פסח, חודש ניסן כל דיכפין - איך יהיה לכולם מה לאכול? (1 צופה)

[אחד יחיד]

ל"חתם סופר" זצ"ל היתה קושיא (דרשות ח"ב רלו, א): נניח שאכן תיפתח הדלת, וכל עניי העיר יבואו – להיכן נכניסם? מה ניתן להם לאכול?

הוא תירץ לפי דרכו, שייעשה נס. יאכלו קמעא ויתברך במעיהם, ולא יאמר אדם צר לי המקום, כבירושלים. לנו, לדרכנו, תשובה אחרת –

מכירים אתם את הסוכות של בני ברק? הקבלנים, תלמידי חכמים, מחמירים בשיעור הסוכה כשבעה טפחים של שיעור חזון איש, שבעים סנטימטרים. והנשים, הרי פטורות. נשארים האב וחמישה בנים. ואז מזמינים את האושפיזין. "ליתי אברהם", יבוא אברהם אבינו, ואין בכך די, אלא: "ועמו יצחק ויעקב, יוסף משה ואהרן ודוד"! –

אבל להיכן ייכנסו?!

והתשובה, שאם זו "דירת עראי", יש מקום לכולם…

וכשם שזה נכון ב"דירת עראי" של הסוכה, כך נכון הדבר ב"לחם העוני" של המצה. אם הכל של הקדוש ברוך הוא, ואיננו להוטים אחר מותרות – יספיק המקום לכולם, ויספיק האוכל לכולם…

לא מובן: הלא "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב" ויש לו שלוש מצות לליל הסדר, כל מצה ותפקידה: עליונה ל"לחם משנה", אמצעית לאפיקומן ול"על אכילת מצה", לחם עוני בפרוסה, והתחתונה ל"כורך". והוא פותח את הסדר באמרו: "כל דכפין ייתי ויכול" –

ונניח שהדלת תפתח ועני ייכנס, מה יתן לו? הרי אין לו אלא שלוש מצות, הוא מוציא מהן שני כזיתים להמוציא וכזית לכורך ושניים לאפיקומן, ומה נשאר?!

והתשובה: כשיש עני נצרך, הנח את כל החומרות, והסתפק בכזית מצה!

כיוצא בכך: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט, כ), ודרשו בו שנעשה חולין, ומ"צדיק תמים" היה ל"איש האדמה" –

ומדוע? למה לא נאמר שהיתה כוונתו לשמים, ליין וקידוש?

והתשובה, שבודאי היתה כוונתו ליין לקידוש –

אבל אם העולם חרב, אל תחשוב על חומרות! תזרע חיטה ותאפה לחם להשביע רעבון כולם, ותקדש על חלות… (והגדת)