נהר מעדן

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
437
תודות
1,670
נקודות
221

בירור בענין כיבוד אב של אליפז בן עשו​


פירש הריב"א על התורה (בפרשת וישלח, עה"פ "וישא קולו ויבך") – לפי שבא בידים ריקניות וכו', לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו להרגו, ולפי שגדל בחיקו של יצחק משך ידו ואמר "מה אעשה לצווי של אבא", א"ל יעקב "טול מה שבידי והעני חשוב כמת", והקשה ר"ת מאורליינ"ש מהא דאמרינן (יבמות ה' ע"ב): אם אמר לו אביו היטמא, יכול ישמע לו, ת"ל "אני ה'". ואם כן, לא היה לו לאליפז ליטול עצה לקיים מצות אביו שציווהו להרוג את יעקב! ותירץ הר"ר אליקים, דמכל מקום שאל עצה לקיים מצות אביו ולא יחטא, ע"כ.

ולפי זה יצא לנו חידוש גדול: כשאביו מצווהו לעבור על דברי תורה ואינו שומע לו, אף שאסור לו לשמוע לאביו לעבור עבירה, מכל מקום נשאר עליו חיוב מצות כיבוד אב. ואין הפשט שאין כאן מצוה כלל במקום עבירה, אלא שהחיוב במקומו עומד, ולכן יש ענין לחפש עצה לקיים ציווי אביו באופן שלא יבוא לידי חטא.

ביאור הר"ר אליקים (מתוך ספר זכרון יוסף / בית יהודה לר' יוסל חריף זצ"ל):​

תירץ הר"ר אליקים דאף שאין מוכן לחטוא היכי דאסור לשמוע לאביו, יהי' לו מזה חטא, אדרבה זה מצות ה' שדחתה [את מצות כיבוד אב], ולפיכך חייבים בכבודו כדאיתא בש"ס וע"ז מלווה על הגזל וא"כ קחין נטל אליפז מיעקב ממונו.
ונראה לענ"ד בזה, דהנה איתא במדרש רבה פסוק "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" – ע"י שליח ג"כ חייב עי"ש. וא"כ מצינו דבבן נח אמרינן יש שליח לדבר עבירה (וכבר הארכתי בזה לעיל בפ' נח בס"ד עי"ש). וא"כ אם נימא כפשוטו דאמרינן יש שליח לדבר עבירה וחייב רק המשלח ולא השליח, הי' ניחא דאליפז הי' שלוחו של אביו והוא אינו חייב כלום, ושוב ממילא מחויב במצות אביו, וא"כ שפיר הי' לו לחפש עצה על ציווי של אביו.
אמנם עדיין יש לעיין בזה, אם בכה"ג יהי' חייב בשליחות אביו אף דלגבי דידיה ליכא שום עבירה כלל, וכ"ש הכא שמיתתו הוא. דאיתא בס' החסידים (סי' רל"ד) אם אמר לו אביו להאכילו דבר שסכנה לו, א"צ לשמוע לו ולא יאכיל אותו דבר זה ע"ש. וא"כ כ"ש שא"צ לעשות שליחותו של אביו בדבר שיתחייב מיתה עי"ז (ועי"ש בפי' הגאון מהרחיד"א ז"ל שמביא בשם תשובת מהר"י מולכו ז"ל דאם אין סכנה אף שמזיקו ישמע לו עי"ש), ואולי בכ"ז יש חילוק בין ישראל לב"נ ול"ע.
ואולי אפשר לומר משום דממון ניתן בחזרה, וא"כ הי' לאליפז לחפש עצה לקיים מצות אביו במה שיש לתקן העבירה, ואפשר לקיים שניהם, ואולי זה כוונת הר"ר אליקים הנ"ל בתירוצו, ודוק.

ביאור ספר באר מים חיים (לרבינו חיים ב"ר בצלאל אחי המהר"ל מפראג זצ"ל):​

וזהו דוקא לבני נח קודם שניתנה התורה, אבל לאחר שניתנה התורה אין אדם מחויב לכבד אביו במקום עבירה, שנאמר "את שבתותי תשמורו אני ה'", ודרשו חז"ל (יבמות דף ה' ע"ב): יכול אם אמר לו אביו חלל את השבת כו' ת"ל אני השם, ובמדרש איתא זה.

ביאור מוסרי – ספר שעשועי אפרים (מהרב ר' אפרים הלוי ז"ל מווילאהן, הובא בבית ועד לחכמים):​

ברש"י: "לפי שרדף אליפז במצות אביו אחריו להורגו כו' א"ל מה אעשה לצווי של אבא כו'" ע"ש. לכאורה אריכות הסיפור מאי קמ"ל? אלא כדי לטפוח על פניהם של הנהו עקומי דעה שמסככים כל תועבותיהם במסוה של יושר, עוסקים ברציחות ואכזריות ולובשים אדרת שער של רחמנות, וכאילו כל מעשיהם רק לשם מצוה, ועליהם אמר הכתוב (עקב ט' ו'): "ממרים הייתם עם ה'" – פירוש, כל מה שאתם ממרים אתם עושים תחת מסוה של צדקות שהכל לשמו יתברך. וזה היה דרכו של אליפז בנו של עשו, שהלך לעשות מעשה רצח להמית את יעקב בשביל לקיים מצות אביו. ויעקב אע"ה בראותו שנשתקע אליפז כל כך ברעיון מצוה באופן השקר, לא ניסה להגיד לו שאין חיוב מצות כיבוד אב באופן כזה, יען כי האמת אינו מקובל אצל השקר בשום פנים כי רחוקים המה זה מזה, הסב יעקב לדרך אחר, וכמו שכתוב: "עם עקש תתפתל".

ספר דברי יואל (פרשת וישלח):​

מפרש "מה אעשה לצווי של אבא": פירוש, כי ידע ודאי שהוא השליח מן השמים לגזירה שנגזרה על יעקב אבינו ע"ה, בבחינת "מגלגלין חוב ע"י חייב". על כן אמר: זה בודאי שנגזרה גזירה ואני השליח מן השמים, א"כ תן לי עצה מה אעשה עם הגזירה הזו לקיימה. על זה אמר לו יעקב קח הממון, ובזה ינצל מן הדינים, עיי"ש.

חיוב בן נח בכיבוד אב ואם​

בעצם הענין אי בן נח מצווה בכיבוד אב ואם, עיין בשו"ת שרגא המאיר (ח"ב סי' ל"ד) שכתב שבן נח מצווה בכיבוד אב ואם, ורק מה שאמרו במסכת נזיר (ס"א ע"א) שאינם מצווין, היינו משום דדילמא לאו אביו הוא – שבישראל הולכין אחר רוב, אבל בבן נח אין הולכין אחר רוב. ולכן באליפז, שהתורה העידה עליו שהוא בן עשו, היה מצווה בכיבוד אב, עכתו"ד.

קושיית "אינו עושה מעשה עמך"​

הקשו בהגהות מיימוניות (פ"ו מהל' ממרים הי"ב אות ח') מהא דבבא קמא (צ"ד ע"ב) שחייבין להחזיר דבר מסויים מפני כבוד האב, והקשו מאי הכבוד, הלא אינו עושה מעשה עמך ואינו צריך לכבדו כלל, ותירצו כשעשה תשובה. ולפי זה, כשציווה האב את בנו לעבור על לא תעשה, הרי אינו עושה מעשה עמך! וכן כתב הרא"ש בהדיא (כלל ט"ו אות ה') לענין מי שציווה את בנו שלא ימחול את חבירו, שאין צריך לשמוע לו כיון שאין עושה מעשה עמך, וא"כ למה לי קרא ד"כולכם חייבים בכבודי"?

ותירץ בספר ארץ צבי (בבא מציעא ל"ב ע"א, להגאון מקוזיגלוב זצ"ל) כי ברש"י ביבמות כתב שאמר לו אביו "היטמא להשיב אבידה", ואם אמר לו סתם "היטמא" בודאי אין צריך קרא, כי האב אינו עושה מעשה עמך, ואפילו דאין שליח לדבר עבירה, מכל מקום כאן יש שליח לדבר עבירה כי הבן אינו בר חיובא. אבל אם יש כאן מצוה אחרת שהבן מחויב בה, הוי ליה הבן בר חיובא ואין שליח לדבר עבירה, ואין המעשה מתייחס להאב, ושפיר מקרי עושה מעשה עמך.

וצריך עיון דברי הר"ר אליקים הנ"ל מהכא, שמבואר שכשאין עושה מעשה עמך אין חיוב לכבדו כלל, ולמה היה אליפז מחויב לשמוע לאביו?

יישוב הגר"י ענגיל זצ"ל (חוסן יוסף, אות רצ"ז)​

ובחוסן יוסף כתב, שאם נאמר שהיכי שגם הבן אינו עושה מעשה עמך חייב בכיבוד אביו, אזי יש ליישב למה צריך קרא יתירה שעשה דכיבוד אב אינה דוחה לא תעשה – דמיירי היכי שהאב והבן אינם עושים מעשה עמך, ואז גם כן אין עשה דוחה לא תעשה.

ולפי זה יש לומר, כי הגילוי שאין עשה דכיבוד אב דוחה לא תעשה נאמר רק בישראל, והוא חידוש שבתורה; ואליפז שלא שמר התורה, עדיין היה מחויב לכבד אביו כיון ששניהם לא היו עושין מעשה עמך.

אמנם הגר"י ענגיל סיים שם שאינו כן, אלא זה שבאינו עושה מעשה עמך אינו צריך לכבדו הוא מפני שהאב אינו בר כיבוד, וכיון שכן גם אם הבן אינו עושה מעשה עמך אין צריך לכבד. ולפי זה צריך עדיין ביאור באליפז, וצריך לומר כתירוצים הנ"ל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓