סוכות, שמח"ת ושמ"ע כמה הערות בדינא דהעמדת סכך קודם הדפנות (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב הרמ"א סימן תרל"ה סעיף א' שאין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות לסוכה. וז"ל: ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות; ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש ע"כ. וכתב שם המ"ב ס"ק ט' וז"ל: ואין לעשות הסכך קודם וכו' - דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי: ע"כ.

וכשעיינתי קצת מצאתי כמה דינים שע"פ סותרים להאי כללא.

א. הנה בגמ' סוכה ז. איתא שאם סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה הסוכה כשרה [אף שהלחי פחות משיעור טפח ואין בו שיעור דופן] והטעם מפני שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה עיי"ש. וכך נפסק בשו"ע סימן תרל סעיף ז' עיי"ש.
והנה קודם השבת שהעמיד את אותה סוכה, אין הסוכה נכשרית בלחי, ורק בכניסת השבת אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וא"כ יוצא שקדמה עשיית הסכך לדפנות, ואעפ"כ הסוכה כשירה וצ"ע.
ואמנם בפמ"ג משב"ז (שם ס"ק ה') מסתפק אם סגי להקדים לסכך דופן אחת באורך ז' טפחים או עכ"פ באורך כל הסוכה. בכל מקרה הערתנו קמה ונצבת לשיטת רוב האחרונים דס"ל דבעי ג' מחיצות. כ"כ הבכורי יעקב סימן תרלה ס"ק ח' דבעי ג' מחיצות. וכ"כ במקו"ח וכן משמע בביאור הגר"א (שם ד"ה ואין) שכתב להוכיח דינא דהרמ"א מהגמ' יח: שמדובר שם כשיש שתי דפנות כמבוי, ואעפ"כ אם לא עשה דופן אמצעי לפני הסיכוך הוי סכך קודם לדפנו. ובניגוד למש"כ הב"ח להוכיח מדברי רש"י טז. בדין המשלשל בדפנות שכבר נעשה הסכך קודם שעשה הדפנות כתב הגר"א לדחות דלעולם מיירי קודם שסיכך ולא רצה לפרש אלא סדר אריגתו או טפח קודם עיי"ש.

ב. בשו"ע סימן תר"ל סי"ב נפסק שיכול להעמיד את חבירו במקום דופן שלישית שנפלה מהסוכה. [וביו"ט באופן שאינו יודע כמבואר שם]. וצ"ע דהא מיירי שנפל דופן ג' [עיי"ש מ"ב ס"ק נד] והסוכה נפסלה, וכשמעמיד את חבירו להכשיר את הסוכה הרי נמצא שהסכך קדם להכשר הסוכה ע"י נתינת הדופן השלישית. שוב מצאתי שכבר העיר כן הפמ"ג [א"א סימן תרל ס"ק יט] וכתב שבהעמדת אדם כדופן יש חיסרון של סכך קודם לדפנות, אף ששתי הדפנות אחרות לכאורה כבר עשויות עיי"ש. ומ"מ חשבתי ליישב עפ"י מש"כ האחרונים (רב פעלים שבט הלוי) שבאופן שכבר חל עליה שם סוכה ליתא לדין זה, ולפי זה א"ש בנידו"ד.

ג. שו"ע סימן תרלא סעיף ו' כתב: קנים היוצאים לאחורי הסוכה, כגון שאחורי דופן אמצעי בולטים קנים מן הסכך ויש בהם הכשר סוכה, וצלתה מרובה מחמתה וג' דפנות, כשרה, אע"פ שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם אלא בשביל עיקר הסוכה שהוא לפנים ממנו: וכתב שם המ"ב ס"ק יד וז"ל: אע"פ שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם וכו' - כגון שהרחיק דופן אמצעי משפתו והכניסו יותר מאמה לתוך המחיצות אחר שראה שהיתה דיה בכך ומינכר מילתא שהיא נעשה בשביל סוכה פנימית מ"מ מועלת המחיצה זו גם לבראי ע"כ. וכ"ז הוא מהגמ' סוכה יט. בדברי עולא ותלוי בפלוגתת ראשונים. וכתב שם המאירי וז"ל: קנים היוצאים אחורי הסוכה כגון שעשה שלש דפנות מערב וצפון ודרום וסיכך עליהם ונכנס בה מצד מזרח וקני הסכך משוכים אחורי דופן אמצעי של מערב כשיעור הכשר סוכה והרי זו סוכה אחרת שכל שאתורי הסוכה ודופן מפסיק ביניהם אינו מסוכה זו אלא סוכה אחרת היא וכל שעשה לה שלש דפנות וצלתה מרובה מחמתה כשרה אף על פי שסיכוך זה ר"ל קנים היוצאים לא נעשה לשם אותה סוכה אלא לשם הסוכה הגדולה שהם יוצאים ממנה שהרי מ"מ תחלת עשייתו לצל הוא ע"כ. ועיי"ש בתוספות ד"ה לבראי ובפירוש הב"ח בסימן תרל"א אות ז' שפירש כך בדעת הטור. ועפ"ז כל מבואר דהסוכה מבראי כשירה אע"ג שהסכך קדם לדופן. וי"ל.

ובהכרח צריך לחלק בין היכן שהעמיד סכך לדפנות שלא היו קימות כלל, ובין היכן שהעמיד מקודם דפנות ורק לאחר מכן נפסלו, דמ"מ מותר להעמיד את הדופן אף שנמצא שהסכך כבר עומד. אמנם עדיין אינו מיישב בהערה א' וצריך עוד להתיישב בזה.​