שבט כ"ה שבט - הגאון המופלא רבי מרדכי ב"ר אליהו פוגרמנסקי זצ"ל. (2 צופים)

[שירת העשבים]

כ"ה שבט תש"י - הגאון המופלא רבי מרדכי ב"ר אליהו פוגרמנסקי. ר"י צרפת.

 

[שירת העשבים]

שבט - הגאון המופלא רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל - כ"ה שבט | יומא דהילולא

לקראת יום הסתלקותו של הגאון הקדוש והמופלא רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל מן הראוי לפתוח אשכול אודות דמותו המיוחדת, סיפור חייו, הנהגותיו וכו'

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שירת העשבים]

בהיותי באמריקה, פגשתי יהודי יקר ז"ל, שלפני המלחמה למד אצל רבי ברוך בער זצ"ל. אחרי המלחמה, כאשר התאספו פליטים לאירופה, הוקמה ישיבה של פליטים – שאחד מהם היה אותו יהודי. שם שימש כראש ישיבה קדוש עליון, רבי מרדכי פורגמנסקי זצוק"ל, שגם הוא ניצל בנסי נסים מהמלחמה (רבי מרדכי טמון בבני ברק – בבית החיים זכרון מאיר. ה"חזון איש" הלך בלוויה שלו עד הקבורה ובכה בכי רב).
רבי מרדכי פורגמנסקי היה פלא מהלך בגאונותו וצדקותו. שמעתי מפי רבי שלום שבדרון זצ"ל, שרבי אליהו לופיאן הוא זה שהיתה לו את 'הזכות' על הגאון הזה. הוא פגש אותו באקראי בתחנת רכבת, ובשיחה של כמה דקות הבין כי לפניו בחור יהודי צעיר בעל מח אדיר, שבא ממשפחה שלא יודעת כלום. הבחור הגאון המופלא היה באמצע דרכו ללמוד בגימנסיה. רבי אליהו הציע לו לבוא איתו, הכניסו לביתו והחדיר בו מה שהחדיר בזמן קצר, ומהר מאד המשיך את דרכו בישיבת טלז כקדוש וטהור, ונעשה לאחד מגאוני הדור ממש.
הוא העמיד תלמידים שהקימו מכוחו תורה והלכה בארץ ישראל ובגולה, לדוגמא: רבי משה שטרנבוך שליט"א למד אצלו, רבי יוסף רוט מבני ברק, הרב מילר זצ"ל מבת ים, ועוד חכמי תורה. לפני הסיפור אליו נגיע, נזכרתי בעובדה אחרת אודות רבי מרדכי שסיפר לי אותו תלמיד: לאחר שברח מהמחנות הוא עסק גם בהצלה, וכידוע הרבנית שטרנבוך עשתה גדולות ונצורות להצלת ילדים – היא ובעלה (גם בבר מצוה של בנם הם לא היו, כי כל העת היו עסוקים בהצלת נפשות). כיון שנפלו לפניה אין ספור של הכרעות קשות על כל צעד ושעל, היתה מתייעצת בכל פרט עם רבי מרדכי פורגמנסקי, שהכריע לה כמו אורים ותומים בתורתו, בחכמתו ובתבונתו. פעם אחת אמר לה אודות פלוני: "הגוי הזה הוא גוי ארור, צבוע, הוא מראה את עצמו שמעונין לסייע, אבל האמת שהוא יעשה צרות צרורות. לכן אל תגלי לו שום דבר מהתוכניות שלך, כי הוא רשע ארור". "איך הרב אומר ככה? הוא עזר לי המון!", תמהה. "נכון, הוא סייע, אבל תזהרי – הוא צבוע, צרות צרורות יהיו לך ממנו", השיב. "רב'ה, מאיפה הרב יודע? אני רק יודעת כמה הוא עזר לי...".
רבי מרדכי זצ"ל השיב: "הקב"ה חנן אותי שבראיה של אדם, אני רואה את התכונות שלו, וברור לי כי הוא צבוע, וכל כוונתו לרעה, תיזהרי!". היא שומעת על כך שהקב"ה חנן אותו בכאלו כוחות: "אם כך, שהרב יגיד מה התכונות שיש לי?". הוא נבהל והשיב: "רעבצין, איך את מדברת, אני בחיים לא ראיתי אותך, חס וחלילה, איך את מדברת". והיא ישבה איתו יום יום...
נשוב לעניננו: הוא סיפר: בישיבה ההיא התאספו פליטים מכל מיני ישיבות, ובס"ד כל תקופה קצרה התקיימה חתונה. היו רבים שה' נתן בהם כוח ולב לחפוץ ולרצות לבנות מהר את העולם החדש שאחרי החורבן. רבי מרדכי עצמו היה עדין בחור, ראש ישיבה, אבל בחור. כאשר היה מגיע לחתונות, כראש ישיבה ישב ב'מזרח' עם החתן. והנה הגיע העת וגם הוא מצא את זיווגו. בעת שמחת החתונה ישב למעלה, באותו מקום שישב תמיד ליד החתנים, ועתה הוא החתן... משום מה ההבעה שלו היתה סטנדרטית לכאורה, כמו בכל החתונות. ספר לי היהודי: "אני מסתכל על הרב'ה, הוא יושב כרגיל כתמיד ללא שינוי. נגשתי אליו ואמרתי לו בהתלהבות: 'ראש ישיבה! עכשיו זה החתונה של ראש הישיבה, ראש הישיבה לא יושב בחתונה של מישהו אחר. עכשיו הרב יושב בחתונה שלו, עצמו'... אתה יודע מה הוא ענה לי? – 'תאמין לי, חתונה שלי או חתונה של מישהו אחר – שוות אצלי. אין לי נפקא מינה...'. וצריך לדעת שכל מילה שלו היתה מדודה ושקולה!". ממשיך אותו יהודי לספר: "אחרי החתונה נולדה לי בת, ראש הישיבה רצה לבוא אלי לביקור. כאשר הגיע והראינו לו את הילדה, החזיק אותה בידיו, ואז התחיל לרקוד בחדר הגדול במהירות רבה – הלוך ושוב, הלוך וחזור, וצעק: 'עס איז מיין קינד!'" – זו הילדה שלי, זו הילדה שלי! כך הרגיש בשמחת השני. "כמוך" – שמח בשמחת חברו. אין לתאר איזו שמחה היתה לו בילד של השני. הקב"ה יעזור שנתחזק במ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם, "נושא בעול עם חברו" ו"הבא לטהר מסיעין אותו", נעבוד על כך והקב"ה יהיה בעזרנו.
[מתוך יחי ראובן]

 

[שירת העשבים]

במרכז העיר קובנה שבליטא התגורר יהודי שהמיר את דתו והיה נשוי לגויה. כשפרצה מלחמת העולם השניה, הגרמנים לא ידעו שהוא יהודי מכיון שכבר חלפו שנים רבות מאז שהמיר את דתו וכך הוא המשיך לחיות בחופשיות.

יום אחד נגלה אליו אביו בחלום ואמר לו: "בגטו ישנו יהודי צדיק שקוראים לו רבי מרדכי פוגרמנסקי. לך תציל אותו!"

בתחילת דרכו היה רבי מרדכי פוגרמנסקי סטודנט, ורבי אליהו לופיאן זצ"ל הכניסו לישיבת טעלז, שם עלה והתעלה עד שהפך לקדוש עליון ולעילוי שאין כמוהו, וכבר בהיותו בחור מונה לר"מ בישיבה.

המומר לא התייחס לחלום, אך אביו נגלה אליו שוב ואמר לו: "גם כך אתה מסב לי עגמת נפש נוראה בכך שהמרת את דתך. לפחות תעשה את בקשתי ותציל אותו! קח אותו אליך הביתה!"

הקשה הבן: "איך אכנס לגטו? הרי אם אכנס לשם לא יתנו לי לצאת!"

אמר לו אביו: "לך ליד הגדר של הגטו במקום פלוני, והוא יהיה היהודי הראשון שתראה".

"אבל איך אוציא אותו משם, הרי חיילים נאצים מפטרלים שם ללא הרף?!"

"באותו מקום ישנה פירצה. תוציא אותו מהפירצה הזאת, ותוביל אותו דרך הרחובות האלה והאלה, ותביא אותו אליך הביתה".

הוא הלך לאותו מקום שעליו דיבר אביו, וראה יהודי.

"איך קוראים לך?"

"מרדכי פוגרמנסקי"

"בוא איתי!"

לאחר שהראה לו את הפירצה יצא ממנה רבי מרדכי, והמומר הביא אותו לביתו.

כאשר הגיע רבי מרדכי אל הבית שאל את המומר: "האם אתה גר באזור שאין בו יהודים?"

"אל תדאג", אמר המומר. "אני מומר ונשוי לגויה. הנאצים כלל לא מעלים בדעתם שאני יהודי".

רבי מרדכי קפץ כנשוך נחש. "שאני אהיה בבית של יהודי שנשוי לגויה? היה לא תהיה!"

המומר כמעט ויצא מדעתו. "כבוד הרב, זה פיקוח נפש! אם אומר לאשתי ללכת, היא תלך הישר אל הגסטפו ותלשין שאני יהודי ואז יהרגו אותי ואותך. בינתיים תישאר כאן, ובהמשך נחפש דרך לברוח".

"אני מסכים להמתין רק עד מחר", אמר רבי מרדכי.

למחרת פנה אליו רבי מרדכי ואמר: "תגרש את אשתך ואני מבטיח שלא יקרה לך מאומה!"

המומר עשה כדבריו, ולהפתעתו אשתו שבה לבית הוריה ולא הלשינה עליו. הם ניצלו מידי הגרמנים ובהמשך רבי מרדכי אף השיב את המומר בתשובה שלמה.

לרבי מרדכי היה ברור ופשוט: גם אם שורר מצב של פיקוח נפש, לא יתכן להיות במקום שבו יש דבר רע!

 

[שירת העשבים]

החתונות שהתקיימו לפליטי – השואה על אדמת אירופה, ראויות לפרק מיוחד בדברי ימי עם ישראל. שרידי חרב שאתמול יצאו מכבשני אושוויץ, והיום יוצאים לקראת כלה. החתונות זכו לריבוי משתתפים, ולאווירה לפעמים משונה. כזו שתתכן רק בחתונה שמתקיימת בבנים לעם ששליש ממנו הוכחד זה מכבר. לפעמים היה הפוך. השמחה הייחודית הייתה גואה ומתפרצת – כאור שבוקע מתוך החושך.

הרב גרינפלד היה יהודי הונגרי, אשר איבד את משפחתו באושוויץ. את הזיווג שני שלו הוא נשא בהענוויל.

וכך תיאר אחד המשתתפים את האטמוספרה ששררה בחתונתו: "האווירה הייתה בתחילה רווית צער ועצב. לא הורגשה טיפת שמחה. עד אשר תפסנו יוזמה בחורים אחדים, שהחליטו כי מוכרחים לשפר את האווירה ויהי מה. מוכרחים להחדיר פה קורטוב של שמחה!"

והנה הפתעה: כרכרה מלכותית-רתומה ל…שני בחורים –התפרצה לאולם. מעל הכרכרה ניצבה מתנה אדירה עבור הזוג הצעיר.

עיני המשתתפים ננעצו במתנה. סקרנים לדעת מה היא מכילה. הכרכרה עצרה ואחד הבחורים החל לפרק את המתנה. הסיר את האריזה, אך מסתבר שיש אריזה פנימית נוספת.

הסיר את האריזה, אך מסתבר שהייתה עוד אריזה פנימית.

הסיר את האריזה, אך מסתבר שהמתנה עודנה ארוזה.

שליפת כל אריזה הייתה מלווה בהסבר מבדח, והציבור ממש התגלגל מרוב צחוק.

סוף סוף בתום קילוף אין ספור אריזות נשלפה המתנה לזוג הצעיר: שי קטנטן נחמד.

לאחר השואה, היגר העילוי הנורא רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל לצרפת – שם השקה בטל-חיים בחורים משארית הפליטה. הוא נכח בחתונה זו, ולאחר שהסתיימו ה"צחוקים" ביקש את רשות הדיבור- כדרכו לשאת דברים בכל אחת מהחתונות הללו. בתוך משאו המלהיב על ערכה של שמחה יהודית – במיוחד בתקופה זו של בנין הנהרסות – שילוב רעיון מוסרי.

וכה אמר:

"ראינו מקרוב, שהאדם מסוגל להגיע עם מטען גדול, ולמראית עין חושבים מי יודע מה נמצא בתוכו!

אך הנה, מתחילים לפרק את האריזה ומוציאים עוד קופסה ריקה, עוד נייר ריק, ושוב פעם עטיפה ריקנית – עד שבסופו של דבר מוצאים משהו פעוט, חפץ זעיר שבקושי רואים אותו.

כיוצא בזה יבוא יהודי לעולם האמת עם מטען חייו. בחשבו לעצמו: "שישו בני מעי, הגעתי הנה עם מטען כבד של מעשים טובים!" אך כאשר מתחילים שמה לברור [-"פונאנדער קלייבן", כלשונו באידיש] אזי רואים "ס'איז פוסט!" [-זה ריק, חלול!] שוב עטיפה ריקה ועוד אריזה נבובה שאין בתוכה כלום, בקושי מוצאים משהו קטנטן, עשיה זעומה שיש לה איזה ערך זוטא בעלמא דקשוט.

עיניו של רבי מרדכי זלגו דמעות שליש והוא סיים: "יישר-כוחכם בעד כל החזיון הזה, הלא הדגמתם לנו איך נראים חיי האדם עלי אדמות… " ["אבוא בגבורות" מובא ב"רבי מרדכי פגרמנסקי"]

(מוסף שבת קודש פרשת בא תשע"ט/ יתד נאמן)

 

[שירת העשבים]

היה גאון עולם, שרף מהלך, מיחידי סגולה ששתלן הקדוש ברוך הוא בכל דור. שולט היה בגופו ללא מצרים, וחי על כל צעד ושעל עם ה' יתברך.

לא התהלך אפילו רגע כמימרי'ה בלא תורה. הקפיד לא להסתכל מחוץ לארבע אמותיו, ולא להסתכל בצורת אשה. זולת מה שקיים דינא דגמרא ד'עד שיראנה'. ויש שאמרו שאפילו בדידיה לא איסתכל... גם בזמן מחלתו הקשה, כשנזקק לטיפולים שיקלו על סבלו, עמד בתוקף שלא יטופל על ידי אחיות בית החולים...

סיפור נורא סיפרה לי דודתי מרת רעכא שטרנבוך ע"ה - מספר הגר"מ שטרנבוך שליט"א - שמסרה את נפשה עם בעלה דודי הר"ר יצחק שטרנבוך זצ"ל להצלת יהודים מציפורני הנאצים. היא היתה באה מידי יום להיוועץ בו בענייני ציבור. באחד הימים שמעה את רבי מרדכי מתבטא על פלוני שהוא נדיב לב. וכאשר שאלה אותו מנין לו, השיב שהוא רואה זאת על פניו. הוסיפה ושאלה, 'אם כך, מה רואים על פניי'? השיב לה, שמעולם לא ראה את פניה!

סיפרו שהיה מבאיש את טעם המאכל לפני שטעם ממנו, כדי שהנאה גשמית לא תזהם חלילה את גופו הקדוש. גופו היה צנום כמקל, ואחר 47 שנות קדושה ופרישות יכול היה רבי מרדכי להניף עשר אצבעות טהורות כלפי שמיא - כמעט כמו שמצינו אצל רבינו הקדוש, ולומר שלא נהנה מהעולם הזה...

היה מקפיד שלא להשתמש במיטה שבחור ישן עליה. על אף שלא היה לו כל קשר עם חסידים ועם הנהגות חסידיות, הקפיד לטבול במקווה מדי יום.

כשהעלו את ארונו לארץ הקודש ליווהו מרן ה'חזון איש' עד בית הקברות 'שומרי שבת' בבני ברק, ושלא כדרכו, מירר ה'חזון איש' בבכי כל שעת ההלוויה
(הגר"מ שטרנבוך)