כח ההתמדה

[עמך]

עמך יצר פוסט חדש
כח ההתמדה

ישנו מדרש פליאה שמביא העין יעקב בהקדמה, ז"ל:

בן זומא אומר מצינו פסוק כולל והוא 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', בן ננס אומר מצינו פס' כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך', ר' שמעון בן פזי אומר מצינו פס' כולל יותר והוא 'את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים',
הפס' שכולל את כל התורה כולה הוא הפס' הנ"ל הנאמר בפרשת התמיד, למה דווקא הפס' הזה, למה לא "ולא ירבה לו סוסים" למשל?

אלא שבקרבן התמיד יש יסוד חשוב לכל התורה, כי את הקרבן הזה מקריבים כל יום באופן קבוע,
יום אחד...

לחץ כדי לכווץ...

קרא את הפוסט המלא בבלוג כאן...

 

[הצעיר שבחבורה]

יום אחד של פספוס אינו פוגע באותו יום בלבד אלא בכל הרצף של התמידין שאינם כסדרם,

לחץ כדי לכווץ...

מה מקור הלכה זו?
האומנם חסרון תמיד ביום אחד, יש בו משמעות כלפי הימים האחרים? ולגבי מה?

 

[חיים ש]

אומרים בשם הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שכשר"ע עמד מאחורי הדלת ושמע את אשתו מרשה לו ללכת ללמוד עוד שתים עשרה שנה, למה לא נכנס הביתה לומר שלום? ותירץ, ש12 ועוד 12 זה לא 24,
וה"ה לעניינינו, בדיוק כפי שהתנסחת... רק בלי סימן שאלה...

חסרון תמיד ביום אחד, יש בו משמעות כלפי הימים האחרים.

לחץ כדי לכווץ...

ושמעתי סיפור כעין זה על הגר"ח קניבסקי, שלא רצה לבטל מ"חובותיו" ולהשלימם למחרת, כי כך יישאר לו למחרת להשלים עוד ועוד וזה לא ייגמר,
ובכל אופן, אני מאמין שזה נאמר רק לחיזוק, ולא שמי שפספס יום אחד - זהו, נגמר עליו...
ושמעתי הרבה פעמים בשם הגרי"מ שכטער שליט"א, שאם יש לך קביעות במשהו מסוים, ויום אחד קרה ופספסת, קודם כל תלמד את ההספק היומי, ורק אח"כ תשלים את של אתמול, כדי שיישאר תמיד קביעות.

 

[הצעיר שבחבורה]

אומרים בשם הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שכשר"ע עמד מאחורי הדלת ושמע את אשתו מרשה לו ללכת ללמוד עוד שתים עשרה שנה, למה לא נכנס הביתה לומר שלום? ותירץ, ש12 ועוד 12 זה לא 24,
וה"ה לעניינינו, בדיוק כפי שהתנסחת... רק בלי סימן שאלה...

ושמעתי סיפור כעין זה על הגר"ח קניבסקי, שלא רצה לבטל מ"חובותיו" ולהשלימם למחרת, כי כך יישאר לו למחרת להשלים עוד ועוד וזה לא ייגמר,
ובכל אופן, אני מאמין שזה נאמר רק לחיזוק, ולא שמי שפספס יום אחד - זהו, נגמר עליו...
ושמעתי הרבה פעמים בשם הגרי"מ שכטער שליט"א, שאם יש לך קביעות במשהו מסוים, ויום אחד קרה ופספסת, קודם כל תלמד את ההספק היומי, ורק אח"כ תשלים את של אתמול, כדי שיישאר תמיד קביעות.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי, איך כל זה מיישב לגבי קרבן התמיד, שעליו דיברתי

נ.ב. הסיפור על הגר"ח, אינו דומה כלל ליסודו של הגר"ח
ובר מן דין, עניין זה של פספוס יום אחד, לעיתים הוא ההבדל שבין השלם לחלק

 

[עמך]

מה מקור הלכה זו?
האומנם חסרון תמיד ביום אחד, יש בו משמעות כלפי הימים האחרים? ולגבי מה?

לחץ כדי לכווץ...

בזבחים הגמ' (פט) מסתפקת אם תמידין דלמחר דוחה את המוספין של היום, ומה הצד שיידחה מצוה של היום בשביל הקרבן של מחר?
וכתב השפ"א ז"ל
"ומתוך הדחק אפשר לי לומר דדוקא בקרבן תמיד משום דכתיב תמיד לכן ביטול הקרבן אפי' למחר נוגע גם בכל יום כיון דצריך להיות תמיד",
וכן ביאר הגרש"ר ביבמות (ה) שהגמ' דוחה שאין ללמוד שעשה יידחה ל"ת מקרבן תמיד בשבת, דמה לתמיד שכן תדיר,
ומה בכך?, וביאר שתמיד דוחה כדי לא לפגוע ברצף ואין ללמוד על דחיה אחרת.

ואגב שכחתי להביא את הפס' על יהושע שמעלתו הייתה - "נער לא ימיש מתוך האהל" כמו שמביא רש"י בפרשה
כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) נוצר תאנה יאכל פריה,

מביאים בעלון לקמן בשם הרב וואזנר, דבר דומה לעניין קרבן התמיד בעלון שלקמן בצד שמאל למעלה.

 

[האיש השרוי בשמחה]

אומרים בשם הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שכשר"ע עמד מאחורי הדלת ושמע את אשתו מרשה לו ללכת ללמוד עוד שתים עשרה שנה, למה לא נכנס הביתה לומר שלום? ותירץ, ש12 ועוד 12 זה לא 24,
וה"ה לעניינינו, בדיוק כפי שהתנסחת... רק בלי סימן שאלה...

ושמעתי סיפור כעין זה על הגר"ח קניבסקי, שלא רצה לבטל מ"חובותיו" ולהשלימם למחרת, כי כך יישאר לו למחרת להשלים עוד ועוד וזה לא ייגמר,
ובכל אופן, אני מאמין שזה נאמר רק לחיזוק, ולא שמי שפספס יום אחד - זהו, נגמר עליו...
ושמעתי הרבה פעמים בשם הגרי"מ שכטער שליט"א, שאם יש לך קביעות במשהו מסוים, ויום אחד קרה ופספסת, קודם כל תלמד את ההספק היומי, ורק אח"כ תשלים את של אתמול, כדי שיישאר תמיד קביעות.

לחץ כדי לכווץ...

סתם כך אולי זה אמרה אין שום ראיה במקורות שרבי עקיבא לא נכנס הבייתה להגיד שלום וכבר שמעתי מגדולי ראשי הישיבות שאין לזה מקור ווודאי נכנס הבייתה להגיד שלום כי הוא בן אדם ומה שמרן הגר''ח שמואלביץ אמר זה משל אבל וודאי שנכנס אמר שלום יפה ואז שמע את רחל אומרת לשכנה שילך עוד 12 שנה

 

[הצעיר שבחבורה]

ואז שמע את רחל אומרת לשכנה שילך עוד 12 שנה

לחץ כדי לכווץ...

את זה ודאי לא אמר א' מגדולי ראשי הישיבות, שכן איתא בהדיא "שמעיה לההוא סבא דקאמר לה"

אבל וודאי שנכנס אמר שלום יפה ואז שמע

לחץ כדי לכווץ...

מחילה, אבל זה נגד גמ' מפורשת

קא אתא לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא
​

אין שום ראיה במקורות שרבי עקיבא לא נכנס הבייתה להגיד שלום

לחץ כדי לכווץ...

זה אכן לא כתוב במפורש, אך כך היא פשטות הדברים

• אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב
• אמר הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא

 

[חיים ש]

לא הבנתי, איך כל זה מיישב לגבי קרבן התמיד, שעליו דיברתי

לחץ כדי לכווץ...

חשבתי שאתה מתייחס לגבי ענין ההתמדה, ולא לגבי התמיד.

 

[האיש השרוי בשמחה]

את זה ודאי לא אמר א' מגדולי ראשי הישיבות, שכן איתא בהדיא "שמעיה לההוא סבא דקאמר לה"

מחילה, אבל זה נגד גמ' מפורשת

קא אתא לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא
​

זה אכן לא כתוב במפורש, אך כך היא פשטות הדברים

• אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב
• אמר הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא

לחץ כדי לכווץ...

מה אתה חושב שהוא לא היה בן אדם כוונת הדברים הוא ששמע את אשתו כשהיה בבית אומרת לשכנה הלוואי שילך עוד 12 שנה כי היא פחדה להגיד לו את זה ובושה למי שאומר את זה

ואני גם שמעתי מגדולי ראשי הישיבות כזה הפשט שר''ע ודאי נכנס הבייתה אמר שלום והלך ללמוד עוד 12 שנה

 

[הצעיר שבחבורה]

מה אתה חושב שהוא לא היה בן אדם

לחץ כדי לכווץ...

דמגוגיה

כוונת הדברים הוא ששמע את אשתו כשהיה בבית אומרת לשכנה הלוואי שילך עוד 12 שנה

לחץ כדי לכווץ...

כתוב במפורש "אחורי ביתיה". זו לא מליצה.

כי היא פחדה להגיד לו את זה

לחץ כדי לכווץ...

הבלים, זה היה במענה לשאלת ההוא סבא

אומרת לשכנה

לחץ כדי לכווץ...

טעות, מדובר בגבר, כפי שכתוב בגמ'.

ובושה למי שאומר את זה

לחץ כדי לכווץ...

כלומר, להגר"ח שמואלביץ זללה"ה? הזהר בלשונך!

ואני גם שמעתי מגדולי ראשי הישיבות כזה הפשט שר''ע ודאי נכנס הבייתה אמר שלום והלך ללמוד עוד 12 שנה

לחץ כדי לכווץ...

איני מאמין ללה"ר!