- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,872
- נקודות
- 695
בעקבות אשכול מקביל (יישר כח לפותח האשכול על הרעיון ולא פחות על התעוזה) שנפתח במטרה לקבל משוב מהחברים על איכות הכתיבה, אני רוצה לייחד את אשכול דנן לטיפים ועצות*.
א. איך מתנסחים בצורה נכונה, לדוגמא: מהם נקודות התורפה שכל כותב צריך להיזהר מהם. איך מעבירים מסר במילים קצרות ומתי כן ראוי להאריך. איך לצטט נכון. האם להגיב על כל שבריר ציטוט, או לרכז בהודעה אחת. האם לכתוב בגוף ראשון או שני וכיו"ב, ובכלל על סגנון כתיבה.
כולי תקווה שכל השאלות הללו ועוד, יקבלו כאן מענה מניקים מוכשרים בפורמנו, משתמשים שאוחזים בעט הכתיבה או סתם חברים שהתברכו בלשון לימודים, שישתפו מניסיונם המבורך עם כלל החברים.
בנוסף, אם נתקלתם במאמר מעניין בנושא, ניתן לצרף קישור לאשכול. עדיפות למאמרים קלילים, רצוי כאלה המלווים בדוגמאות שממחישות את הרעיון.
ב. אפשר להעלות באשכול דוגמאות כלליות על ניסוח גרוע, כמו גם לפרט מה גורם לכם לחוש דחייה כשאתם קוראים תגובה לא מנוסחת בצורה תקינה, משפט לא תקין מבחינת התחביר, מילות קישור, זכר נקבה, עניינים שבדקדוק, אריכות מייגעת ועד כמה, עיצוב ויזואלי עמוס ומפוצץ (הדגשות חוזרות, סימני קריאה וכו') או לחלופין, חסרון בפסיקים ובסימנים שמעכבים את רצף הקריאה, וכו' וכו'.
אגב. גא"מ למה שהעיר אימתי על המענה של הבינה מלאכותית שבמידה רבה הוא לא משקף לגמרי את סגנון הכתיבה הזורם, והייחודי של כתיבה בפורום. כך שיש עדיפות לקבל משוב מחברים (באשכול הנ"ל) שקוראים את התוכן שאתם מפרסמים (וסובלים או שלא?...:), ולא בינה מלאכותית, גולם שיודע לנתח ולאבחן בצורה כללית אבל לא חווה את הטקסט שהנפקתם... כי מה אכפת לרובוטינו שליט"א לפרגן לכם אם הוא לא הצרכן שסובל... (כמובן משוב כללי, וכללי דקדוק וכדומה זה בסדר).
ואם אתם שואלים אותי, מה גורם לך לדלג על הודעה (טובה בתוכנה ככל שתהיה)? אתן כאן כמה דוגמאות שעלו לאחרונה בפורמנו.
א. כתיבת הודעה ללא פסיקים ונקודות בפרט כשמדובר בהודעה ארוכה, זה עוול לקורא. הקורא מתחיל לקרוא, עוצר לנשום, מגלה שאין איפה לעצור וממשיך עד שהחמצן נגמר...
ב. להפוך כל בדיל משפט לשורה חדשה.... נשמע מעניין לא? אבל היי חבר. זה מפריע לרצף הקריאה, ועלול לתת הרגשה לצופה שהוא קורא שיר בלונה פארק...!!!!!!!
ג. סימני קריאה !!! לא כל משפט הוא הכרזה היסטורית !!! אפשר להסתפק בסימן שאלה/קריאה אחד !!!!!!!!!!!!! האם הובנתי חברים ???????????
בקיצור, תנו לטקסט לדבר. אם התוכן מנוסח היטב, אין צורך "לקשט" אותו בסימונים מיותרים בצורה מוגזמת.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע. כשאדם כותב, הוא מחובר מאוד למה שהוא מביע ורוצה שהקורא ירגיש את העוצמה והרגש שמאחורי הדברים.
אבל בפורום ציבורי, לדעתי, התוכן עצמו צריך לעשות את העבודה. לא כל המעטפת, לא עודף סימני קריאה ולא הדגשות. העוצמה האמיתית נמצאת בדברים עצמם, לא באמצעים שמסביב.
ג. ראשית, אכתוב את שלושת העקרונות המינימליים להודעה ראויה (לדעתי) א. ניסוח לשוני ב. פיסוק נכון ג. מרווח מאוזן (ממש"כ בכללי כתיבת מאמר ורלוונטיים לכתיבת פוסט).
ניסוח לשוני. על כצה המלגז. היזהרו משגיאות כתיב (לדוגמא כצה המלגז...), מה שמעביר תחושה של חוסר מקצועיות, ובעיני הקורא מעיד על איכות התוכן. שימו לב. מהסיבה הזו, גם טעות הקלדה, חשוב לתקן.
כמו כן, הקפידו להתבטא במילים מדוברות, שפה קולחת תחביר מדויק. לשנות ארכאיים, שפה רחובית (קרי סלנג) הס מלהזכיר.
פיסוק. הקפידו על כך. משפט שלא מפוסק דומה למפת דרכים מטושטשת בצבעי שחור לבן.... או לנהיגה בכביש ללא תמרורים. הפסיקים מעניקים לטקסט את הטון ומסייעים בקריאתו ובהבנתו. מנגד, ריבוי פסיקים או פסיקים שלא במקומם עלולים לגרום לקריאה מקוטעת, לא זורמת, ולשנות את משמעות המשפט. וחכם יפסק/יפסיק בחכמתו.
מרווח. בתגובה ארוכה, הקפידו לתת מרווח נכון בין קטע לקטע ובין השורות, זה חיוני ליצירת מראה מאוזן ונעים לעין שמשפר את חוויית הקריאה. טקסט צפוף מכביד על הקריאה גורם לתחושת מחנק... ומייאש מראש את הקורא.
מנגד, מרווח מיותר, גם הוא לא מומלץ. זה קוטע את שטף הקריאה. והקורא מרגיש שהוא קורא משפטים בודדים ומנותקים. (שלא לדבר על הגלילה...), כמו גם זה עלול לנטוע תחושה שהכותב מנסה לנפח את הפוסט שייראה מלא יותר ממה שהוא באמת!
ד. ועם דברנו על טיפים.... אז עוד דבר חשוב שכדאי לדעת. לפעמים תגובה קצרה כוחה להעביר מסר שנכתב במאמר שלם. וכן, אני מודע לכך שהודעות ארוכות באמצע דיון עלולות להכביד, ולעיתים הן גורמות לחלק מהקוראים לדלג עליהן. עם זאת לדעתי, יש ערך גם לתגובות מורחבות. לא פעם דיונים טעונים או סתם דיונים אטרקטיביים... הופכים להתכתשות של טענות נגדיות, כשהמטרה היא יותר לנצח מאשר לברר את הנושא. לכן, גם בתוך דיון קצר ודינמי שמתנהל כמו פינג פונג, יש מקום לעיתים לעצור ולנסות להציג משנה סדורה ומקיפה יותר.
אבל לא פחות חשוב, ואולי אף יותר, הוא הצד השני של המטבע, כותבים שמקצרים דווקא במקומות שבהם ראוי להרחיב. לעיתים הדבר נובע מקושי בניסוח, מחוסר מודעות או מסיבות אחרות, וזה עוד נסבל. אך לעיתים מתקבל הרושם שיש מי שסבורים שסגנון מקוצר ודיבור בקודים, משדר עומק או תחכום רב יותר. ולא היא, פעמים רבות דווקא הבהירות וההרחבה במקומות הנכונים הן שמבטאות מחשבה מסודרת. (אגב, לענ"ד זה אחיו החורג של הבלת"ק.... מה דעתכם?).
בנוסף, ישנן תגובות שבהן הסגנון האישי משתלט מעט ומטשטש את תוכן הדברים, אך זה כבר עניין נפרד.
אגב, קבלו עוד טיפ... לפני שאתם מגיבים בפומבי, התבוננו לרגע ושאלו את עצמכם - מה הקוראים יבינו ממה שאני כותב? ולא רק - מה אני חושב כשאני כותב את זה. להרחבה.
ה. אל תהיו נעולים על סגנון כתיבה אחיד. כמו שלכל פלטפורמה יש את הסגנון הרצוי והנדרש (השוו נא כתיבה במחברת לכתיבה וירטואלית), כך גם בהודעות ובתגובות. לדוגמא, לא דומה פוסט בבלוג שהכותב מציע מהרהורי מחשבתו, לכתיבת תגובה באשכול דיון. לא דומה סיפור או טור לכתיבת מאמר. וכך הלאה. חשוב לשים לב להבדלים הללו, ולא להשתמש בסגנון שמתאים לכתיבה תורנית - חבורה בסוגיות ובהלכה - במקום כתיבה זורמת בתגובות הפורום בנושאים שאינם ליבון שאלה והערה תורניים. (לא פעם אני נתקל בניקים - מסתבר שרובם צעירים או בוסריים - שמערבבים בין הסגנונות בצורה מחרידה).
אגב, זו הסיבה שאני אישית למרות שהופתעתי מהסגנון החדש שאימץ אברך מישיבת מיר בכתיבת פוסט בבלוג, התחברתי מאוד. וכמו שהעיר בדברי טעם ידידינו פנחס ע (כותב מוכשר בפני עצמו!).
כתיבה במידה רבה זה סוג של שירה. וכמו שמעבד מוזיקלי לא ינגן מוזיקה קלאסית בגיטרה חשמלית, כך כותב טקסטים, צריך לכוון את המיתרים... שלו לפי ההקשר. בהודעה תורנית רגילה, הקוראים מצפים לקצב מהיר, חד ומדויק, פחות לנימה אישית כמו בבלוג, ומנגד מאמר דורש סדר ועקביות בדומה ל'מארש', וסיפור בכלל דורש סימפוניה של רגשות. היכולת להיות גמיש בכתיבה, לשנות תדר ולהחליף סגנונות לפי העניין, זה בעצם אמנות הכתיבה. (אחרת, למה הוא דומה? לאדם שמנגן רק בתו אחד...).
ו. סדנת הכתיבה הטובה, היעילה - וגם הזולה ביותר... - נמצאת דווקא בפורום תורני ציבורי.
(לא בכדי בחרתי להדגיש את ה-'תורני'. כי בניגוד לפורום של יושבי קרנות שהוא זרז לפתח במקרה הטוב את חוש הליצנות והרדידות, בפורום תורני עוסקים בדברים ברומו של עולם! ובנושאים הדורשים מחשבה, עומק וכובד ראש).
ככל שניק מתרגל לקרוא, להפנים ולעקוב אחר סגנונות ניסוח של כותבים מוכשרים - ובעיקר, פשוט לכתוב עוד ועוד - כך איכות הכתיבה שלו משתפרת. בטווח הקצר ניתן להרגיש שינוי, ובטווח הארוך אפשר להגיע לרמה גבוהה מאוד.
שמעתי בעבר מכותב מוכשר במיוחד - משום מה הוא לא מסתובב כאן -, שכושר הכתיבה שלו התפתח במידה רבה דווקא בעקבות השתתפות וכתיבה בפורום וירטואלי ולא מעל דפי המחברת. וזה בהחלט דבר שאפשר להיווכח בו. עברו על הודעות שכתבתם לפני יותר משנה, והשוו אותן לתגובות שלכם כיום, ותגלו לא פעם את ההתקדמות שעשיתם.
אגב, לא מעט כותבים - כאן כמו בעולם הרחב - יודעים להתנסח יחסית בבהירות, ובכל זאת רבים מהם נעדרי ייחודיות. אולי הסיבה כי יותר מאשר ללמוד את אמנות הכתיבה ולרכוש כלים שישפרו את הטקסט שהם מפרסמים, הם מעדיפים לנסות לחקות מישהו אחר.
אני באופן אישי מאד נהנה (וגם לומד מהם הרבה) מסגנון הכתיבה של כמה וכמה מהחברים בפורמנו (לא אתן דוגמא כדי להימנע מ....), יש להם טאץ' משלהם.
גם בלי לראות את שם הניק מתנוסס על ההודעה, ברור לך שזו תגובה שיצאה תחת ידם. אבל בהחלט כל אחד שיתרגל לכתוב ולכתוב, לעקוב ולעקוב, ולא לחקות, מסוגל לאמץ סגנון ייחודי משלו.
לסיום הנקודה הזו, קבלו טיפ שלא יסולא בפז.
ראיתם פעם איך מכינים עוגה? (למי שפחות התחבר לדימויים המוזיקליים הנ"ל, הנה משהו מעולם הקונדיטוריה, כי גם כתיבה היא סוג של אפייה... ובכלל, דימויים זה חלק ממשחק הכתיבה...:) מתחילים בערבוב היבשים, מוסיפים את הרטובים, יוצרים בלילה אחידה ויוצקים לתבנית משומנת. מחממים תנור, מכניסים את העוגה ומחכים בסבלנות. זהו, העוגה מוכנה אז אפשר להגיש? לא ולא. אל תגישו אותה מיד. כי כדי שהיא תהיה מושלמת באמת, היא חייבת להצטנן. רק אז המרקם מתקבע והטעמים נספגים.
כך בדיוק זה עובד עם התוכן שלכם. בין אם כתבתם מאמר מושקע, סיפור קצר או אפילו הודעה ארוכה בפורום, אל תלחצו על 'פרסם תגובה' מיד בסיום הכתיבה. תנו לטקסט להצטנן... קחו הפסקה קלה, ואם מדובר בסיפור, קחו אפילו יום או שבוע.
ואו אז כשתחזרו שוב לקרוא את הטקסט, תגלו שמשפטים שנתקעתם בהם מסתדרים מעצמם, רעיונות שהיו חסרים לסגור את הקצוות לפתע מבליחים יש מאין...., כמו גם שגיאות (בניסוח או בשלימות הרעיון) שלא הבחנתם בהם ברגע הראשון, יצוצו וידפקו על המקלדת.. כי רק אחרי שהעוגה הצטננה והטקסט עבר ליטוש סופי, הוא באמת ראוי להגשה ולפרסום.
ז. כתיבה איכותית בפורמנו בדרך כלל זוכה להערכה מצד המשתמשים באמצעות לייקים ותודות. אולם לצד זאת, חשוב לזכור כי לעיתים מנגנון התודות יוצר אשליה באשר לאיכותה האמיתית של הכתיבה, והשפעתו יכולה לפעול הן לטובה והן לרעה. ואסביר.
באופן טבעי, כשמדובר בנושא עמוק, קוראים נוטים להעריך כותב המשקיע בניסוחו. מנגד, קיים רתיעה טבעית ממשתמש שמציג את מרכולתו בשפה דלה וקלוקלת. הרי אם ברצונך למכור רעיון או עמדה לציבור, עליך לשדר כבוד לנמענים. עליך להוכיח שהשקעת מחשבה ומאמץ בניסוח, ולא שרבטת תגובה כלאחר יד בסגנון השמור לתגרנים בשוק (גם אם היא מתמרחת על עשר שורות או יותר).
עם זאת, אנו עדים לא פעם לתופעה שעל פניו היא פרדוקסלית ממש. תגובות ברמה נמוכה זוכות למטר של תודות. מדוע זה קורה תשאלו? התשובה לדעתי, נעוצה בהזדהות הרגשית שמחפה על העטיפה העלובה. אנו נוטים לאהוד מישהו שתוקף את הצד השני, ובלהט הדיון אנו מתעלמים מרמת הכתיבה הירודה. לפעמים רדודה ממש! לדעתי, הסכנה בכך היא כפולה. הכותב עלול לטעות ולחשוב שסגנונו הבוסרי והמלהג הוא מלאכת מחשבת ספרותית (בבחינת ר' דוד זריצקי של דורנו!), וכך יוצא החוטא נשכר ברגע זה, אך נותר מוגבל מבחינה איכות הכתיבה ותרבות הדיון בטווח הארוך.
אם באמת חשוב לנו לקדם את תרבות השיח והכתיבה בפורמנו, מוטל עלינו להפעיל שיקול דעת לפני שאנו מעניקים תודה לאחד כזה. עלינו לשאול את עצמנו, האם אנו נותנים יד לרדידות הניסוח? כמובן, כל מקרה לגופו, אך האחריות על רמת הפורום מונחת גם על אצבעותיהם של המלייקים.
ח. קיימת רשימה מקיפה ומרשימה.... של כשלים לוגיים שבאופן טבעי מתרחשים במהלך דיון ושיח ציבורי. לדוגמא, אד הומינם, אד אודיום, אד איגנורנטיאם ועוד כמה ביטויים לא ברורים בלטינית (ראה כאן). אבל כמו כל דבר טוב, ראוי להשתמש בכללים אלו במידה ובמשורה. כי לפעמים, דווקא הצפת הדיון בשמות של כשלים לוגיים יכולה בעצמה להפוך לסוג של כשל או טקטיקת השתקה שמרחיקה אנשים מהדיון. הדרך הכי יעילה להשתמש בידע הזה היא להסביר במילים פשוטות למה הטיעון של הצד השני אינו תקף מבחינה לוגית.
בנוסף, לעיתים דווקא כותב המתיימר לנהל שיח אינטלקטואלי ומרבה להציג כללים ועקרונות, עלול להשתמש בהם כמעין מסך שמסתיר את רוח הדברים ואת מהות השיח עצמו. לדוגמה, כאשר משתמש מעלה בפורום דעה חריגה הסותרת את עמדת גדולי ישראל במאה שמונים מעלות, ונוצר הרושם שמטרתו אינה בירור ענייני של נתונים ושיטות מקובלות אלא הצגת אג'נדה וניסיון להשפיע על הציבור - בפרט על מי שאינם בקיאים דיים - הרי שבמקרה כזה ההיצמדות לכללי הלוגיקה בלבד עלולה להפוך לחרב פיפיות. כלומר, דווקא השימוש בכללי דיון פורמליים עלול להעניק לגיטימציה למהלך שמראש אינו מבוסס על רצון אמיתי לברר, אלא על יצירת רושם של דיון ענייני. כמובן, הדברים אמורים במקרים חריגים שבהם ניכרת מגמה כזו.
ט. כתבת, ניסחת לפי כל הכללים, השקעת זמן רב. ובכל זאת - אתם שואלים את עצמכם - המשתמשים מדירים את רגליהם מאשכולות שפתחתי או מאמרים שפרסמתי, למה? והתשובה היא, 'כשל הכותרת!' (ביטוי שהמצאתי לצורך העניין...).
חשבו לרגע, הדבר הראשון שהקורא פוגש בעמוד הראשי, זה את הכותרת, אותה שורת-קישור שמבצבצת מבין ההודעות החדשות. ככל שההיצע גדול, התחרות נעשית קשוחה ואכזרית. כותרת משעממת או לא רלוונטית, משפיעה על הקורא לדלג לאשכול הבא. מנגד כותרות בומבסטיות שלא משקפות את הנושא עלולות לגרום סלידה לקורא שלהבא ישקול פעמים אם לבקר באשכולכם (להרחבה כאן, ובכותרת אשכול).
י. בנקודה האחרונה שסוגרת את העשירייה בפוסטי.... (וסליחה מכם, על השימוש החוזר בטריק שאני כ"כ מחבב...) לא אכתוב כלום. ובעצם אכתוב הרבה. אם אין לך מה להוסיף בדיון או בכלל בפוסט אל תכתוב. ואם בחרת כבר לומר, לפחות תהיה מקורי..... כי דרמה זה חלק ממשחק הכתיבה!
כך או כך, מגיע לכם צל"ש על ששרדתם עד הסוף את קריאת התגובה (ספק מדריך....) ובכל מקרה, בהחלט לא קצרה.
*חשוב לי לציין כי הדברים שכתבתי משקפים את דעתי האישית בלבד. ייתכן שחלק מהדברים לא יתקבלו בעיניכם, ואף ייתכן שאני טועה בחלק מהנקודות. הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי ומתוך רצון לשתף את חברי הפורום בתובנות שעלו לי במהלך הדרך, ולא מתוך הסתמכות על מקור מקצועי כזה או אחר. ואולי, דווקא משום כך יש בהם ערך, כאשר מדובר בניסיון מעשי הנוגע ישירות לפורומנו.
תגובה זו (מדריך?:) יוצאת מן הכלל, ואין צורך במשוב! במחשבה שניה. אדרבה ואדרבה :)
א. איך מתנסחים בצורה נכונה, לדוגמא: מהם נקודות התורפה שכל כותב צריך להיזהר מהם. איך מעבירים מסר במילים קצרות ומתי כן ראוי להאריך. איך לצטט נכון. האם להגיב על כל שבריר ציטוט, או לרכז בהודעה אחת. האם לכתוב בגוף ראשון או שני וכיו"ב, ובכלל על סגנון כתיבה.
כולי תקווה שכל השאלות הללו ועוד, יקבלו כאן מענה מניקים מוכשרים בפורמנו, משתמשים שאוחזים בעט הכתיבה או סתם חברים שהתברכו בלשון לימודים, שישתפו מניסיונם המבורך עם כלל החברים.
בנוסף, אם נתקלתם במאמר מעניין בנושא, ניתן לצרף קישור לאשכול. עדיפות למאמרים קלילים, רצוי כאלה המלווים בדוגמאות שממחישות את הרעיון.
ב. אפשר להעלות באשכול דוגמאות כלליות על ניסוח גרוע, כמו גם לפרט מה גורם לכם לחוש דחייה כשאתם קוראים תגובה לא מנוסחת בצורה תקינה, משפט לא תקין מבחינת התחביר, מילות קישור, זכר נקבה, עניינים שבדקדוק, אריכות מייגעת ועד כמה, עיצוב ויזואלי עמוס ומפוצץ (הדגשות חוזרות, סימני קריאה וכו') או לחלופין, חסרון בפסיקים ובסימנים שמעכבים את רצף הקריאה, וכו' וכו'.
אגב. גא"מ למה שהעיר אימתי על המענה של הבינה מלאכותית שבמידה רבה הוא לא משקף לגמרי את סגנון הכתיבה הזורם, והייחודי של כתיבה בפורום. כך שיש עדיפות לקבל משוב מחברים (באשכול הנ"ל) שקוראים את התוכן שאתם מפרסמים (וסובלים או שלא?...:), ולא בינה מלאכותית, גולם שיודע לנתח ולאבחן בצורה כללית אבל לא חווה את הטקסט שהנפקתם... כי מה אכפת לרובוטינו שליט"א לפרגן לכם אם הוא לא הצרכן שסובל... (כמובן משוב כללי, וכללי דקדוק וכדומה זה בסדר).
ואם אתם שואלים אותי, מה גורם לך לדלג על הודעה (טובה בתוכנה ככל שתהיה)? אתן כאן כמה דוגמאות שעלו לאחרונה בפורמנו.
א. כתיבת הודעה ללא פסיקים ונקודות בפרט כשמדובר בהודעה ארוכה, זה עוול לקורא. הקורא מתחיל לקרוא, עוצר לנשום, מגלה שאין איפה לעצור וממשיך עד שהחמצן נגמר...
ב. להפוך כל בדיל משפט לשורה חדשה.... נשמע מעניין לא? אבל היי חבר. זה מפריע לרצף הקריאה, ועלול לתת הרגשה לצופה שהוא קורא שיר בלונה פארק...!!!!!!!
ג. סימני קריאה !!! לא כל משפט הוא הכרזה היסטורית !!! אפשר להסתפק בסימן שאלה/קריאה אחד !!!!!!!!!!!!! האם הובנתי חברים ???????????
בקיצור, תנו לטקסט לדבר. אם התוכן מנוסח היטב, אין צורך "לקשט" אותו בסימונים מיותרים בצורה מוגזמת.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע. כשאדם כותב, הוא מחובר מאוד למה שהוא מביע ורוצה שהקורא ירגיש את העוצמה והרגש שמאחורי הדברים.
אבל בפורום ציבורי, לדעתי, התוכן עצמו צריך לעשות את העבודה. לא כל המעטפת, לא עודף סימני קריאה ולא הדגשות. העוצמה האמיתית נמצאת בדברים עצמם, לא באמצעים שמסביב.
ג. ראשית, אכתוב את שלושת העקרונות המינימליים להודעה ראויה (לדעתי) א. ניסוח לשוני ב. פיסוק נכון ג. מרווח מאוזן (ממש"כ בכללי כתיבת מאמר ורלוונטיים לכתיבת פוסט).
ניסוח לשוני. על כצה המלגז. היזהרו משגיאות כתיב (לדוגמא כצה המלגז...), מה שמעביר תחושה של חוסר מקצועיות, ובעיני הקורא מעיד על איכות התוכן. שימו לב. מהסיבה הזו, גם טעות הקלדה, חשוב לתקן.
כמו כן, הקפידו להתבטא במילים מדוברות, שפה קולחת תחביר מדויק. לשנות ארכאיים, שפה רחובית (קרי סלנג) הס מלהזכיר.
פיסוק. הקפידו על כך. משפט שלא מפוסק דומה למפת דרכים מטושטשת בצבעי שחור לבן.... או לנהיגה בכביש ללא תמרורים. הפסיקים מעניקים לטקסט את הטון ומסייעים בקריאתו ובהבנתו. מנגד, ריבוי פסיקים או פסיקים שלא במקומם עלולים לגרום לקריאה מקוטעת, לא זורמת, ולשנות את משמעות המשפט. וחכם יפסק/יפסיק בחכמתו.
מרווח. בתגובה ארוכה, הקפידו לתת מרווח נכון בין קטע לקטע ובין השורות, זה חיוני ליצירת מראה מאוזן ונעים לעין שמשפר את חוויית הקריאה. טקסט צפוף מכביד על הקריאה גורם לתחושת מחנק... ומייאש מראש את הקורא.
מנגד, מרווח מיותר, גם הוא לא מומלץ. זה קוטע את שטף הקריאה. והקורא מרגיש שהוא קורא משפטים בודדים ומנותקים. (שלא לדבר על הגלילה...), כמו גם זה עלול לנטוע תחושה שהכותב מנסה לנפח את הפוסט שייראה מלא יותר ממה שהוא באמת!
ד. ועם דברנו על טיפים.... אז עוד דבר חשוב שכדאי לדעת. לפעמים תגובה קצרה כוחה להעביר מסר שנכתב במאמר שלם. וכן, אני מודע לכך שהודעות ארוכות באמצע דיון עלולות להכביד, ולעיתים הן גורמות לחלק מהקוראים לדלג עליהן. עם זאת לדעתי, יש ערך גם לתגובות מורחבות. לא פעם דיונים טעונים או סתם דיונים אטרקטיביים... הופכים להתכתשות של טענות נגדיות, כשהמטרה היא יותר לנצח מאשר לברר את הנושא. לכן, גם בתוך דיון קצר ודינמי שמתנהל כמו פינג פונג, יש מקום לעיתים לעצור ולנסות להציג משנה סדורה ומקיפה יותר.
אבל לא פחות חשוב, ואולי אף יותר, הוא הצד השני של המטבע, כותבים שמקצרים דווקא במקומות שבהם ראוי להרחיב. לעיתים הדבר נובע מקושי בניסוח, מחוסר מודעות או מסיבות אחרות, וזה עוד נסבל. אך לעיתים מתקבל הרושם שיש מי שסבורים שסגנון מקוצר ודיבור בקודים, משדר עומק או תחכום רב יותר. ולא היא, פעמים רבות דווקא הבהירות וההרחבה במקומות הנכונים הן שמבטאות מחשבה מסודרת. (אגב, לענ"ד זה אחיו החורג של הבלת"ק.... מה דעתכם?).
בנוסף, ישנן תגובות שבהן הסגנון האישי משתלט מעט ומטשטש את תוכן הדברים, אך זה כבר עניין נפרד.
אגב, קבלו עוד טיפ... לפני שאתם מגיבים בפומבי, התבוננו לרגע ושאלו את עצמכם - מה הקוראים יבינו ממה שאני כותב? ולא רק - מה אני חושב כשאני כותב את זה. להרחבה.
ה. אל תהיו נעולים על סגנון כתיבה אחיד. כמו שלכל פלטפורמה יש את הסגנון הרצוי והנדרש (השוו נא כתיבה במחברת לכתיבה וירטואלית), כך גם בהודעות ובתגובות. לדוגמא, לא דומה פוסט בבלוג שהכותב מציע מהרהורי מחשבתו, לכתיבת תגובה באשכול דיון. לא דומה סיפור או טור לכתיבת מאמר. וכך הלאה. חשוב לשים לב להבדלים הללו, ולא להשתמש בסגנון שמתאים לכתיבה תורנית - חבורה בסוגיות ובהלכה - במקום כתיבה זורמת בתגובות הפורום בנושאים שאינם ליבון שאלה והערה תורניים. (לא פעם אני נתקל בניקים - מסתבר שרובם צעירים או בוסריים - שמערבבים בין הסגנונות בצורה מחרידה).
אגב, זו הסיבה שאני אישית למרות שהופתעתי מהסגנון החדש שאימץ אברך מישיבת מיר בכתיבת פוסט בבלוג, התחברתי מאוד. וכמו שהעיר בדברי טעם ידידינו פנחס ע (כותב מוכשר בפני עצמו!).
כתיבה במידה רבה זה סוג של שירה. וכמו שמעבד מוזיקלי לא ינגן מוזיקה קלאסית בגיטרה חשמלית, כך כותב טקסטים, צריך לכוון את המיתרים... שלו לפי ההקשר. בהודעה תורנית רגילה, הקוראים מצפים לקצב מהיר, חד ומדויק, פחות לנימה אישית כמו בבלוג, ומנגד מאמר דורש סדר ועקביות בדומה ל'מארש', וסיפור בכלל דורש סימפוניה של רגשות. היכולת להיות גמיש בכתיבה, לשנות תדר ולהחליף סגנונות לפי העניין, זה בעצם אמנות הכתיבה. (אחרת, למה הוא דומה? לאדם שמנגן רק בתו אחד...).
ו. סדנת הכתיבה הטובה, היעילה - וגם הזולה ביותר... - נמצאת דווקא בפורום תורני ציבורי.
(לא בכדי בחרתי להדגיש את ה-'תורני'. כי בניגוד לפורום של יושבי קרנות שהוא זרז לפתח במקרה הטוב את חוש הליצנות והרדידות, בפורום תורני עוסקים בדברים ברומו של עולם! ובנושאים הדורשים מחשבה, עומק וכובד ראש).
ככל שניק מתרגל לקרוא, להפנים ולעקוב אחר סגנונות ניסוח של כותבים מוכשרים - ובעיקר, פשוט לכתוב עוד ועוד - כך איכות הכתיבה שלו משתפרת. בטווח הקצר ניתן להרגיש שינוי, ובטווח הארוך אפשר להגיע לרמה גבוהה מאוד.
שמעתי בעבר מכותב מוכשר במיוחד - משום מה הוא לא מסתובב כאן -, שכושר הכתיבה שלו התפתח במידה רבה דווקא בעקבות השתתפות וכתיבה בפורום וירטואלי ולא מעל דפי המחברת. וזה בהחלט דבר שאפשר להיווכח בו. עברו על הודעות שכתבתם לפני יותר משנה, והשוו אותן לתגובות שלכם כיום, ותגלו לא פעם את ההתקדמות שעשיתם.
אגב, לא מעט כותבים - כאן כמו בעולם הרחב - יודעים להתנסח יחסית בבהירות, ובכל זאת רבים מהם נעדרי ייחודיות. אולי הסיבה כי יותר מאשר ללמוד את אמנות הכתיבה ולרכוש כלים שישפרו את הטקסט שהם מפרסמים, הם מעדיפים לנסות לחקות מישהו אחר.
אני באופן אישי מאד נהנה (וגם לומד מהם הרבה) מסגנון הכתיבה של כמה וכמה מהחברים בפורמנו (לא אתן דוגמא כדי להימנע מ....), יש להם טאץ' משלהם.
גם בלי לראות את שם הניק מתנוסס על ההודעה, ברור לך שזו תגובה שיצאה תחת ידם. אבל בהחלט כל אחד שיתרגל לכתוב ולכתוב, לעקוב ולעקוב, ולא לחקות, מסוגל לאמץ סגנון ייחודי משלו.
לסיום הנקודה הזו, קבלו טיפ שלא יסולא בפז.
ראיתם פעם איך מכינים עוגה? (למי שפחות התחבר לדימויים המוזיקליים הנ"ל, הנה משהו מעולם הקונדיטוריה, כי גם כתיבה היא סוג של אפייה... ובכלל, דימויים זה חלק ממשחק הכתיבה...:) מתחילים בערבוב היבשים, מוסיפים את הרטובים, יוצרים בלילה אחידה ויוצקים לתבנית משומנת. מחממים תנור, מכניסים את העוגה ומחכים בסבלנות. זהו, העוגה מוכנה אז אפשר להגיש? לא ולא. אל תגישו אותה מיד. כי כדי שהיא תהיה מושלמת באמת, היא חייבת להצטנן. רק אז המרקם מתקבע והטעמים נספגים.
כך בדיוק זה עובד עם התוכן שלכם. בין אם כתבתם מאמר מושקע, סיפור קצר או אפילו הודעה ארוכה בפורום, אל תלחצו על 'פרסם תגובה' מיד בסיום הכתיבה. תנו לטקסט להצטנן... קחו הפסקה קלה, ואם מדובר בסיפור, קחו אפילו יום או שבוע.
ואו אז כשתחזרו שוב לקרוא את הטקסט, תגלו שמשפטים שנתקעתם בהם מסתדרים מעצמם, רעיונות שהיו חסרים לסגור את הקצוות לפתע מבליחים יש מאין...., כמו גם שגיאות (בניסוח או בשלימות הרעיון) שלא הבחנתם בהם ברגע הראשון, יצוצו וידפקו על המקלדת.. כי רק אחרי שהעוגה הצטננה והטקסט עבר ליטוש סופי, הוא באמת ראוי להגשה ולפרסום.
ז. כתיבה איכותית בפורמנו בדרך כלל זוכה להערכה מצד המשתמשים באמצעות לייקים ותודות. אולם לצד זאת, חשוב לזכור כי לעיתים מנגנון התודות יוצר אשליה באשר לאיכותה האמיתית של הכתיבה, והשפעתו יכולה לפעול הן לטובה והן לרעה. ואסביר.
באופן טבעי, כשמדובר בנושא עמוק, קוראים נוטים להעריך כותב המשקיע בניסוחו. מנגד, קיים רתיעה טבעית ממשתמש שמציג את מרכולתו בשפה דלה וקלוקלת. הרי אם ברצונך למכור רעיון או עמדה לציבור, עליך לשדר כבוד לנמענים. עליך להוכיח שהשקעת מחשבה ומאמץ בניסוח, ולא שרבטת תגובה כלאחר יד בסגנון השמור לתגרנים בשוק (גם אם היא מתמרחת על עשר שורות או יותר).
עם זאת, אנו עדים לא פעם לתופעה שעל פניו היא פרדוקסלית ממש. תגובות ברמה נמוכה זוכות למטר של תודות. מדוע זה קורה תשאלו? התשובה לדעתי, נעוצה בהזדהות הרגשית שמחפה על העטיפה העלובה. אנו נוטים לאהוד מישהו שתוקף את הצד השני, ובלהט הדיון אנו מתעלמים מרמת הכתיבה הירודה. לפעמים רדודה ממש! לדעתי, הסכנה בכך היא כפולה. הכותב עלול לטעות ולחשוב שסגנונו הבוסרי והמלהג הוא מלאכת מחשבת ספרותית (בבחינת ר' דוד זריצקי של דורנו!), וכך יוצא החוטא נשכר ברגע זה, אך נותר מוגבל מבחינה איכות הכתיבה ותרבות הדיון בטווח הארוך.
אם באמת חשוב לנו לקדם את תרבות השיח והכתיבה בפורמנו, מוטל עלינו להפעיל שיקול דעת לפני שאנו מעניקים תודה לאחד כזה. עלינו לשאול את עצמנו, האם אנו נותנים יד לרדידות הניסוח? כמובן, כל מקרה לגופו, אך האחריות על רמת הפורום מונחת גם על אצבעותיהם של המלייקים.
ח. קיימת רשימה מקיפה ומרשימה.... של כשלים לוגיים שבאופן טבעי מתרחשים במהלך דיון ושיח ציבורי. לדוגמא, אד הומינם, אד אודיום, אד איגנורנטיאם ועוד כמה ביטויים לא ברורים בלטינית (ראה כאן). אבל כמו כל דבר טוב, ראוי להשתמש בכללים אלו במידה ובמשורה. כי לפעמים, דווקא הצפת הדיון בשמות של כשלים לוגיים יכולה בעצמה להפוך לסוג של כשל או טקטיקת השתקה שמרחיקה אנשים מהדיון. הדרך הכי יעילה להשתמש בידע הזה היא להסביר במילים פשוטות למה הטיעון של הצד השני אינו תקף מבחינה לוגית.
בנוסף, לעיתים דווקא כותב המתיימר לנהל שיח אינטלקטואלי ומרבה להציג כללים ועקרונות, עלול להשתמש בהם כמעין מסך שמסתיר את רוח הדברים ואת מהות השיח עצמו. לדוגמה, כאשר משתמש מעלה בפורום דעה חריגה הסותרת את עמדת גדולי ישראל במאה שמונים מעלות, ונוצר הרושם שמטרתו אינה בירור ענייני של נתונים ושיטות מקובלות אלא הצגת אג'נדה וניסיון להשפיע על הציבור - בפרט על מי שאינם בקיאים דיים - הרי שבמקרה כזה ההיצמדות לכללי הלוגיקה בלבד עלולה להפוך לחרב פיפיות. כלומר, דווקא השימוש בכללי דיון פורמליים עלול להעניק לגיטימציה למהלך שמראש אינו מבוסס על רצון אמיתי לברר, אלא על יצירת רושם של דיון ענייני. כמובן, הדברים אמורים במקרים חריגים שבהם ניכרת מגמה כזו.
ט. כתבת, ניסחת לפי כל הכללים, השקעת זמן רב. ובכל זאת - אתם שואלים את עצמכם - המשתמשים מדירים את רגליהם מאשכולות שפתחתי או מאמרים שפרסמתי, למה? והתשובה היא, 'כשל הכותרת!' (ביטוי שהמצאתי לצורך העניין...).
חשבו לרגע, הדבר הראשון שהקורא פוגש בעמוד הראשי, זה את הכותרת, אותה שורת-קישור שמבצבצת מבין ההודעות החדשות. ככל שההיצע גדול, התחרות נעשית קשוחה ואכזרית. כותרת משעממת או לא רלוונטית, משפיעה על הקורא לדלג לאשכול הבא. מנגד כותרות בומבסטיות שלא משקפות את הנושא עלולות לגרום סלידה לקורא שלהבא ישקול פעמים אם לבקר באשכולכם (להרחבה כאן, ובכותרת אשכול).
י. בנקודה האחרונה שסוגרת את העשירייה בפוסטי.... (וסליחה מכם, על השימוש החוזר בטריק שאני כ"כ מחבב...) לא אכתוב כלום. ובעצם אכתוב הרבה. אם אין לך מה להוסיף בדיון או בכלל בפוסט אל תכתוב. ואם בחרת כבר לומר, לפחות תהיה מקורי..... כי דרמה זה חלק ממשחק הכתיבה!
כך או כך, מגיע לכם צל"ש על ששרדתם עד הסוף את קריאת התגובה (ספק מדריך....) ובכל מקרה, בהחלט לא קצרה.
*חשוב לי לציין כי הדברים שכתבתי משקפים את דעתי האישית בלבד. ייתכן שחלק מהדברים לא יתקבלו בעיניכם, ואף ייתכן שאני טועה בחלק מהנקודות. הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי ומתוך רצון לשתף את חברי הפורום בתובנות שעלו לי במהלך הדרך, ולא מתוך הסתמכות על מקור מקצועי כזה או אחר. ואולי, דווקא משום כך יש בהם ערך, כאשר מדובר בניסיון מעשי הנוגע ישירות לפורומנו.
תגובה זו (מדריך?:) יוצאת מן הכלל, ואין צורך במשוב! במחשבה שניה. אדרבה ואדרבה :)
