חנוכה כשאשתו הדליקה עליו ב' הערות

[נדיב לב]

כתב הרמ"א (סי' תרעז ס"ג) שמי שמדליקין עליו בביתו אף שיוצא מעיקר הדין אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו יכול להדליק ולברך. (ובלבד שיכון לא לצאת בשל אשתו, מ"ב) ויעויין במ"ב (ס"ק טז) שכתב שאף שהרבה אחרונים סתמו כהרמ"א מ"מ יש פוסקים שס"ל שאחרי שחז"ל פטרו אותו שיוצא בהדלקת אשתו לאו כל כמיניה לומר שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וידליק בלא ברכה. והסיק שטוב יותר להדר לשמוע הברכות מאחר.
א. ולכאו' קשה מאי שנא מכל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מברכות אף שפטורות ולמה כאן לא יוכל לברך.

ב. ועוד קשה דלעיל (סי' תרעה, ט) כתב המ"ב בשם תשובת עולת שמואל (סימן ק"ה) דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך, ולכאו' הדברים סותרים שכאן כתב שעדיף שהאיש לא יברך אחרי שמדלקין עליו בביתו. (ואפשר ששם כתב לדעת רוב האחרונים, ובאמת למה שכתב כאן שעדיף לא לברך א"כ ה"ה שם, וצ"ב).