כי תצא האם מקיים מצות השבת אבידה כשמחזיר לו מה ששכח מתלמודו

[נהנה מקושיא טובה]

יש בגמ' עבודה זרה דף נב: וכן בגמ' מנחות יח. אמורא או תנא ששכחו שיטה אחת, ומישהו אחר הזכיר להם השיטה, ואמר להם ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי עיי''ש
שמעתי מת''ח אחד להסתפק האם יש מקום לומר שאכן יש בזה משום מצות השבת אבידה?
וכן יש להסתפק בכל שדכן שעושה שידוך, שמחזיר להאי מה שנאבד לו חלק ממנו דהיינו האשה, האם יש בזה משום השבת אבידה?

 

[אידך גיסא]

יש בגמ' עבודה זרה דף נב: וכן בגמ' מנחות יח. אמורא או תנא ששכחו שיטה אחת, ומישהו אחר הזכיר להם השיטה, ואמר להם ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי עיי''ש
שמעתי מת''ח אחד להסתפק האם יש מקום לומר שאכן יש בזה משום מצות השבת אבידה?
וכן יש להסתפק בכל שדכן שעושה שידוך, שמחזיר להאי מה שנאבד לו חלק ממנו דהיינו האשה, האם יש בזה משום השבת אבידה?

לחץ כדי לכווץ...

משאמר ברוך אתה לשמים משמע שאינו מצוה ממש, ולכן הוסיף לברכו וק"ל

 

[אברך מישיבת מיר]

יש בגמ' עבודה זרה דף נב: וכן בגמ' מנחות יח. אמורא או תנא ששכחו שיטה אחת, ומישהו אחר הזכיר להם השיטה, ואמר להם ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי עיי''ש
שמעתי מת''ח אחד להסתפק האם יש מקום לומר שאכן יש בזה משום מצות השבת אבידה?
וכן יש להסתפק בכל שדכן שעושה שידוך, שמחזיר להאי מה שנאבד לו חלק ממנו דהיינו האשה, האם יש בזה משום השבת אבידה?

לחץ כדי לכווץ...

הייתי קרא לזה השבת אבידה רעיונית, כי ההשבת אבידה שבתורה בודאי לא איירי בכהאי גוונא.
וכמו שמי שכועס אינו חשוב שעבר על איסור עבודה זרה, אע"פ שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.

 

[המכבד את הבריות]

ב"ה

יש בגמ' עבודה זרה דף נב: וכן בגמ' מנחות יח. אמורא או תנא ששכחו שיטה אחת, ומישהו אחר הזכיר להם השיטה, ואמר להם ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי עיי''ש
שמעתי מת''ח אחד להסתפק האם יש מקום לומר שאכן יש בזה משום מצות השבת אבידה?

לחץ כדי לכווץ...

לענ"ד 'אבידתי' האמור הוא בגדר מליצה ומשל בעלמא, ותו לא.
אך צע"ק מרש"י (ע"ז נב,ב): 'שהחזרת לי אבדתי - זהו המקרא ששכחתי:' דבפשטות דבריו, כוונתו לאפוקי הא.