- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב (כה כד)
בסוכה נ: ומנחות כח: מבואר דכלי שרת כשרים מכל מיני מתכות, אבל אם עשאן של עץ אליבא דחכמים פסולים. והמקור לזה משום דכתיב במנורה כלל ופרט וכלל ונתרבו כל מיני מתכות אבל מ"מ בעינן כעין הפרט למעוטי עץ וכל מה שאינו מתכת, וילפינן מזה לשאר כלי שרת. וקשה הרי השולחן ומזבח הזהב ומזבח הנחשת היו מעצי שיטים מחופים בזהב, א"כ מדוע למדים כל כלי שרת ממנורה, נילף מהשולחן והמזבחות דכלי שרת מעץ כשרים.
והנה בספר יריעות שלמה הלכות בית הבחירה פ"א הי"ח [והביאו בדרך חכמה שם בביאור ההלכה] מסתפק, שבאמת כל כלי שרת כשרים לבוא מעץ מחופה במתכת. ומוכיח כן מהשולחן והמזבחות שהיו מעץ מצופה ממתכת, חזינן דהיכא דאיכא ציפוי מתכת חשיב ליה של מתכת. ובאמת הרמב"ם שם כתב "המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד", משמע דזה נחשב שהשולחן ומזבח הקטורת עשויין מן המתכת, וגם משמע שדינן שוה לכל כלי שרת.
ובטעם הדבר דכלי עץ המצופים במתכת נחשבים ככלי שרת של מתכת, כתב ביריעות שלמה לפי"מ שמבואר בחגיגה כו: לגבי טומאה דהכלי בטל לגבי הציפוי, וכלי עץ המצופה מתכת נחשב כלי מתכת לגבי קבלת טומאה, דמטמא אף בלא בית קיבול.
אך יל"ע לפי הך מ"ד בחגיגה שם דעצי שיטים חשובים הם ואינם בטלים לגבי הציפוי, א"כ חשיב כלי עץ לגבי קבלת טומאה, ואיך כשר לכלי שרת. ועוד יל"ע, הא מבואר בסוגיא שם שהשולחן רחמנא קרייה עץ ויש לו דין כלי עץ, א"כ איך הוא כשר להיות כלי שרת.
ולכן נראה דמה שכשר לכלי שרת אין זה שייך למה שאזלינן בתר הציפוי בעלמא, אלא כיון שמצינו בפירוש בתורה כלי שרת מעץ מחופה במתכת בשולחן והמזבחות, ש"מ שהם כשרים, דעצם הדבר שמצינו כלי שרת כזה ש"מ שכשר הוא לכלי שרת, כמו שס"ד בסוכה שם ללמוד מאבוב שעשה משה שהיה עשוי מעץ, שכלי שרת של עץ כשר. ועל כן אף למ"ד דעצי שיטים אינם בטלים לציפוי ולכל דיני התורה יש לו דין כלי עץ, מ"מ לגבי כלי שרת כשר, דזהו דין מיוחד שעץ מצופה במתכת כשר. ויש להטעים דהטעם הוא משום נוי וכבוד, ולכן הכל תלוי במראה הניכר מבחוץ.
אמנם בתוס' רי"ד עבודה זרה מג: מבואר לכאורה דאזלינן בתר עיקר הכלי ולא בתר הציפוי, דהנה רבי יוסי ב"ר יהודה מוכיח שכלי שרת של עץ כשרים מהמנורה שעשו בית חשמונאי, ואמרו לו משם ראיה שפודים של ברזל היו וחיפום בעץ, והביא הרי"ד שהראשונים פירשו "בַּעַץ" היינו בדיל שהוא מין מתכת. והקשה למה הוצרכו לומר שחיפום בבעץ כיון דהם עצמם היו שפודים של ברזל, וכתב וז"ל "ודאי אם הי' בעץ מין עץ היה יפה, כלומר לא תילף מהתם שאע"פ שהיה העץ מלמעלה ברזל היה מלמטה, אבל בדיל כך היא כשר כמו ברזל ומה לו לומר וחיפום בבעץ". ומבואר מדבריו דברזל מחופה עץ כשר, א"כ חזינן דלא אזלינן בתר הציפוי אלא בתר עיקר הכלי, וצ"ע.
וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב (כה כד)
בסוכה נ: ומנחות כח: מבואר דכלי שרת כשרים מכל מיני מתכות, אבל אם עשאן של עץ אליבא דחכמים פסולים. והמקור לזה משום דכתיב במנורה כלל ופרט וכלל ונתרבו כל מיני מתכות אבל מ"מ בעינן כעין הפרט למעוטי עץ וכל מה שאינו מתכת, וילפינן מזה לשאר כלי שרת. וקשה הרי השולחן ומזבח הזהב ומזבח הנחשת היו מעצי שיטים מחופים בזהב, א"כ מדוע למדים כל כלי שרת ממנורה, נילף מהשולחן והמזבחות דכלי שרת מעץ כשרים.
והנה בספר יריעות שלמה הלכות בית הבחירה פ"א הי"ח [והביאו בדרך חכמה שם בביאור ההלכה] מסתפק, שבאמת כל כלי שרת כשרים לבוא מעץ מחופה במתכת. ומוכיח כן מהשולחן והמזבחות שהיו מעץ מצופה ממתכת, חזינן דהיכא דאיכא ציפוי מתכת חשיב ליה של מתכת. ובאמת הרמב"ם שם כתב "המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד", משמע דזה נחשב שהשולחן ומזבח הקטורת עשויין מן המתכת, וגם משמע שדינן שוה לכל כלי שרת.
ובטעם הדבר דכלי עץ המצופים במתכת נחשבים ככלי שרת של מתכת, כתב ביריעות שלמה לפי"מ שמבואר בחגיגה כו: לגבי טומאה דהכלי בטל לגבי הציפוי, וכלי עץ המצופה מתכת נחשב כלי מתכת לגבי קבלת טומאה, דמטמא אף בלא בית קיבול.
אך יל"ע לפי הך מ"ד בחגיגה שם דעצי שיטים חשובים הם ואינם בטלים לגבי הציפוי, א"כ חשיב כלי עץ לגבי קבלת טומאה, ואיך כשר לכלי שרת. ועוד יל"ע, הא מבואר בסוגיא שם שהשולחן רחמנא קרייה עץ ויש לו דין כלי עץ, א"כ איך הוא כשר להיות כלי שרת.
ולכן נראה דמה שכשר לכלי שרת אין זה שייך למה שאזלינן בתר הציפוי בעלמא, אלא כיון שמצינו בפירוש בתורה כלי שרת מעץ מחופה במתכת בשולחן והמזבחות, ש"מ שהם כשרים, דעצם הדבר שמצינו כלי שרת כזה ש"מ שכשר הוא לכלי שרת, כמו שס"ד בסוכה שם ללמוד מאבוב שעשה משה שהיה עשוי מעץ, שכלי שרת של עץ כשר. ועל כן אף למ"ד דעצי שיטים אינם בטלים לציפוי ולכל דיני התורה יש לו דין כלי עץ, מ"מ לגבי כלי שרת כשר, דזהו דין מיוחד שעץ מצופה במתכת כשר. ויש להטעים דהטעם הוא משום נוי וכבוד, ולכן הכל תלוי במראה הניכר מבחוץ.
אמנם בתוס' רי"ד עבודה זרה מג: מבואר לכאורה דאזלינן בתר עיקר הכלי ולא בתר הציפוי, דהנה רבי יוסי ב"ר יהודה מוכיח שכלי שרת של עץ כשרים מהמנורה שעשו בית חשמונאי, ואמרו לו משם ראיה שפודים של ברזל היו וחיפום בעץ, והביא הרי"ד שהראשונים פירשו "בַּעַץ" היינו בדיל שהוא מין מתכת. והקשה למה הוצרכו לומר שחיפום בבעץ כיון דהם עצמם היו שפודים של ברזל, וכתב וז"ל "ודאי אם הי' בעץ מין עץ היה יפה, כלומר לא תילף מהתם שאע"פ שהיה העץ מלמעלה ברזל היה מלמטה, אבל בדיל כך היא כשר כמו ברזל ומה לו לומר וחיפום בבעץ". ומבואר מדבריו דברזל מחופה עץ כשר, א"כ חזינן דלא אזלינן בתר הציפוי אלא בתר עיקר הכלי, וצ"ע.