סיון כ"ה סיון - יום פטירת רבי נפתלי צבי שמרלר (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי נפתלי צבי שמרלר (ר' הערשאלע; ז' בניסן תרמ"ח - כ"ה בסיוון תש"ח) היה ראש ישיבה חסידי בגליציה ובירושלים.

נולד לרב אפרים מרדכי וחנה אסתר. סבו מצד אביו היה רבי מרדכי, האדמו"ר ממיקולייב משושלת פרמישלאן (אביו נולד לאחר פטירתו ונקרא על שם אביו). אמו הייתה בתו של הרב מאיר חיים אוירבך רבה של מוׂנָסְטרִיץ' והייתה מיוחסת לרבי לייבוש מסטניסלב תלמידו של הבעל שם טוב, לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ולרבי אברהם יהושע השיל מאפטא.

בבחרותו נדד לקרקוב שם למד תורה יחד עם רבי מאיר שפירא והרב בן ציון כ"ץ רבה של צ'רנוביץ. נסע לרבי דוד משה פרידמן האדמו"ר מצ'ורטקוב והוכנס למעמד הקידוש שהיה סגור לקהל. הוסמך להוראה על ידי רבי דוד מנחם מאניש באב"ד רבה של טרנופול ועל ידי המהרש"ם מברז'אן. המהרש"ם מברז'אן חיבבו ואף למד עמו מספר סימנים בשולחן ערוך יורה דעה ומסר לו כללי הוראה. כבר בבחרותו התפרסם שמו בגליציה כעילוי מופלג. בזמן מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי. בהיותו בצבא עבד עבודה כפולה בימי חמישי ושישי בשביל לא לעבוד בשבת. לאחר זמן הלשינו עליו למפקדיו על מנהגו ועמד למשפט. בני הקהילה הבריחוהו לאוסטריה והתיישב בווינה. בווינה נישא לפייגא רוניא, בתו של הרב יעקב מאיר בלייך, מחסידי הוסיאטין. מעט שנים לאחר חתונתו התמנה לדיין ומורה צדק בקהילת מחזיקי הדת, כרב קהילת לווית חן וכראש ישיבת "הר המוריה" שם מסר שיעורים פעמיים ביום.

בשנת תרצ"ח לקחוהו אנשי הגסטאפו באמצע שיעור והושיבוהו במעצר וחקירות במשך שבועיים עקב הלשנת משרתת גויה על השפלה בענייני דת מכיון שלא הסכים לאכול מבישוליה וכן עקב טענות על מניעת חופשות ודמי חופשה. במשפט שנערך נפסק עליו צו גירוש תוך שמונה שבועות מגבולות אוסטריה ואם לא יעזוב עד אז יגורש לדכאו. לאחר ששוחרר מהמעצר פעלו בני הקהילה להשיג עבורו אשרות כניסה לארצות הברית ולישראל. כשהגיע האישור לישראל מיד פעל להשגת ויזה והספיק לצאת מווינה לפני תום שמונת השבועות.

בחודש אלול תרצ"ח עלה לישראל והתיישב בתל אביב. כשהחלו מטוסי צבא איטליה להפציץ את תל אביב החליט לעבור לירושלים באמרו שאם המצב הביטחוני בעייתי גם בתל אביב אין מניעה מלגור בירושלים. ביום בואו לירושלים הוזמן על ידי רבי יוסף צבי דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית לכהן כדיין בבית הדין של העדה החרדית. כמו כן ישב בבית ההוראה של רבי שמשון אהרן פולונסקי. לאחר זמן מונה גם לכהן בראשות ישיבת חיי עולם שם מסר שיעורים בגמרא, הלכה ובשבת היה מוסר שיחות חיזוק בעבודת ה'.

בהיותו בתל אביב היה רבי אהרן רוקח מבעלז שולח אליו שאלות בהלכה והיה מכנהו "הדיין החסידי". רבי אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת" מגור היה קם בפניו. הרב יוסף צבי דושינסקיא אמר עליו שפוסק בדרכו של החתם סופר.

בקיץ תש"ח נחלה ונפטר ביום שישי, כ"ה בסיוון. נקבר בבית הקברות סנהדריה 20 דקות לפני שקיעת החמה כשבמהלך הלוויה נורו על המלווים יריות מהגבול הירדני. הספדים לזכרו נישאו בישיבת חיי עולם במהלך השבעה, בין היתר על ידי ממלא מקומו בראשות הישיבה, רבי דב בריש וידנפלד, הרב מטשיבין. חידושי תורתו הודפסו בספר "אמרי נפתלי" (שני כרכים). דברי תורה רבים ממנו נשארו בווינה ואבדו בשואה.​

רבי נפתלי צבי שמרלר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

על מצבתו נרשם:
פ"נ הרב הגאון החסיד בן של קדושים ר' נפתלי צבי זצ"ל שמרלר, בן הרבי הקדוש ר' אפרים מרדכי, דיון ומורה צדק פה עיר הקודש תבנה ותכונן נכד הרב הקדוש בעל "אוהב ישראל" מאפטא, והרב הקדוש ר' מאיר מפרמישלאן (זכותו יגן עלינו, אמן), והרב הקדוש המגיד מזלאטשוב (זכותו יגן עלינו, אמן)

 

[אוהב ספר]

התור התארך והתארך...​

דפיקות עזות באישון לילה בביתו של רב קהילת "מחזיקי הדת" בוינה. רבה של הקהילה, הרב נפתלי צבי שמרלר זצ"ל, לימים חבר בית הדין של 'העדה החרדית' בירושלים, היה רכון על הגמרא. בשעת טרם עלות שחר זו 'עת הקב"ה משתעשע עם צדיקים בגן עדן' כדברי הזוהר הקדוש. הוא היה שקוע עמוק בתוך הוויות אביי ורבא. עוד לא הספיק לסגור את הגמרא ולגשת לפתוח את הדלת והנה קלגסים נאציים פורצים פנימה, ובשאגות "שנעל" "שנעל" אוזקים את ידי הרב ומריצים אותו לתא המאסר.

היה זה בשנות ת"ש, בתחילת מלחמת העולם השנייה, עת כבשו הנאצים ימ"ש את אוסטריה וכדרכם, ראשית נטפלו לרבנים, מאורי האומה. חלק נכבד מהם, הם רצחו על קדוש השם.

התמזל מזלו של הרב נפתלי צבי, כי לאחר כמה שבועות בהם שהה במאסר כשחייו תלויים מנגד, והיו אמורים לרצוח אותו כפי אשר עשו לשאר עמיתיו הרבנים הי"ד, משמים הוענקו לו חייו במתנה והוא שוחרר בתנאי כי הוא מתחייב תוך שבוע לעזוב את אוסטריה עם כל משפחתו, תוך אזהרה ברורה שאם לא יעזוב במועד הנקוב הוא וכל משפחתו יוצאו להורג.

הרב שמרלר שוחרר מהמאסר הממושך, בו אוכל כמעט לא הגיע לפיו. היה זה ביום שני לקראת ערב. בני משפחתו שהיו מאוד דאוגים למצבו שמחו מאוד לקראתו, קיפצו ושמחו סביב אביהם שחזר זה עתה לביתו. אולם הכל ידעו כי שעון החול מתקתק ובעוד שבוע ימים, באם משפחת שמרלר תמצא על אדמת אוסטריה הם ידונו למוות חלילה, הבטחה גרמנית – זו הבטחה, בפרט בנושא כזה של הריגת יהודי.

הם ניסו בכל כוחם לקבל סרטיפיקט, הלא הוא אישור היציאה המיוחל, אך לשווא. כל הניסיונות וההשתדלויות עלו בתוהו. הם ניסו ביום שלישי, רביעי, חמישי ושישי – אך לא קיבלו את האישור המיוחל. האפשרות האחרונה שעמדה בפניהם, הצאנ'ס האחרון, הוא ביום שבת קודש, שכן ביום ראשון, יום המנוחה הגויי, המשרדים סגורים, וביום שני הבא עליהם לעזוב את אוסטריה, אחרת אחת דתם… בלית ברירה עליהם לחלל שבת. אולי הפעם יעלה בידם לקבל סרטיפיקט, אף על פי שיאלצו לחתום על המסמכים ביום השבת, הרי מדובר כאן בפיקוח נפש, שאלה של חיים ומוות כפשוטו.

אך רבי נפתלי צבי מיודענו, יהודי של חיבוב מצוות הוא. כל ימיו מקפיד הוא לדקדק על קלה כבחמורה, בפרט במצווה החביבה כשמירת השבת. חישב ר' נפתלי צבי מה עליו לעשות כדי להמעיט בחילול שבת ככל שניתן, והגה רעיון: "הן ההליכה למשרד המרוחק מותרת – אך אפשר אולי להימנע מהטלטול והוצאת הדרכונים והמסמכים מרשות לרשות על ידי נשיאתם על ידי ילד קטן", אמר ופנה לבתו לאה בת השבע: "את הרי יודעת להחזיק ולשמור על המעטפה הזו. את תהיי המלווה של אמא ותשמרי לה על הדרכונים החשובים".

בני המשפחה נחרדו למשמע הרעיון: לשלוח ילדה קטנה מרחק הליכה של כמה שעות במזג האוויר הקר, ובנוסף, הרי המצב הוא מצב מלחמה, הנאצים שורצים בכל פינה ומחפשים טרף יהודי קל. "הרי מדובר בפיקוח נפש ומדוע בעת כזאת להחמיר ולקחת ילדה קטנה ולסכן אותה סיכון מיותר?" טענו ילדיו. ר' נפתלי צבי טען לעומתם: "שומר מצווה לא ידע דבר רע". ובטוח היה שההקפדה על קלה כבחמורה תביא רק ברכה, וודאי לא להפך, וכל שאפשר לחסוך בחילול שבת כך עליהם לעשות.

לאה תחי' ואמא פייגא ז"ל יצאו לדרך השכם בבוקר של אותה שבת, צעדו דרך ארוכה ומתישה במזג אויר קשה כשהבת מחזיקה בידיה הקטנות את השקית עם הדרכונים והמסמכים. הם הגיעו למשרד. התור הארוך השתרך מחוץ לבניין. עמדו שם אנשים רבים המשוועים למעט חופש, להימלט מגיא ההריגה, המספר שלהם היה קרוב לאלף. במשך שעות מורטות עצבים עמדה שם אמא ובתה הקטנה כשכולם נועצים בה מבטים תימהוניים: 'מדוע הגעת לכאן עם ילדה קטנה? לא מספיק הסבל שלנו, המבוגרים? מדוע להכביד על ילדונת כה קטנה?. זה גובל ברשעות להביא לכאן ילדה!! היא סבלה את הביזיונות והגערות בדומיה. היא ידעה כי אם בעלה הצדיק החליט להחמיר בשמירת שבת, ודאי השבת תשמור עליהם.

התור התארך והתארך, ולפתע התגנב לליבה הפחד מה יקרה אם לא יכניסו אותם היום. מחר יום ראשון, יום המנוחה שלהם והמשרדים סגורים, וביום שני פוקע האולטימטום ועליהם לעזוב את אוסטריה – ולא, חייהם בסכנה. היא נשאה תפילה חרישית מלב נדכה ומבויש לבורא עולם כי לא יטשם ולא יעזבם.

עוד שעה מורטת עצבים והפקיד הקשוח יצא החוצה לאולם ההמתנה והכריז: "סגור". הסתיימה קבלת הקהל להיום. כמה אנשים שהיה דחוף להם האישור מאוד ניסו לעורר את רחמי הפקיד הקשוח שיואיל לקבל רק אותם אך לשווא, הלה נשאר בקשיחותו ולא הסכים להכניס אף אחד, אך לפתע הכריז: "נער די מוטער און דיא טעכטער קומען האהר" – רק האמא והבת יגיעו הנה.

הרבנית פייגא לקחה חיש את לאה בתה ורצה לפקיד הקשוח, אשר לקח את הדרכונים, החתימם ונתן להם את הסרטיפיקט המיוחל. השבת שכה התאמצו להחמיר בשמירתה שמרה עליהם. דווקא הילדה שכה הרגיזה את כולם נשאה חן בעיני הפקיד הקשוח, ופתחה עבורם את חלון ההצלה ברגע האחרון. מתברר שדווקא החומרה הזאת, היא זו שהביאה את ההקלה והשחרור למשפחת שמרלר כולה.

"נמצאנו למדים שמה שהקב"ה נותן טובה לצדיקים אינו אלא מטעם קורת רוח, ולא לשכר המצוות, לא מתורת קרן ולא מתורת פירות. דשכר מצווה בהאי עלמה ליכא", מסביר רבנו ה"זרע שמשון" בספרו "תולדות שמשון" על מסכת אבות. כשאדם עושה קורת רוח לבורא יתברך ומהדר במצוותיו, עושה לו הקדוש ברוך הוא אף הוא קורת רוח ומקל מעליו.

(גיליון 'התחזקות בביטחון במשנת הזרע שמשון', מפי נכדו של הרב שמרלר זצ"ל)