אלול כ"ד אלול - יום פטירת רבי יחזקאל אברמסקי (5 צופים)

[גרינפלד]

הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בהספידו את הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל, תמה מפני מה באמת "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במדבר טז טו), הלא המלך רשאי להטיל מס על העם כרצונו, ולמשה רבינו היה דין של מלך כמו שמצינו בפרשת "עשה לך שתי חצוצרות", שהגמרא (יומא ג:) אומרת שהיה צריך לעשותם משלו. ותימה, הלא כל ענין החצוצרות היה משום כבוד המלכות של משה וכדברי המדרש רבה (במדבר פט"ו) המובאים ברש"י (במדבר י ב) על הפסוק, "עשה לך, שיהיו תוקעין לפניך כמלך, כמו שנאמר ויהי בישורון מלך". אם כן יותר היה ראוי משום כבוד המלכות שיהיו משל הציבור. והסביר ר' משה, שיש הבדל גדול בין משה רבנו לשאר המלכים. שמלכותו של משה לא נבעה מכח "מינוי" רק ממילא באה, על ידי "כח התורה" שבו. כיון שכך, לא יכל להנות משל אחרים, כדי שלא תהא התורה קרדום לחפור בה בכבוד וטובות הנאה מן הציבור.

והמליץ הגר"מ פיינשטיין על הגר"י אברמסקי: שכמו שמשה רבינו לא היה צריך מינוי למנהיגותו, וכן מצינו בגדולי הדור, שאינם זוכים למעמדם מכח מינוי כלשהוא, אלא על ידי תורתם בלבד, ולא משנה אם משמשים הם כרב עיר גדולה או קטנה, או בכלל לא. דוגמא לכך מצינו ברבי יחזקאל, אשר כל גדולתו לא היתה תלויה כלל ועיקר בעיר סלוצק המעטירה, אשר על כס רבנותה ישב. שכן גם קודם לכן, בכהונתו כרבה של סמילוביץ הקטנה, כמו גם אחר כך, ביושבו בלונדון על כס הדיינות בלבד, ואף בארץ ישראל כאשר לא כיהן בשום רבנות, היה הגאון רבי יחזקאל אותו גדול הדור. כי רק התורה שלמד היא שהכריזה עליו בראש חוצות, והיא היא המלוכה היותר גדולה שיש.
​

(אגישמקע ווארט – נחלת צבי)​

 

[גרינפלד]

בחור חסר דרך ארץ בישיבת סלבודקא ניגש למרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל ואמר לו: אני עוקב אחר גדולי ישראל ורואה שלכולם יש חומרות מיוחדות כאלו ואחרות, אבל אצל הרב אין שום חומרה. מה הפירוש בזה?

ענה לו הרב אברמסקי: "חישבתי ובדקתי, כמעט אין שום חומרא שאינה על חשבון משהו אחר. לא אצל אברמסקי!!!"​

 

[גרינפלד]

"לפני הרבה שנים בעודינו בישיבת סלבודקא", סיפר פעם הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, "היה בחור אחד מאד חשוב שהיה שקדן גדול ומתמיד גדול. יום אחד אחרי התפילה הוא נגש להרב אברמסקי, היה זה באחד מן הימים שהרב אברמסקי היה נמצא בישיבה, וסיפר לו שאתמול בערב הוא נהיה חתן. הרב אברמסקי בירך אותו כמובן בברכת מזל טוב, ואז הוא אמר להרב שהוא מבקש מהרב שיתן לו ברכה שהוא יוכל תמיד ללמוד בשקידה כמו עכשיו.

"אגיד לכם איך זה היה. אני זוכר שהם עמדו במזרח ואני עמדתי ממש בסוף האולם, במערב היכל הישיבה ליד ארון הספרים, רק שאז השמיעה שלי היתה יותר טובה מהיום. היום נס שאני לא כל כך שומע… על כל פנים הרב השיב לו באידיש, ואני אתרגם מיד לשפה המדוברת, והדברים האלה שנאמר עכשיו בשמו הם ממש כדברים מהר סיני, וכך אמר הרב:

"מהברכות שלי לא תוכלו ללמוד בשקידה. כל החיים תזכרו רק כלל אחד: ללמוד תמיד בלי הכנות. אתה מבין? ללמוד תמיד בלי הכנות. כן, זה תשובה על הכל. המפריע הכי גדול ללימוד זה ההכנות. צריך עוד משהו לסדר, רק עוד משהו אחד לסדר. רק עוד לגשת לבנק, ולגשת לזה ולגשת לזה, ולכן אמר הרב אברמסקי: רק זאת תזכרו תמיד, להתיישב תמיד וללמוד בלי הכנות, ואז תהיו תמיד שקדנים".
​

(נזיר היה שמואל)​

 

[גרינפלד]

הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצ"ל, מפארי גדולי ירושלים, היה רגיל לספר את מה ששמע מרבו, מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל'.

כידוע, חש רבי יחזקאל הערכה גדולה כלפי תלמידי חכמים עניים, שלמרות מצבם הדחוק הניחו חיי שעה ובחרו בחיי עולם, ושמו את כל מגמתם ויגיעתם בעמלה של תורה, ובה מצאו את סיפוקם ושמחתם. ברבים מהם היה רבי יחזקאל תומך כספית מידי חודש, ומעודד אותם רבות לדבוק בדרך שבחרו.

כאשר עלה מלונדון על מנת להתגורר בירושלים עיר הקודש, הרבה להתבטא בהערכה מיוחדת על העבודה המצויה בירושלים של עניים מרודים שצמחו לתלמידי חכמים מופלגים, אשר מבלי לדעת מהיכן יביאו את מזונם הסתגרו בארבע אמות של תורה והלכה, ואת כל ימיהם בילו במחיצת בתי המדרש מבוקר ועד ערב, כשהם משכיחים מעצמם את מצבם הכלכלי הקשה.

הוא כינה אותם בהערצה "משיח'ס יידן!" [-"יהודים בני דורו של משיח!"], והוסיף לומר: "הן אמנם גם בלונדון ישנם בני תורה מופלגים, אבל שם יש להם אמצעים. כאן זה משהו אחר…"

את הזכות הזאת, שניתנה לו האפשרות לתמוך בתלמידי חכמים, תלה רבי יחזקאל בתפילות שהתפלל בצעירותו שיזכה לכך, כפי שהתבטא בפני תלמידו רבי חיים ברים: "יעידו הגשרים של לונדון כמה דמעות הזלתי בשביל זכיה זו! אילו ידעת, לא היית מתפלא כיצד זיכני הבורא יתברך לכך".​

 

[גרינפלד]

שח הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל: "בתקופת לימודו של הרב מפוניבז' בישיבת טעלז היתה שם 'מחלוקת המוסר' הידועה. וסיפר הרב זצ"ל, שהיה בישיבה בחור אחד נבון שלא ידע מכל מה שנעשה. לא ידע! ואם תיגש אליו ותשאל אותו על כך, הוא בכלל לא ידע לענות לך מכל מה שנעשה. אתה תשאל אותו, והוא יאמר לך: מחלוקת? אינני יודע משום דבר. כן, כך סיפר הפוניבז'ער רב.

"והמשיך הרב ואמר: 'ואם אתה לא מאמין, תסע לבית וגן, תכנס אל הרב אברמסקי ותשאל אותו אם הוא יודע משהו מ'מחלוקת המוסר' שהיתה בטעלז בזמן שהוא למד שם בישיבה, ותראה שהוא לא יֵדע לענות לך מכל מה שהתרחש שם.

"הוא, 'יחזקאל מוסטער' קראו לו, בחור יחיד שהגיע מעיירה קטנה ברוסיא, 'מוסט'. הוא לא ידע כלום. לא עניין אותו שום דבר. הוא לא מרים את הראש מהגמרא. ההוא מדבר, אבל אותו זה לא מעניין. הוא לא שואל מה מדברים ומה אומרים. לא מבין. אז נהיה 'הרב אברמסקי', ואז נהיה 'שר התורה'…

"והרב אברמסקי בעצמו אמר: 'למה הצלחתי ללמוד? כי אף פעם לא התווכחתי בלימוד. אם ניגש אלי בחור ושאל אותי משהו בלימוד, שמעתי את דבריו מה שהוא רוצה להגיד ואת הסברא שלו, ואמרתי לו אני את הסברא שלי, ולפני שהתחיל הויכוח להתמשך אמרתי לו: יש לך ראיה לדבריך? לא. לי גם אין ראיה לדבריי. גיי געזונטערהייט – לך לבריאות. אתה ממשיך ללמוד ואני ממשיך ללמוד'. ולא ביזבז את זמנו על ויכוחים…
​

('ותלמוד תורה כנגד כולם')​

 

[גרינפלד]

"אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם, בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד… עוד אמרו (יבמות קכא, ב; בבא קמא נ, א) וסביביו נשערה מאד (תהילים נ, ג), מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה".

הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר פעם: "כשלקחו אותי הנ.ק.וו.ד לתקופה של חמש שנות מאסר עם עבודות פרך לסיביר, פשפשתי במעשי לדעת על מה ולמה נענשתי בעונש הנורא הזה, עד שנזכרתי שפעם אחת בעיצומו של צום יום הכיפורים בא אלי בחור שהיה בריא כמו שור ואמר לי שאין הוא מרגיש טוב ושאל אותי מה עליו לעשות, והאם עליו להמשיך לצום או לא. שאלתי אותו: האם יש לך מחלה מסויימת? והוא השיב לי בשלילה מוחלטת. אמרתי לו: אם כך אין לך להפסיק את הצום אלא לך לנוח על מיטתך והחלף כוח. הבחור הלך לנוח על מיטתו ולא קם יותר… על זה נענשתי בעבודת פרך".

שאלו אותו: "האם בעת שהבחור ניגש אליך לשאול, פניו היו חיוורות?" ענה: "לא, לא היה ניכר על פניו כל סימן למשהו מיוחד הקורה לו". שאלו אותו: "אם כן, נהג מר כדין, ומדוע הוא סבור כי מגיע לו עונש על כך?"

נענה הגר"י אברמסקי ואמר: "ישנם דברים שאמנם האדם אינו אשם במאומה, אך עצם העובדה שזה עבר דרך צינורו, זה נורא ואיום, וגם על זה צריך לשוב בתשובה. רק כאשר נהיה נקיים גם מאלו העוונות שבידינו, או אז זכינו לתשובה שלמה".
​

('להתענג', ימים נוראים)​

 

[גרינפלד]

הרה"ג מנחם עזרא אברמסקי זצ"ל, בנו של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה'חזון יחזקאל':

לדבריו, כבר מילדותו היה רגיל לראות את אמו הרבנית ע"ה, נוהגת להכין את כל צרכי השׁבת כבר ביום חמישי. תמיד כאשר היו נכנסים הביתה בליל שישׁי, חשו היטב באווירת השׁבת הממשמשת ובאה. המפה הצחורה כבר היתה פרוסה מבעוד מועד על השׁולחן, כלי השׁבת היו מוצבים ומסודרים על מקומם, ריח התבשילים נדף מהסירים העומדים על הגז במטבח, הכל עמד מוכן ומזומן לכבוד השׁבת.

הוא עצמו באופן אישי, מעולם לא ראה בכך הנהגה יוצאת דופן, שכן הורגל כך מעודו, אך כאשר התארס, וכלתו באה לראשונה ביום חמישי בלילה לבית הוריו, וראתה כי הכל כבר מוכן לקראת שבת – השתוממה, וציינה לשבח בפני חתנה את המנהג המופלא הזה. החתן שתף את אמו בדברי הכלה.

הרבנית אברמסקי ע"ה בקשה מהם שישבו, והיא תספר להם מה עומד מאחורי ההנהגה הזו, שהיא מקפידה עליה כה באדיקות.

"סבי הגאון הרידב"ז זצ"ל, שמש כרבה של צפת. בהיותו צעיר חלה אנושות, ומצבו הלך והחמיר מיום ליום, עד שבאחד הימים אבד את הכרתו. הרופאים הודיעו כי מצבו קשה, ונותרו לו שעות בודדות בלבד לחיות. בני המשפחה והמקורבים נאספו סביב מטתו, קראו פסוקי יחוד, כשבסתר לבם קוו שהנורא מכל לא יקרה…

"לפתע, לתדהמת בני המשפחה, התעורר הרידב"ז מעלפונו, פתח את עיניו וסובב את ראשו לכוון העומדים בסמוך אליו. היה נראה כי הוא שרוי בחרדת קודש ובהשראה מיוחדת. לאחר שנח מעט והתאושש, החל לספר את אשר ארע עמו בשעה ששׁכב ללא הכרה:

"בחלומו ראה את עצמו עומד בפני בית דין של מעלה, שם החלו לדון לגביו, אם להשאירו בחיים אם לאו. פתאום הוא שומע את הכרוז יוצא למעלה ומכריז את גזר דינו: 'הגיע זמנו של יעקב דוד בן זאב להפטר מן העולם'. אך לפני כן נמנו וגמרו לקרוא לבעל הדין עצמו, כדי להשמיע את טענותיו, שמא יש לו יכולת ללמד זכות על עצמו להשאירו בחיים.

"פתח הרידב"ז וטען, כי מכח היותו רב העיר צפת עליו להשׁאר בחיים, כיון שכל יסודות ההלכה והקדושׁה של העיר תלויים על צווארו; מקוואות, עירובין, שמירת שבת וכדומה, ובאם יסתלק, תשׁאר העיר בלי מגן ושומר ראוי על צרכי הדת שלה. בית הדין דנו בתוכן טענתו, והכריעו שטענה זו אינה מספקת דיה, משׁום שגם רב אחר שימונה במקומו, יוכל לפעול כמותו באותה מתכונת, ואין חובה משׁום כך להשאיר דווקא אותו בחיים.

"שוב שאלוהו בבית דין של מעלה, אם יש לו זכות נוספת ללמד על עצמו? והשיב הרידב"ז שהוא עוסק כעת באמצע חבורו 'נמוקי הרידב"ז' על הירושלמי, ובאם יסתלק מן העולם בטרם עת, לא ישלם החבור. שוב דנו בבית דין על טענתו, והכריעו שגם טענה זו אינה מספקת להשאירו בחיים, כיון שיכולים גם תלמידי חכמים אחרים להשלים את החבור.

"בשלב זה הודיעוהו, כי נתנת לו כעת אפשרות אחרונה ללמד זכות על עצמו. לאחר שהרהר הרידב"ז ממושׁכות, אמר בבטחה: "הבה תחפשו בכל העולם, אם ישנו בית שמכבדים בו את השׁבת כמו בביתי! והראיה לדברי היא, עצם העובדה שכבר ביום חמישי כל צרכי השׁבת ערוכים ומסודרים בביתי לכבוד שבת!"…

"שוב ישבו ודנו חברי בית הדין בטענתו בכובד ראש, ואכן הסכימו עם הטענה, כי אכן אין בית שמכבדים בו את השׁבת כמו בביתו של הרידב"ז, ומחמת טענה זו זכה בבית הדין ופסקו דינו לחיים.

"'בשלב זה', אמר הרידב"ז לבני משפחתו, 'הקצתי מחלומי'. וכאן פנה הרידב"ז לילדיו בבקשה: 'הנה שומעים אתם כמה חשיבות מייחסים להנהגה זו בשׁמיים, על כן מבקש אני מכם ומכל צאצאי, להשתדל לקבל על עצמכם גם כן, להקדים ולהתכונן לשבת כמה שיותר מוקדם, שהוא בכלל כבוד שבת…'.

"כנכדתו של הרידב"ז", סימה הרבנית אברמסקי את דבריה, "משתדלת אני להקפיד בכל עוז לקיים את בקשתו".​

 

[גרינפלד]

סיפר אחד ממקורביו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל: יום אחד נכנסתי לרבי יחזקאל, והיה זה אחר שעברתי ללמוד מישיבה אחת לישיבה אחרת. רבי יחזקאל קיבל אותי בשמחה עצומה מאוד ובמאור פנים מיוחד במינו, ושאל אותי בהתעניינות – "נו, איך אתה מרגיש בישיבה החדשה?"

התחלתי להשיב: הישיבה הזו יותר טובה מהישיבה הקודמת…

מיד הרגשתי שמילים אלו צורמות את אוזנו הטהורה של רבי יחזקאל, ונשתנה כל מראה פניו הקודם השמח, לארשת פנים של רצינות וחומרה. שוב לא רצה לשמוע יותר מאומה, ומיד העביר את השיחה לנושא אחר.

או אז למדתי עד כמה חמור אצלו ענין שמירת הלשון שלא לדבר ולא לשמוע דברי גנאי כלשהו על הזולת.
​

('איש לרעהו' מתוך 'פניני רבינו יחזקאל')​

 

[גרינפלד]

מעשה בנדיב שתרם מכספו להחזקת תורה בישיבת סלבודקה, וכדי להוקירו הזמינוהו לארוחת צהרים חגיגית אחרי שיעורו של רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל. נדיב זה החליט שאם הוא כבר בא, יקדים וישמע את השיעור. והנה פותח רבי יחזקאל בדברי הגמרא, וכיד ה' הטובה עליו מסביר את שיטות הראשונים בסוגיא, ואז ציטט את הרמב"ם, שדעתו בסוגיא שונה והקשה שהרמב"ם לכאורה סותר את עצמו וכו' וכו'.

הבחורים מתענגים על כל מילה, ומיודענו הגביר, שכמובן לא מונח בסוגיא ולא יודע ולא מבין מה רוצים מהרמב"ם, הרי הוא היה יהודי טוב… ומדוע אומר הרב שהרמב"ם סותר את עצמו?…

הנדיב הרגיש מחנק, ושאל את הבחור היושב לידו: "מתי הרב יסיים?" ענה לו הבחור בתנועת יד שאומרת: "עוד הרבה זמן…" הנדיב שחרר מעט את קשר העניבה, פתח את החפתים, קיפל שרוולים, ולא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב שעמום. בסופו של דבר הסתיים השיעור, אז התרומם ממקומו בשמחה והתכונן לסעודת הצהרים שתערך בצוותא עם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי.

נו… מה מבטיחים לתומך תורה שכזה? שבעולם הבא יישב ליד הגאון רבי יחזקאל אברמסקי?… מה הוא יעשה שם?… שם הרב לא יסיים את השיעור אף פעם… איזה מין גן עדן זה? על כורחך צריכים אנו לומר, ש"בצל החכמה בצל הכסף" הכוונה שהקדוש ברוך הוא ילמד את אותו 'זבולון' – מחזיק תורה, את כל התורה של ה'יששכר' – התלמיד חכם אותו הוא החזיק בימי חייו!​

 

[גרינפלד]

שמעתי, סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א, שני מעשים מופלאים על האי גברא-רבה, רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל, חמיו של מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל, ומי שאודותיו יצא לאור הספר 'הכל לאדון הכל'. יש במעשים אלה מסר מרתק עד מאד, וכדאי לחרוט הדברים על לוח הלב.

הרב הרמן הִלְוָוה לאדם אחד סכום גדול של 5,000 דולרים. בסכום כזה, נדמה לי היה אפשר לרכוש בעת המעשה – לפני כיובל שנים, דירה שלמה בת 4 חדרים בבני ברק. בהגיע עת הפרעון, לא השיב הלווה את סכום הכסף הגדול.

הרב הרמן החליט לפנות אל מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, ולהיוועץ בו כדת מה לעשות עם הלווה הסורר. בתחילה סירב הגר"י לדון בעניינו, כי היה זה כבר לאחר עלייתו לארץ ישראל [וכידוע לא רצה מרן זצ"ל לפרסם פסקי הלכה בא"י, מטעמים הכמוסים עימו], אבל לאחר שהרב הרמן אמר לו שנולד בסלוצק, עיירה שבה כיהן הרב אברמסקי כרב וכאב"ד, ולכן גם עכשיו הוא מחזיק אותו כמורו ורבו, הסכים לדון בדברים.

כששמע את השאלה, השיב הגר"י אברמסקי ואמר להרב הרמן, שהוא מבחין כאן בפעולה מיוחדת של היצר הרע. שכן, במשך תקופה ארוכה הוא מנסה להפילך, ואינו מצליח. בכל הנסיונות שהוא מציב בפניך, אתה מפגין נגדו עוצמה ונחישות, ומוכיח לו שאינך פוחד ממנו, אלא תולה את מבטחך באלוקים חיים.

הוא ניסה להכשיל אותך בכל הנסיונות המרובים והקשים העומדים בפני יהודי אמריקה, אבל אתה ניצבת נגד בעוז ובתעצומות, וידיך לא רפו. הוא ניסה להסיט אותך מדרך החינוך המקורית, המקובלת מדור דור, ולשכנעך לחנך את ילדיך בצורה אחרת, ולא השתכנעת.

אבל, היצר הרע מצידו אינו יושב בחיבוק ידיים, וממשיך בדרכים שונות לנסות ולהפילך. הדרך שעמדה בפניו עתה היא לגרום ללווה ההוא שלא להחזיר לך את הכסף במועד שנקבע.

יודע הוא, היצר, שבעניינים של כסף, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסכומי כסף גדולים שכאלה, ובמצב שחובתו של הלווה להשיב את הכסף היא מוכחת מאין כמותה, רק יחידי סגולה מסוגלים להחזיק מעמד, ולא להתרגז ולהקפיד על הזולת.

ובכך הוא רוצה להכשיל גם אותך, ולהביאך למצב שבו תכעס על הלווה, ותגיע לכלל מעשים שלא עשית מעודך. כך אני מאבחן את המצב אליו נקלעת, אמר הגר"י אבמרסקי להרב הרמן.

ומה עשה הרב הרמן בשומעו את הדברים? – לא יאומן!

וויתר על ההלוואה, הוציא אותה מליבו, ולא רצה לחשוב עליה יותר! כי אם מדובר בעוד נסיון של היצר להפילני בפח ובמוקש, אני לא אספק לו את מבוקשו, ולא אניח לו להתגבר עלי. ולכן, הדרך היחידה היא… לוותר על ההלוואה בת 5,000 הדולרים ולא להתחשב בה!

דומה שאין אנשים רבים בדורנו שהיו מסוגלים לעשות כמעשהו של הרב הרמן, ולא בכדי זכה איש זה למה שלא זכו רבים אחרים. אבל המסר היוצא מסיפור זה יהיה חד יותר אם נדע ונבין שהדברים קשורים גם אלינו, ולאורחות חיינו.

כי לפעמים אדם מגיע לנסיון קשה במיוחד, למבוי סתום, ולכאורה הוא אינו מוצא את הדרך להיחלץ מן הסבך. זה עלול לקרות לא רק כאשר מאן-דהוא אינו מחזיר לנו הלוואה בסדר גודל של דירה בבני ברק, אלא גם בהרבה מקרים אחרים.

'עד עכשיו, אומר האדם לעצמו, התגברתי על היצר הרע, והשתדלתי להרחיקו ממני ונקטתי לשם כך בכל דרך אפשרית. אבל כאשר מתרגש עלי נסיון כל כך קשה, ובלתי עביר לכאורה, הרי שמעתה ואילך אינני מחוייב עוד להתגבר על עצמי'.

עד כאן דבריו של היצר הרע, ובדיוק לנקודה זו כיוון הגר"י אברמסקי בדבריו, וחיזק את הרב הרמן להמשיך ולעמוד על המשמר, גם בנסיון המאוד קשה הניצב בפניו עתה.​

 

[גרינפלד]

ידוע מה שאמר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל על מה שאומרים חז"ל 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'. והקשה, למה דוקא הם מרבים שלום בעולם? רק כאשר יהודי מרוויח לוטו ונכנס למשרד ומגיש את הטופס הזוכה ומקבל במקום את הצ'ק של הפרס הגדול, גם אם לאחר מכן מגיע אחד מולו ומוציא לו לשון, הוא אפילו לא מגיב, לא מרגיש, הוא מונח בזכיה הגדולה שבכיסו, נפשו מלאה ואין בה מקום לפגיעות…

זה הפשט תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, כי כשיש תורה יש סיפוק, יש הנאה ואין מקום להתרגש מפרצופים ומאיזו מילה שנאמרת לעברו, אוי כמה שלום מתרבה בעולם. פלאי פלאים! החי חיים רוחניים, נפשו שבעה ומלאה, החיים מלאים משמעות, לעומת הריק והפוחז שמחפש כל היום משהוא שישאיר לו סיפוק בחיים ואין! ואז כל פרצוף וכל מילה מקפיצים ומרתיחים אותו.​

 

[גרינפלד]

בשעה שהוגלה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זי"ע לסיביר, על ידי מלכות הרשעה ברוסיה, היה זאת בפתע פתאום, מהרגע לרגע. אנשי הקג"ב באו לביתו, והוא לבוש בחלוק בית דק, וכך הוציאו אותו החוצה בחופזה, כאשר בחוץ השתוללה סופת קור מקפיאה, ללא נתינת שהות כל שהיא להתלבש ולהצטייד במעיל החורף. כך הובילוהו לערבות סיביר, ללא טלית ותפילין, וללא כל צידה לדרך.

ביום הראשון לבואו לסיביר, כשקם בבוקר ורצה לומר 'מודה אני', נתעצב לרגע בליבו ותמה לעצמו: 'הלא לכאורה אין לי פה שום דבר שיכול אני להודות עליו להשם יתברך, לא טלית לא תפילין, לא ספרים ולא בגד ראוי לקור המקפיא. את הכל לקחו ממני. ואני אסיר בין האסירים…' אולם תיכף ומיד התחזק ברוחו, ומיד החל אומר ברגש: "אמנם אין לי כלום; את הכל לקחו ממני; אך את אמונתי בהשם יתברך לא יוכלו לקחת ממני לעולם! על זה אני קורא בקול ואומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים, על מה ולמה? על כי 'רבה אמונתך' – על האמונה שיש לי בך"!

ברבות הימים כשפגש רבי יחזקאל אברמסקי זי"ע את הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע סיפר לו את סיפור ה'מודה אני' שלו. התלהב הריי"צ ואמר לו: כל בריאת מחוז סיביר היתה כדאית רק בכדי להשיג אמונה כזאת בהקב"ה!…​

 

[גרינפלד]

שח רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל על רבו הגר"ח מבריסק זצ"ל, שפעם אחת היה שקוע בכל עיונו בסוגיא עמוקה והיו ידיו מאחורי גבו וגמרתו מונחת לפניו, כך עמד רבי חיים ללא הפסק שש שעות רצופות בתנוחה זו ועיין בגמרא, עד שלפתע שמעו אותו צועק מה זה הדבר שתלוי לי על הגב, כי מרוב עיונו בתורה שכח שידיו הם אלו שתלויות לו מאחורי גבו.​

 

[גרינפלד]

וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. (יב ל)

על הפסוק הזה כותב רש"י "ויקם פרעה – ממיטתו" ולכאורה מה מלמדינו רש"י שקם ממיטתו?

ועמד בזה רבי מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל שאמר, שיש לומר שבא ללמד הנהגתו של אותו רשע, שראה ונוכח שכל התראותיו של משה נתקיימו במילואן, ועכשיו משה התרה בו "ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים" (יא, ה) ואף על פי כן פשט את בגדיו והלך לישון בלי פחד ומורא…

להבדיל בין הטמא ובין הטהור, יש בנותן טעם להזכיר מעשה נפלא שמסופר על מרן בעל הקהילות יעקב, כשנועד לפגישת שידוכין עם אחות מרן בעל החזון איש, כאשר לאחר שהוצע השידוך נקבעה פגישה בין מרן הקהילות יעקב למדוברת. אך כאשר היא הגיעה למקום הפגישה, היא גילתה לתדהמתה כי הבחור, שהקדים לבוא, פורש זה עתה לשינה…

מאוחר יותר התבררה הסיבה לדבר: הסטייפלר היה רגיל לסדרי לימוד ארוכים שנמשכו שעות רבות. פעמים רבות היה נותן תנומה לעפעפיו רק לאחר יומיים של לימוד, כלומר יום ולילה ויום רצופים. אף קודם שיצא לפגישה עם המשודכת, ישב ולמד שעות ארוכות, כשהוא מתכנן לעצום את עיניו במהלך הנסיעה ברכבת, אולם כשעלה לרכבת, גילה כי המושבים מרופדים. מרן חשש שמא יש בהם שעטנז, ועל כן עמד במשך כל הנסיעה, כשהוא ממשיך לשנן את תלמודו.

במקום שנקבע לפגישה, המתין הבחור למדוברת, שהייתה אמורה להגיע בלוויית אחיה רבי מאיר קרליץ, אולם הם התאחרו, ועל כן החליט להפיג קמעה את עייפותו הרבה – קרא קריאת שמע, בירך 'המפיל', ו…הודיעוהו שהנערה הגיעה… ואולם, הלא יש חשש שתהיה ברכת 'המפיל' לבטלה, סימן להם הבחור בידו שעליו לשכב לשינה מועטת, נרדם בשלוות הנפש לשעה קלה, קם והמשיך לפגישה….

למען תספר באוזני בנך ובן בנך

מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל היה מבאר, מפני מה נאמר דבר זה רק במכת ארבה, ולא בשאר מכות. ותירץ בפשיטות כי משום שבמכה זו נאמר "ואחריו לא יהיה כן", שלא נאמר על שאר המכות, ואם כן בנך ובן בנך אי אפשר לדעת רק ע"י שיסופר להם.

והנה כתב השפת אמת (תרמ"ח), שאם ח"ו יש לאדם איזו צרה ומיצר, יש לו עצה מן התורה, יעסוק בפרשיות המדברות מענין יציאת מצרים כמו שכתוב 'ולמען תספר באזני בנך ובן בנך'. וכמו שאמרו חז"ל 'כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה'. כמו כן, כל העוסק בפרשת גלות, יוצא ידי חובת גלות.

ואילו ה"בית ישראל" מגור זצוק"ל כאשר דיבר בענין חינוך הבנים, הזכיר את הכתוב כאן ואמר: "יש מפרשים שזה כעין תנאי. אם תשיגו ידיעת השם, תהיו מסוגלים להחדיר גם בבנים ידיעת השם. כי מי שלבו ריק, איך יחנך את זולתו, והרי מי שאין פיו ולבו שווים, אינו מסוגל להשפיע בדבריו על זולתו.

ואני אומר שזוהי הבטחה. אם תחנכו כראוי את צאצאיכם ותחדירו בהם הכרה בגדלות הבורא יתברך שמו, תוכלו לבוא גם אתם למדרגה עילאה של ידיעת השם". והוסיף 'תספר' – לשון הארה, כמו ספיר ויהלום. האירו לבבות בניכם ובני בניכם (לייכט אריין).​

 

[איש האשכולות]

לדבר ד"ת ומוסר בפני נשים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

לכתוב דברי תורה בעט מהודר זה קלי ואנווהו?

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

דברי חכמה [ו"מעשי חכמה"] - מגדולי הדורות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

תורה תמימה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

ידיעה ובחירה - ישוב הסתירה ביניהן

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[מחכה]

ביום הראשון לבואו לסיביר, כשקם בבוקר ורצה לומר 'מודה אני', נתעצב לרגע בליבו ותמה לעצמו: 'הלא לכאורה אין לי פה שום דבר שיכול אני להודות עליו להשם יתברך, לא טלית לא תפילין, לא ספרים ולא בגד ראוי לקור המקפיא. את הכל לקחו ממני. ואני אסיר בין האסירים…' אולם תיכף ומיד התחזק ברוחו, ומיד החל אומר ברגש: "אמנם אין לי כלום; את הכל לקחו ממני; אך את אמונתי בהשם יתברך לא יוכלו לקחת ממני לעולם! על זה אני קורא בקול ואומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים, על מה ולמה? על כי 'רבה אמונתך' – על האמונה שיש לי בך"!

לחץ כדי לכווץ...

יש לכת''ר מקור של זה?

 

[גרינפלד]

יש לכת''ר מקור של זה?

לחץ כדי לכווץ...

כך הובא בתורה שבכתב