שבועות כיצד ינהג הנעור בלילה לגבי ברכות התורה וברכות השחר

[אחד יחיד]

בזוהר הקדוש כתוב שחסידים הראשונים היו נעורים במשך כל ליל השבועות ועוסקים בתורה, וכבר נהגו כן רוב לומדי התורה. ומנהג זה הוא 'תיקון' לכך שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקב"ה להעירם כדי לקבל התורה.

ומי שלא ישן כלל במשך הערב והלילה, יברך בבוקר את ברכת 'על נטילת ידים' לאחר עשיית צרכיו, יחד עם ברכת 'אשר יצר', וכן את שאר ברכות השחר מ'אשר נתן לשכוי בינה' עד 'הנותן ליעף כח'.

אך לא יברך את ברכות 'אלקי נשמה', 'המעביר שינה', 'על מצות ציצית' על 'טלית קטן', וברכות התורה – שלגביהן נחלקו הפוסקים אם הוא מחויב בהן, ויֵצֵא ידי חובתו בשמיעה מאחר, (מלבד ברכת 'טלית קטן', שיוכל 'לפוטרה' בברכת ה'טלית גדול', אם הוא לובשה).

ובמקרה שישן ביום שלפני לילה זה במשך מחצית השעה ויותר – נחלקו הפוסקים אם רשאי לברך בבוקר את ברכות התורה.

[דרשו, ע"פ משנ"ב תצד, א; ביאורים ומוספים דרשו, 7-8; וראה שם, 6]

 

[אמר ליה]

האי הלכתא הוא על בני אשכנז. אך להנוהגים כהאריז"ל (חסידים וספרדים) שפיר יכולים לברך את כל הברכות [מלבד על נטילת ידיים].
וממילא כתבו הפוסקים (הגר"ע פריד שליט"א) דאף מי שלא ישן בלילה יכול לצאת יד"ח בכל הברכות ע"י אדם הנוהג כהאר"י. ובברכת על נטילת ידיים האשכנזי יוציא את הלה יד"ח. ואי"צ לחפש בדווקא אדם שישן בלילה.
ויל"ע מדוע לא נהגו כן בעולם הישיבות, אלא טרחו לחפש אחר אדם שישן בלילה.