שבת קודש כח השבת לרפאות

[אחד יחיד]

כתב המהרש"א ב"חידושי אגדות" על דברי חז"ל "שבת היא מלזעוק", וביאר "דלא התירו לזעוק בשבת על חולה" וכו', שהגם שאנו מנועים מלזעוק ביום השבת, הלא אין צורך בזה, שהרי השבת עצמה מסוגלת לרפואה ועל ידה תבוא רפואה לחולה.

זאת ועוד שהרי אם נזעק אז לבקש רפואה, ישתמע מזה כאילו אנו מכחישים ח"ו בסגולת המרפא של השבת.

שורש הרפואה נעשה בשבת קודש על-ידי יחודי העולמות העליונים ורמז נפלא יש ב״תפארת שלמה" מראדומסק זי"ע (ד״ה א"י רק שבתו) שמפרש רמז הפסוק: "רק שבתו יתן ורפא ירפא", על פי המבואר בגמרא (שבת יב.): "הנכנס לבקר את החולה, אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". ומבואר כי שמירת שבת היא סגולה לרפואה. וז"ל:: יאמר על-פי מה שנאמר בפירוש המשנה במסכת שבת "כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת". פירוש, מכל המאכלים שהאדם אוכל בשבת, יכול להשיג רפואה, כי שורש הרפואה נעשה בשבת קודש על-ידי יחודי העולמות העליונים בכוונת האכילה כידוע ליודעי חן, לכן שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. וזה גם כן הרמז "רק שבתו יתן", על-ידי קדושת אכילת השבת, "ורפא ירפא". (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

וכתב הגאון רבי ליבל אייגר מלובלין, בספרו "אמרי אמת" פרשת שמות שאם אין האדם רואה שהוא משיג רפואה בשבת, היינו משום שאין הדבר נעשה מיד, אלא אז נעשה השורש, וכשיראה לאחר מכן שנתרפא, יידע ששורש הרפואה היה בשבת קודש. ודומה הדבר לכל מה שנעשה לאדם במשך השנה, שבוודאי שורשו בראש השנה. אף כאן הרפואה שבאה בימות השבוע, שורשה בשבת. (הרב י. ארלנגר)

 

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי אפרים אשרי זצ"ל, שהיה שם בשעת מעשה והיה לכך עד ראיה: בתו של החפץ חיים, מרת פייגל ע"ה, סבלה פעם מאבני מרה, שמאכל ה"חמין", מזיק מאוד לאלו הסובלים ממחלה זו. כשהגיע שבת בבוקר ואביה ראה שאינה אוכלת מהחמין, שאל אותה לפשר הדבר. אמרה: "אבא! הלא ידוע לך שאני סובלת מאבני מרה". אמר לה אביה החפץ חיים זצ"ל: "פייגל! אכלי, אכלי, מאכלי שבת אינם מזיקים".

וכידוע בזה שגדולי הדורות היו אומרים כי כשהשבת תפסיק מלזעוק על חילולה, אז תבוא כמו כן רפואה לאלו המקבלים עליה לשמרה. וכשהיו באים לפני ה"חפץ חיים" זצ"ל לבקש ברכתו לרפואה שלמה, היה אומר: יש לכם לבדוק את עצמכם מה עם השבת שלכם, שכן אדם שהשבת שלו שלמה איתו לא צריך שיארע לו מקרה רע. המקרים הרעים נמצאים אצל אלו שהם מכעיסים את השבת

ועוד היה אומר ה"חפץ חיים", כשהיו באים אליו אנשים בצרתם לבקש ברכתו: וכי הברכות נמצאות באמתחתי?! הלא השבת היא מקור הברכה! ולכך אם תקבלו עליכם להיזהר בכבודה כהלכתה, רק אז אהיה מועיל גם אני בברכתי, אולם אם לא תסתדרו עם השבת – מה יועילו ברכותי אחר שצרור הברכות מונח אצל השבת?!

ובאמת, סיפורים רבים היו מרבים שבאו לבקש ברכה מה"חפץ חיים" ונתן ברכתו רק בתנאי שיזהר המתברך בשמירת שבת ביותר, וכשנתקים התנאי נתקימה ברכתו. וגם לאלו שטענו לו: רבי, והלא שומרים שבת אנחנו! – השיב ה"חפץ חיים": קבלו עליכם להקדים את כניסת השבת מבעוד היום גדול ותוושעו, ובכך ראו רבים ישועות ונפלאות. (הרב י. ארלנגר)

 

[עמוסיך]

כתב המהרש"א ב"חידושי אגדות" על דברי חז"ל "שבת היא מלזעוק", וביאר "דלא התירו לזעוק בשבת על חולה" וכו', שהגם שאנו מנועים מלזעוק ביום השבת, הלא אין צורך בזה, שהרי השבת עצמה מסוגלת לרפואה ועל ידה תבוא רפואה לחולה.

זאת ועוד שהרי אם נזעק אז לבקש רפואה, ישתמע מזה כאילו אנו מכחישים ח"ו בסגולת המרפא של השבת.

שורש הרפואה נעשה בשבת קודש על-ידי יחודי העולמות העליונים ורמז נפלא יש ב״תפארת שלמה" מראדומסק זי"ע (ד״ה א"י רק שבתו) שמפרש רמז הפסוק: "רק שבתו יתן ורפא ירפא", על פי המבואר בגמרא (שבת יב.): "הנכנס לבקר את החולה, אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". ומבואר כי שמירת שבת היא סגולה לרפואה. וז"ל:: יאמר על-פי מה שנאמר בפירוש המשנה במסכת שבת "כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת". פירוש, מכל המאכלים שהאדם אוכל בשבת, יכול להשיג רפואה, כי שורש הרפואה נעשה בשבת קודש על-ידי יחודי העולמות העליונים בכוונת האכילה כידוע ליודעי חן, לכן שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. וזה גם כן הרמז "רק שבתו יתן", על-ידי קדושת אכילת השבת, "ורפא ירפא". (הרב י. ארלנגר)

לחץ כדי לכווץ...

בעניין זה שמעתי דבר נחמד, ש"רפא" - שורש מילת הריפוי - במילוי [רי"ש פ"א אל"ף] בגימטרייה מדוייקת 'שבת' (702), ולכאורה הוא מה שכתוב "רק שבתו יתן – רק ישבות – ורפא ירפא"!.
וכשראיתי מה מר כתב חשבתי שהוא מה'תפארת שלמה' אך מתברר שלא, אך דרשה דומה

 

[צופה מן הצד]

וכבר ידוע סיפור המופת של החפץ חיים זי"ע עם ר' זלמן סורוצקין.
(על אותו יהודי שביקש ברכה לרפואה, והח"ח אף שלא הכירו כלל אמר לו שהרי השבת היא מקור הברכה, והיאך יהודי שבנו ובתו מחללים שבת והוא לא מוחה בהם מבקש ברכה לרפואה? והגר"ז סורוצקין היה עד לשיחה והתרגש מרוח הקודש של החפץ חיים, שהרי הוא הגיע לדבר עמו על פירצת חילולי השבת שנעשים על ידי בנו של אותו יהודי חולה).

 

[אברך מישיבת מיר]

הציץ אליעזר חלק ט סימן יז - קונ' רפואה בשבת פרק ג ביאר בזה דבר נפלא
מה שמותר לחלל שבת עבור חולה הוא רק מה שעושין בני אדם אבל בתפילה אין מחללין שבת כי מה שיעשה הקדוש ברוך הוא שירפא החולה לזה אין צריך חילול שבת כי הקדוש ברוך הוא יכול לרפאותו בלא תפלותינו והקב"ה יושיע טרם יקראו כי הקדוש ברוך הוא יודע מחשבות ויודע הקדוש ברוך הוא שאם לא הי' שבת היו כותבים לחכם וצדיק שיתפלל ולכך מושיע הקדוש ברוך הוא בלא התפלה. ובדומה לכוון זה מוסיף לבאר גם בספר ובחרת בחיים שם, דאם אין הרפואה בדרך הטבע רק נסיי זה מה לי נס או נס זה לכך שבת בעצמה יש לה כח זה במקום התפלה ולא בעי תפלה, ולכך אמר שבת היא מלזעוק והיינו מטעם דרפואה קרובה לבוא אף זולת התפלה עיין שם, באופן שהדבר יוצא מוסבר היטב, ומובן עד מאד מדוע שהגרש"ק ז"ל הרעיש עולמות על מי שרצה להורות איזה היתר בזה.