הדברים שעולים כאן הם כבר נדפסו אבל מחמת שהספר על סנהדרין לא כ''כ בנמצא אז העליתי את הדברים כאן
א. על מסכת סנהדרין דף ט' בסוגיה דבממון לזה ונפשות לזה ליכא לפטורא דקים יה בדרבה מיניה
ב. בסוגיה דדף ט' ודף י' בסנהדרין ובעניין דאין אדם משים עצמו רשע
 

קבצים מצורפים

א. בענין הדרן בסיום מסכת
ב. יו''ד סימן רמ''ב בכללי הפוסקים בענין הלכה כרבי יוחנן
 

קבצים מצורפים

ברכות דף ל''ט ע''א בענין השיעור לברכת הנהנין
 

קבצים מצורפים

א. חו''מ סימן א' בעניני סמיכה
ב. פרשת כי תבוא פרק כ''ו פסוק ט''ו בענין הכתוב 'וברך את עמך את ישראל'
 

קבצים מצורפים

ספר תהילים פרק נ''ז פסוק ג' 'אקרא לאלוקים עליון לקל גומר עלי' ולימוד הירושלמי בכמה מקומות מזה ש'בת ג' שנים ויום אחד נמלכו ב''ד לעברו בתולים חוזרים ואם לאו אין הם חוזרין' עכ''ל הירושלמי (מפני גודלו חילקתי את זה לשני חלקים)
 

קבצים מצורפים

ספר שמואל ב' פרק ב' פסוק י''ד בענין המעשה שהיה במלחמה בין נערי יואב לנערי אבנר וכמה דברים בעניני אבנר ויואב
 

קבצים מצורפים

א. או''ח סימן רצ''א סעיף א' בענין מח' חכמים ורבי חידקא כמה סעודות חייב לאכול בשבת ג' או ד'
 

קבצים מצורפים

בדברי החפץ חיים בהקדמת ספרו בבאר מים חיים בסוף הלאוין
 

קבצים מצורפים

חו''מ סימן ל''ד סעיף י' בדין פסולי עדות שנפסלו ע''י איסור ריבית דאורייתא מביא מח' הפוסקים אם פסולי המלוה והלוה מן התורה או רק מדרבנן
 

קבצים מצורפים

אביא דבר מעניין מאוד ששמעתי מפיו. בתורה יש שבעים פעמים את הפסוק 'וידבר ה' אל משה לאמר', ועוד חמשה פעמים שכתוב 'ויאמר ה' אל משה לאמר', לכולם יש רווח קודם של פרשה פתוחה או סתומה ורק במקום אחד הדבר שונה, והוא בחומש ויקרא (פרשת צו פרק ז' פסוק כ"ב) שם התורה מדברת לגבי דין איסור אכילת חלב, וקודם הפרשה אין רווח, ורק בסוף הפרשה לפני פרשת קרבן שלמים יש רווח. אמר הרב, הנה אחד ההלכות המאוד שכוחות שאפילו רבנים גדולים אינם בקיאים בה הם הלכות ניקור החלב, וסיפר הרב שכאשר למד את הלכות ניקור החלב ישב לפני הרב קרונבליט מה'עדה החרדית' והרב קרונבליט אמר לו כי ממש מעטים הם הרבנים שידעו היטב את הלכות ניקור החלב [ונקט לדוגמא את בעל ה'מנחת יצחק' שהיה כידוע בקי בהלכות ניקור החלב והמסתעף], ואמר הרב הרי רש"י בתחילת חומש ויקרא כותב כי מטרת הרווח של פרשיות פתוחות או סתומות הוא כדי ליתן רווח להתבונן בין פרשה לפרשה, ובפרשה זו אין רווח - לכן הלכותיו שכוחות ואינם ידועות כל כך. והוסיף ואמר כי בעדות התימנים בקיאים יותר בהלכות ניקור החלב, ומעניין כי בספרי התורה שלהם כחלק מהשינויים משאר ספרי התורה [בחסירות ויתירות וכן בפרשיות פתוחות וסתומות] גם בפרשה זו יש להם לפני פרשת החלב רווח של פרשה פתוחה, לכן אולי יש אצלם בקיאות יותר גדולה מאצלנו בהלכות אלו!
 

קבצים מצורפים

דברים יסודיים ומעניינים בעניני רוב בדיני נפשות ובשיטת ר''ת בתוס' בחולין דף י''א דאף דמועיל להרוג על פי רוב אבל מ''מ לא מועיל לקבוע ממיתה קלה למיתה חמורה ובקושיות הרבות שהקשו האחרונים בזה ומו''מ בדבריהם
 

קבצים מצורפים

המשך הדברים
 

קבצים מצורפים

או''ח סימן תכ''ח סעיף א' בענין לא אד''ו ראש ולא בד''ו פסח
 

קבצים מצורפים

הרב סיפר כי פעם פגש ר' פנחס הירשפרונג [שהיה גאון נודע ובקי עצום בש"ס] חסיד חב"ד, ותוך כדי דיבורם שאל ר' פנחס, אמור נא לי היכן כתוב חב"ד בש"ס? ההוא תמה והמתין לתשובה, ענה ר"פ: בבא קמא דף פ' ע"ב - שם מובא בגמרא כמה מימרות של בני דרב פפא, ובסימן הגמרא לשמותיהם כתבו "חב"ד בי"ח בח"ן סימן" [והוא ראשי תיבות של רבי אחא רבי אבא ורבי אדא].
אגב דאיירינן בר' פנחס הירשפרונג על אף שאין זה המקום, מכל מקום לא מנעתי מלהביא מעשה נפלא שסיפרו עליו. פעם ישב ר' פנחס בסעודת מצווה כמובן בשולחן המזרח, ועל ידו התיישב ראש ישיבה והחל לשוחח עמו, ר' פנחס פנה לאותו ראש ישיבה ושאלו: אמור נא לי, מהו המקור לכך שצריך לשבת בשעת ברכת המזון? אותו ראש ישיבה היה מעט נבוך והשיב כנראה בשולחן ערוך או בטור. אמר ר"פ: יהודי בשם ר' משה אלברט אמר כי הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" אשר כידוע נאמר על ברכת המזון, התיבה 'שבעת' הוא נוטריקון 'שב עת' - דהיינו שב עת הנך 'וברכת'. ראש הישיבה גיחך למשמע הנוטריקון המוזר, ומיהו אותו יהודי משה אלברט שחשב על הווארט 'הנחמד' הזה. ר' פנחס שנוכח לתגובתו של ראש הישיבה, אמר: הרי זה תוספות מפורש! וציטט את לשון התוספות במסכת ברכות (נ"א ע"ב ד"ה והלכתא): "לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך שהרי עשרה דברים נאמרו בו, משא"כ בשאר ברכות. והוא נוטריקון 'ואכלת ושבעת' - שב עת 'וברכת' לברכת המזון, מפי רבי משה אלברט".
 
הרב סיפר כי פעם פגש ר' פנחס הירשפרונג [שהיה גאון נודע ובקי עצום בש"ס] חסיד חב"ד, ותוך כדי דיבורם שאל ר' פנחס, אמור נא לי היכן כתוב חב"ד בש"ס? ההוא תמה והמתין לתשובה, ענה ר"פ: בבא קמא דף פ' ע"ב - שם מובא בגמרא כמה מימרות של בני דרב פפא, ובסימן הגמרא לשמותיהם כתבו "חב"ד בי"ח בח"ן סימן" [והוא ראשי תיבות של רבי אחא רבי אבא ורבי אדא].
אותו חסיד חב''ד זה הרבי מלובביץ זצ''ל
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון