- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,020
- נקודות
- 885
רבי חיים הלברשטאם מצאנז (ה'תקנ"ז - כ"ה בניסן ה'תרל"ו) (מכונה: "הדברי חיים" על שם ספרו), היה רבה של העיר צאנז ומייסדה של חסידות צאנז, ומגדולי ומנהיגי יהדות מזרח אירופה בדורו. מחבר ספרי דברי חיים.
נולד בשנת תקנ"ז בעיר טרנוגרוד שבגליציה ויש אומרים בעיר ברודי למרים, בתו של רבי דוד מטרנוגרוד מגזע החכם צבי, ולרבי אריה ליבוש. כבר בצעירותו נודע כעילוי, ובגיל 13 נלקח כחתן לרחל פיגא בתו של רבי ברוך פרנקל-תאומים, בעל ה"ברוך טעם". התחתן אחר כך עוד שלוש פעמים, בשנית עם אחות אשתו הראשונה, בשלישית עם רעכיל דבורה בתו של הרב יחיאל צבי הירש אונגר מטרנוב (בנו של רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה) וברביעית עם רבקה בתו של הרב אלימלך טארים (בנו של רבי נתן לייב בנו של רבי מנחם מנדל מרימנוב). מנשותיו הראשונה והשלישית (שאף שמה היה רחל) נולדו לו שמונה בנים ושבע בנות.
רבותיו בחסידות היו רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. הוסמך להוראה על ידי הרב אפרים זלמן מרגליות מברודי. רבי חיים היה ידוע בדורו כאחד מגדולי הדור, כפי שניתן ללמוד מהתכתבויות שהיו לו עם גדולי רבני דורו. עוד בזמנו כללה חסידות צאנז אלפי חסידים. השפעתו הרחבה ניכרת בספרי השו"ת של רבנים בני דורו.
נפטר בכ"ה בניסן ה'תרל"ו ונקבר בעירו צאנז שבפולין.
רוב בניו וחתניו שימשו ברבנות ואדמורו"ת, כשהמפורסם שבהם הוא בנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא. אחד מבניו, רבי אהרן, מונה על ידו לכהן ברבנות צאנז. צאצאיו הנהיגו חצרות חסידיות רבות. החצרות הממשיכות את שושלת צאנז היום הן: צאנז-קלויזנבורג, צאנז-זמיגראד, באבוב, סטרופקוב, צאנז-גריבוב.
שיטתו של רבי חיים מצאנז הייתה מבוססת על חריפות לימודית המבוססת בעיקרה על בקיאות רבה. אמר שאין להורות הלכה בהלכות שבת אלא למי שבקי במסכת שבת בעל פה. אף שהיה אדמו"ר חסידי לא היה מהמעודדים פרסום קבלה ברבים כחסידויות אחרות (ראה חסידות). בפרט לא לנערים צעירים שעדיין לא מילאו כריסם בש"ס ופוסקים, דוגמה לדבר מספרים ששני ילדים הגיעו אליו לקבל ממנו ברכה לקראת הבר מצווה שלהם. רבי חיים בירכם ואמר להם שיעסקו בגפ"ת ורק אחרי שיסיימו את הש"ס יחזרו אליו. לעומת זאת הוא כשלעצמו עסק רבות בלימוד הקבלה, ודברי תורתו בספר דברי חיים מבוססים ברובם על ספרי הקבלה הקודמים.
בהלכה ידועה גם שיטתו בנוגע להנחת תפילין בפירוש דברי הגמרא בעירובין 'מקום יש בראש להניח שתי תפילין', -גם ברוחב הראש. כמו כן שיטתו בהלכות מקואות נחשבת בין המחמירות. התנגד בחריפות לשימוש במצות מכונה ופסק שהם חמץ גמור, וללבישת ציצית שנטוותה במכונה. כמה מפסקיו ההלכתיות הסעירו את העולם החסידי, ביניהם הפסיקה כי על בחורים לא נשואים להניח תפילין בחול המועד (בניגוד למנהג המקובל) והפסיקה כי האדמו"רות אינה אמורה לעבור בירושה. מספר ניכר של ממשיכי ופרשני שיטתו ההלכתית פעלו בגאליציה ובהונגריה.
נולד בשנת תקנ"ז בעיר טרנוגרוד שבגליציה ויש אומרים בעיר ברודי למרים, בתו של רבי דוד מטרנוגרוד מגזע החכם צבי, ולרבי אריה ליבוש. כבר בצעירותו נודע כעילוי, ובגיל 13 נלקח כחתן לרחל פיגא בתו של רבי ברוך פרנקל-תאומים, בעל ה"ברוך טעם". התחתן אחר כך עוד שלוש פעמים, בשנית עם אחות אשתו הראשונה, בשלישית עם רעכיל דבורה בתו של הרב יחיאל צבי הירש אונגר מטרנוב (בנו של רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה) וברביעית עם רבקה בתו של הרב אלימלך טארים (בנו של רבי נתן לייב בנו של רבי מנחם מנדל מרימנוב). מנשותיו הראשונה והשלישית (שאף שמה היה רחל) נולדו לו שמונה בנים ושבע בנות.
רבותיו בחסידות היו רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. הוסמך להוראה על ידי הרב אפרים זלמן מרגליות מברודי. רבי חיים היה ידוע בדורו כאחד מגדולי הדור, כפי שניתן ללמוד מהתכתבויות שהיו לו עם גדולי רבני דורו. עוד בזמנו כללה חסידות צאנז אלפי חסידים. השפעתו הרחבה ניכרת בספרי השו"ת של רבנים בני דורו.
נפטר בכ"ה בניסן ה'תרל"ו ונקבר בעירו צאנז שבפולין.
רוב בניו וחתניו שימשו ברבנות ואדמורו"ת, כשהמפורסם שבהם הוא בנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא. אחד מבניו, רבי אהרן, מונה על ידו לכהן ברבנות צאנז. צאצאיו הנהיגו חצרות חסידיות רבות. החצרות הממשיכות את שושלת צאנז היום הן: צאנז-קלויזנבורג, צאנז-זמיגראד, באבוב, סטרופקוב, צאנז-גריבוב.
שיטתו של רבי חיים מצאנז הייתה מבוססת על חריפות לימודית המבוססת בעיקרה על בקיאות רבה. אמר שאין להורות הלכה בהלכות שבת אלא למי שבקי במסכת שבת בעל פה. אף שהיה אדמו"ר חסידי לא היה מהמעודדים פרסום קבלה ברבים כחסידויות אחרות (ראה חסידות). בפרט לא לנערים צעירים שעדיין לא מילאו כריסם בש"ס ופוסקים, דוגמה לדבר מספרים ששני ילדים הגיעו אליו לקבל ממנו ברכה לקראת הבר מצווה שלהם. רבי חיים בירכם ואמר להם שיעסקו בגפ"ת ורק אחרי שיסיימו את הש"ס יחזרו אליו. לעומת זאת הוא כשלעצמו עסק רבות בלימוד הקבלה, ודברי תורתו בספר דברי חיים מבוססים ברובם על ספרי הקבלה הקודמים.
בהלכה ידועה גם שיטתו בנוגע להנחת תפילין בפירוש דברי הגמרא בעירובין 'מקום יש בראש להניח שתי תפילין', -גם ברוחב הראש. כמו כן שיטתו בהלכות מקואות נחשבת בין המחמירות. התנגד בחריפות לשימוש במצות מכונה ופסק שהם חמץ גמור, וללבישת ציצית שנטוותה במכונה. כמה מפסקיו ההלכתיות הסעירו את העולם החסידי, ביניהם הפסיקה כי על בחורים לא נשואים להניח תפילין בחול המועד (בניגוד למנהג המקובל) והפסיקה כי האדמו"רות אינה אמורה לעבור בירושה. מספר ניכר של ממשיכי ופרשני שיטתו ההלכתית פעלו בגאליציה ובהונגריה.
