כתב הרמב"ן באיגרתו, והאריך הרמח"ל במסילתו על החובה לכבד כל אדם
בעוד האריך הוא עצמו כמה מגונה הכבוד ומקלקל לאדם
ונשאלת השאלה הנ"ל כיצד יתחייב אדם לכבד את רעהו ולהזיק לו כל כך.
כתב הרמב"ן באיגרתו, והאריך הרמח"ל במסילתו על החובה לכבד כל אדם
בעוד האריך הוא עצמו כמה מגונה הכבוד ומקלקל לאדם
ונשאלת השאלה הנ"ל כיצד יתחייב אדם לכבד את רעהו ולהזיק לו כל כך.
ובכך מצטרף אני לשאלתו של הרב פותהא"ש.
אני מציע ללא עיון בדברי הרמח"ל דאולי כוונתו לחלק בין חובה לכבד כל אדם והכרה בערכו הבסיסי כאדם שנברא בצלם אלוקים, וזה דבר בסיסי אשר נצרך א. מצורך בסיסי - ואין זה הכבוד המגונה, אלא חובה של דרך ארץ. ב . דזהוי כבוד שמצד כל אדם בשביל המידות שלו צריך לתת וכדמצינו שמשה לא היכה היאור, מחמת נקודת החינוך העצמי, שצריך לכבד. ג. ואולי בפשיטות כל מה שהכבוד מקלקל זה רק בדרגה מסוימת ולא לכל אדם פשוט.
זו ודאי תשובה נכונה
אך עדיין, זה כמו שתאמר לתת סוכר לחולה סוכרת בגלל שזה כל כך טעים לו והוא כבר צריך לדאוג לבריאות שלו. אם זה מזיק אז למה לתת לו את זה? כי זה נעים לו?
זו ודאי תשובה נכונה
אך עדיין, זה כמו שתאמר לתת סוכר לחולה סוכרת בגלל שזה כל כך טעים לו והוא כבר צריך לדאוג לבריאות שלו. אם זה מזיק אז למה לתת לו את זה? כי זה נעים לו?
זה לא מעניינך אם הוא יתקלקל עם הכבוד הזה או לא, זה המצווה שלך,
ומה שבטוח שיש דרכים לתת לאדם כבוד בלי לקלקל אותו,
וגם, יש אנשים הצמאים לכבוד, ואם לא תתן להם את זה הם יכולים לעבור על דברים אחרים כדי לקבל כבוד,
כך שצריך תמיד לחשב שכר כנגד הפסד,
זה כמו לשאול למה הכבוד רודף אחרי מי שבורח ממנו, הרי זה לא טוב והוא הרי בורח ממנו?...
הכבוד הוא לא דבר רע בעצם.
התוצאות וההשלכות שלו הם שאינם טובות.
אני צריך לכבד את השני כי זה טוב לו לקבל כבוד,
א. זה לא היה תורם.
ב. זה לא היה כבוד.
ג. לא על הנתינה הוא צעק.
היה זה הורים לילדיםבחיידר שלא רצו שיכנס לחיידר יתום מודרני. הגרש"ב בא לשאול האם להתייחס לזה,
אמר הגראי"ל שהדעה של ההורים הללו מקורה בגאווה פסולה (שהם פרומערס', ולא נאה להם המודרני) ואסור להתחשב בהם.
א. זה לא היה תורם.
ב. זה לא היה כבוד.
ג. לא על הנתינה הוא צעק.
היה זה הורים לילדיםבחיידר שלא רצו שיכנס לחיידר יתום מודרני. הגרש"ב בא לשאול האם להתייחס לזה,
אמר הגראי"ל שהדעה של ההורים הללו מקורה בגאווה פסולה (שהם פרומערס', ולא נאה להם המודרני) ואסור להתחשב בהם.