמיה הרים את משה'לה על זרועותיו, ושאלו: "מה אתה מהנהן בראשך ואומר הן הן?! הוצא את הדברים מפיך ברורות!"
"וכי מה אומר?" – שאלו משה'לה בתמימות וברצינות ילדותית. רבי ירמיה הושיב את הילד על כתפיו, אחז בידיו והניחם אל ראשו. ורבי משולם אמר עם משה'לה מילה במילה:
"יעזור לכם השם יתברך במהרה, ותזכו להפקד בזרע של קימא לעבודתו ויראתו בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי".
"אמן!" – ענו כולם כאחד. איטה נזכרה בחלומה שחלמה בלילה שעבר, וניצוץ של תקוה האיר את עיניה. כעבור ארבע שנים רקד רבי ירמיה במירון עם בנו הקטן על כתפיו…
(מקורות: מפי בעל המעשה, תפארת החג, נפלאותיו לבני אדם)
(המבשר קהילות י"ג באייר תשע"ז)
