ליבי בתורתך

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
219
תודות
735
נקודות
189
ברצוני לכתוב תובנה שהייתה לי למפנה בחיי

שנים עוד מימי ילדות היה מוקשה לי טובא דהנה כתוב דאין הקדוש ברוך הוא מציב ניסיון אלא למי שיוכל לעמוד בו ועוד מבואר שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והיה קשה לי דהרי אדם שעבר עברה ושנה בה נעשית לו כהיתר ומעתה הניסיון גדול טובא השייך לומר חלילה שנתגדל בעברתו ונעשה לו ניסיון קשה יותר?.

ועוד שבפשוטו המושג שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו מבוסס על מה שאין הקבה"ו מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו הילכך כל הגדול מחבירו יש לו יכולת יותר לעמוד בו הילכך יצרו גדול ממנו וא"כ אחרי שחטא יכול לעמוד בו מ"ט לא נתנסה קודם לפני החטא?.

ובאמת שלאחר שנים נענתי ע"י המשגיח שלי שר' ישראל כותב שישנם ב' סוגים של יצר הרע אחד מלאך ואחד מציאותית ע"י ההרגל וכל האמור לעיל מיירי לגבי היצר של המלאך.(יאיני יודע מקור לדבר אשמח לשמוע).

ואף זה הוקשה לי הרי למעשה הדבר קשה יותר ואם היה יכול אף קודם החטא לעמוד מפני מה לא נתנסה בכך?.

והיה נראה לי לבאר דבאמת הדרך היחידה לעמוד בניסיונות הוא ע"י לחשב חשבונו של עולם (ודבר זה מבורר כבר במסילת ישרים) וכמו שמבורר שהקבה"ו ברא יצר הרע וברא לו תורה תבלין וזה משום דהתורה היא מקור האמת והבהירות וע"י חיבור לאמת שבבריאה שוב היצר הרע אינו יכול לו, ואף דגם אדם שאינו מחשב חשבונו של עולם יכול לעמוד בניסיונות אינו מחמת שבכוחו לעמוד אלא שאינו רגיל בחטא או שלא נתנסה בדבר אבל בעת שיעמוד בניסיות אינו יכול לעמוד אלא ע"י חשבונו של עולם.

ולפי"ז שייך לומר דכל הגדול מחבירו היינו כל מי שיש לו השגה יותר בחשבונו של עולם שכר מצווה כנגד הפסדה ולהיפך וא"כ היצר הרע שע"י מלאך ביכולתו לבלבל ולטשטש הבהירות בזה החשבון הילכך בעי אדם גדול יותר ובעל השגה משא"כ היצר הרע שע"י ההרגל כל כוחו יותר מהמלאך הוא רק כל זמן שאינו מחשב חשבונו של עולם משא"כ בעת שיחשב הרגילות לא תקשה עליו יותר ממה שהיצר של המלאך מקשה וא"כ אתי שפיר.

אשמח לשמוע דעת הרבנים שליט"א וכן דרכים נוספות בעניין
 
מעתיק מדברי הגר"י זילבר (קרדיט פורטל הדף היומי)
ישנן כמה דרכים במפרשים להסביר מאמר זה. הרמב"ם בשמונה פרקים הסביר את העניין: שהאיש הישר שאין לו תאוות רעות הוא מעולה במעלתו מהאדם הכשר שיש לו תאוות אלא שהוא כובש אותם. ואומר העקידה: שמשמע מלשון הרמב"ם שכוונתם של חז"ל לומר ש"כל שיצרו גדול מחברו הוא גדול ממנו", כלומר, שמי שהיצר שלו הוא גדול יותר, הוא במעלה יותר גדולה מחברו. אבל העקידה חולק על זה, והוא מסביר: ש"כל הגדול מחברו", פירושו: מי שלבו גדול הצער שלו גדול יותר באפשרות לכבוש את היצר הרע. ואילו החיד"א בפתח עיניים מסביר: שכל הגדול מחברו, כיון שהוא גדול בתורה ובמצוות, הרי הוא תמיד משפיל ומכניע את היצר הרע, ולכן היצר הרע מתגבר ומתחזק, כדי לאבד את הצדיק מן העולם, לכן אצלו היצר הרע גדול יותר, ואילו ה"שב שמעתתא" בהקדמה הביא פירוש מעניין: הרי הכלל הוא, שאדם שיש לו פת בסַלו, אין לו נטיה לתאוה יותר מדי, וכמו שאדם שיש לו בין כה פת בסלו, אינו רעב כל כך, וכך זה בשאר התאוות. אומר השב שמעתתא: כל הגדול מחברו, הרי בפניו כל הדלתות נעולות מלעבור עבירה, ואי אפשר אצלו בשום אופן לעבור על מצוות ה', וא"כ הרי אין לו פת בסלו, כי בשום אופן הוא לא יוכל להשלים את התאוה שהוא מתאוה, ואז יצרו מתגבר עליו, משא"כ הקטן במעלתו שיש לו את האפשרות לעבור באיזה אופן מאופני החטא על המצוות, הרי אדרבא פתו בסלו, ואין היצר תקיף עליו, כך ביאר ה"שב שמעתתא" בהקדמה.

ויש בזה עוד דרכים בספרי חסידות, ומהם שהסבירו שאמנם יש ביצה"ר שני עניינים: האחד, היצר הטבעי, שטבעו של האדם וחומריותו מושכים אותו אל הרע ואל החומר. ויש יצה"ר שהוא מלאך, ובזה הם מסבירים גם שהיצה"ר נדמה להם לצדיקים כהר, שמכיון שאת החומריות שלהם הם הכניעו וזככו לגמרי, ע"כ אדרבה צריך שהיצר המלאך, הוא זה שיהיה גדול יותר כדי שיהיה להם את הבחירה, ויהיה להם שכר על המעשים הטובים שלהם, ולכן להם הוא נדמה כהר, מדובר על היצר הרע, שהקב"ה שוחט אותו, שזה המלאך, ואילו הרשעים כיון שהם מצד טבעם, מתגבר עליהם היצר הרע, ושטופים בחומריות נוטים רק אל הרע, א"כ הרי המלאך אין לו הרבה עבודה אצליהם, אלא הוא יכול להיות כחוט השערה גם כן, וגם כאן, כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, הכוונה, ביחס לצדיק: היצר המלאך הוא הרבה יותר גדול לנסות ולהחטיא אותו, מכיון שמצד החומר הוא זיכך את עצמו על ידי העבודה של תורה ומצוות.
 
לדעתי יש בנושא הזה נקודה שחשוב לעמוד עליה.
בעצם הגמרא המפורסמת בסוכה, על הא ד'כל הגדול מחבירו' מבואר שני דברים.
א. שאביי אמר שאם הוא היה מתייחד וכו' לא היה מצליח לעמוד בניסיון.
ב. מצד שני, בתכל'ס אביי לא נכשל, אז מה הפשט בזה?

התשובה פשוטה, כוונת אביי לומר, שהעובדה שהוא לא מכניס את עצמו בניסיון, היא זו שעומדת לו, אבל אם יפרוץ גדר, ויתייחד, אזי ייכשל.

ופירוש הדברים, אין ספק כי הצדיק רחוק יותר מן העבירה, ו'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין', אבל כל זאת בתנאי שהוא לא מכניס את עצמו לניסיונות שאינו חייב להיכנס לשם, כי האדם הרגיל בחטא, גם אם פורץ גדר לא בהכרח שייכשל [עכ"פ באותו פעם], אבל צדיק שפורץ גדר, כיון שמטבעו הוא רחוק יותר מן העבירה, על כן כאשר הוא קרב אליה מרצונו, הרבה יותר קשה לו להתגבר על יצרו.

ודבר זה הוא כלל גדול לחיים, שבדרך כלל כל היכולת של היצר לשלוט על האדם נובע מפריצת גדרי התורה, ראיה ושמיעה, דיבור ומחשבה, ועל ידי התורה האדם יכול לגדור את עצמו, אבל עלול להיכשל מאידך יותר אם יפרוץ גדר.

נמצינו למדים, כי ישנם שני סוגים של נסיונות, דברים שהקב"ה מעמיד את האדם, מצבים שלא היו בשליטתו, ובזה לעולם לא יתמודד אדם עם מה שאין ביכולתו, אבל בנסיונות שהאדם מכניס את עצמו אליהם, נסיונות שהאדם מעורר בתוכו, כי הוא רואה ושומע, חושב וקורא, וכו' וכו', לא על זה נאמר כי הקב"ה לא מעמיד את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, ואדרבה על זה אמרו חכמים 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו'.
 
אני הקטן הייתי אומר שגם לגבי היצר הרע של הצרכים הרגילים הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו
משום שכיון שהוא גדול הוא משיג דרך התורה והמצוות יותר הרבה גם בצרכים
ולפיכך היצרו גודל והוא צריך יותר
 
לדעתי יש בנושא הזה נקודה שחשוב לעמוד עליה.
בעצם הגמרא המפורסמת בסוכה, על הא ד'כל הגדול מחבירו' מבואר שני דברים.
א. שאביי אמר שאם הוא היה מתייחד וכו' לא היה מצליח לעמוד בניסיון.
ב. מצד שני, בתכל'ס אביי לא נכשל, אז מה הפשט בזה?

התשובה פשוטה, כוונת אביי לומר, שהעובדה שהוא לא מכניס את עצמו בניסיון, היא זו שעומדת לו, אבל אם יפרוץ גדר, ויתייחד, אזי ייכשל.

ופירוש הדברים, אין ספק כי הצדיק רחוק יותר מן העבירה, ו'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין', אבל כל זאת בתנאי שהוא לא מכניס את עצמו לניסיונות שאינו חייב להיכנס לשם, כי האדם הרגיל בחטא, גם אם פורץ גדר לא בהכרח שייכשל [עכ"פ באותו פעם], אבל צדיק שפורץ גדר, כיון שמטבעו הוא רחוק יותר מן העבירה, על כן כאשר הוא קרב אליה מרצונו, הרבה יותר קשה לו להתגבר על יצרו.

ודבר זה הוא כלל גדול לחיים, שבדרך כלל כל היכולת של היצר לשלוט על האדם נובע מפריצת גדרי התורה, ראיה ושמיעה, דיבור ומחשבה, ועל ידי התורה האדם יכול לגדור את עצמו, אבל עלול להיכשל מאידך יותר אם יפרוץ גדר.

נמצינו למדים, כי ישנם שני סוגים של נסיונות, דברים שהקב"ה מעמיד את האדם, מצבים שלא היו בשליטתו, ובזה לעולם לא יתמודד אדם עם מה שאין ביכולתו, אבל בנסיונות שהאדם מכניס את עצמו אליהם, נסיונות שהאדם מעורר בתוכו, כי הוא רואה ושומע, חושב וקורא, וכו' וכו', לא על זה נאמר כי הקב"ה לא מעמיד את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, ואדרבה על זה אמרו חכמים 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו'.
ומה תאמר באדם שכבר חטא שוב אין לו תקנה?
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון