- הודעות
- 4,720
- תודות
- 17,137
- נקודות
- 895
עריסתו של רבנו עמדה בבית אביו, רבנו מסעוד אביחצירא זיע"א, שכהן כרבה של תַּאפִילַלְתּ, בנו של רבנו אברהם אביחצירא זיע"א, אשר זכה לגלוי אליהו הנביא זכור לטוב.
בהולדתו, נקרא שמו בישראל 'יעקב', על שם דודו מורו ורבו של אביו, רבי יעקב זיע"א.
משחר ימיו עלה והתעלה בקניני תורה ובגדרי קדשה ופרישות, רוב תורתו רכש מפי אביו הקדוש, שלימדו תורה מדי יום ביומו.
בהתבקש רבי מסעוד לישיבה של מעלה, נותר רבנו יתום עול ימים, לאחר היותו לאיש ומלא וגדוש בתורה, בקדשה וחסידות, עזב את הכפר בו נולד ועבר לגור בעירה רִיסַאנִי, לא עלתה על דעתו להתעטר בעטרת קדש, לפרנסתו שמש כמלמד דרדקי.
באחד הימים נקלע לעיר אחד מגאוני הדור, המקובל רבי מרדכי בן שימול זי"ע, מחכמי אַלְגִּ'יר. הוא חפש מקום להתישב בו, ובמסעו הגיע גם לְתַאפִילַלְתּ, אולם לא מצא בה חכמים המעמיקים בלמודם. אמנם עמד על טיבם שהם יראים ושלמים ומדקדקים בהלכה, אך לא מצא שקדנים שעוסקים בעמק הסגיות.
באחד הימים נכנס לבית המדרש וראה גמרא מסכת חגיגה, דמעות החלו לזלג מעיניו, נשא קינה בקול נהי: "חגיגה-חגיגה, מי הביאך הלום ומה מעשיך בארץ תלאובות זו. הרי בדד תשבי בבתי מדרשות אלו, מבלי שמישהו יגלל את יריעותיך ויבין את צוף אמריך". בפנת בית המדרש עסק רבנו בהוראת הדרדקי, הוא קם ממקומו ונגש אל החכם האורח ושאלו במליצה, מדוע יקונן מר על מסכת זו ששמה 'חגיגה' ולא 'קינה'.
הם באו בדברים, ראה רבי מרדכי כי הבחור הנצב לפניו בקי גדול בכל מסכתות הש"ס, ויאורו עיניו.
מששמע כי הנו בנו של הרב המנוח, קם והלך אצל פרנסי העדה, ודבר על לבם כי יכתירוהו שימלא מקום אביו ברבנות. אמנם צעיר לימים הוא, אך כלי מלא וגדוש בחכמה, ראוי לכהנה הרמה.
לא זו בלבד, אלא שהוא עצמו התישב בְּרִיסַאנִי, עיר מגורי רבנו, וקבע ללמד עמו בחברותא. עם הזמן, הפך עצמו לשבת לפני רבנו כתלמיד ממש, ואף כשעקר מריסאני, התמיד לעמד עמו בקשר.
לאחר כמה שנים יסד רבנו את ישיבתו בְּתַאפִילַלְתּ, אליה נקבצו תלמידים מרחבי המחוז ואף מחוצה לו. מהישיבה יצאו בעלי תריסין, רבים מהם נעשו רבנים ודינים, מורי הוראה ומרביצי תורה.
מאות תלמידים למדו בישיבתו, ובמרוצת השנים עלה מספרם כדי אלפים, הם נכנסו להיכלה של תורה ויצאו מלאים וגדושים בחכמה טהורה, כפי שנתן ללמד מספרי רבנו.
על סדר יומו המפלא, אנו למדים מדברי בנו רבי אהרן זיע"א, אשר הביאו בתוך הקדמתו לספר 'פתוחי חותם', וזו לשונו.
"יום ליום יביע אמר, אמרות ה' אמרות טהרות, ולילה ללילה יחוה דעת, ששה סדרי משנה בעל פה בפיו היו שגורות, בכל לילה ח"י פרקים לומד בקדשה ובטהרה, וחוזר ולומד בדברי מר"ן ומור"ם ובפוסקים, והולך אל מקום דבריהם בגמרא, קרוב לחצות ישן מעט שנת עראי, ומשם ואילך נדדה שנת המלך.
"ויקם ויבא אל תקון רחל ואל תקון לאה, בעת הזה שערי רצון ושערי רחמים נפתחים, ושמנה שערי קדשה לפניו כאור זורחים, 'עץ חיים' ו'מבוא שערים' בידיו מוכנים, לבוא בם אל הקדש לפני ולפנים. מאור זהר הקדש האיר אורו וזרח, בו היה כגבור לרוץ ארח, ובזהר חדש ובספר התקונים הנוראים, מהם עשה יחודים וחדושים ורמזים וכונות נפלאים.
באור הבוקר לבית הכנסת הולך במהרה, להיות ראש העשרה, תפלתו תפלת חסידים זכה וברה, ושם יושב ועוסק בתורה, כי שם היתה ישיבתו, לקיום הנפש דוקא אכילתו ושתייתו. ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש במצות הצדקה, פזר נתן לאביונים להשביע נפש שוקקה".
בקי עצום בכל חדרי תורה היה, כל שביליה נהירים וגלויים לנגד עיניו. כאמודאי המוליך משוטיו בים הגדול, ירד רבנו למים שאין להם סוף, מי תורה הרחבה מני ים, כשהוא שולה ממעייני החכמה פנינים יקרים ומאירים בזיו יקרות, די להציץ בספריו הקדושים, כדי לעמד על כותבם שהיה בקי עצום ומפלא וכל רז לא אניס ליה.
מופלג במתן צדקה לעניים, מכספו הוזיל על קצה גבול היכולת, ואף להתרמת אחרים היה מוסר נפשו. יצא למסעות שנמשכו שבועות וחדשים, בטלטלות מיגעות בדרכי חתחתים, בהשליכו חייו מנגד ובמסרו נפש, למען הביא רוחה לאביוני עמו.
אחרית ימיו
כל ימיו השתוקק לעלות לארץ ישראל, חמש פעמים תכנן לצאת לדרך, עד שהגשים את משאלתו לעזב את מקומו ולצאת בדרכו לעלות לציון.
הדרך ממרוקו למצרים ארכה כשנה ומחצה, בכל מקום בו דרכה כף רגלו, יצאו בני העיר לקבל את פניו וללוותו כברת דרך. ספר רבנו בבא סאלי זיע"א, כי בכל עיר אליה הגיע, היו מתקבצים ובאים עשירי המקום, ומריקים את ארנקיהם על שלחנו. הוא לא שנה מנהגו, חלק הכל לעניים ולרשים, כך התברכו עניי הקהלות במרוקו, באלג'יר ובתוניס.
אף אחד מפמליית רבנו לא העלה בדעתו בהגיעם למצרים, כי הגיעה שעת פקדתו, להתעלות לישיבה של מעלה. רבנו בחר את מקום חניתו לקראת שבת קדש פרשת 'ויחי יעקב בארץ מצרים' בעירה דמנהור הקרובה לאלכסנדריה. בליל שבת, כשהגביה את כוס הקדוש, כבה אחד הנרות. ראה בכך רבנו סימן והפטיר, "אם כן, תשוב הנשמה למקמה", ויחרד לב כל הנוכחים.
ביום ראשון חלה ונפל למשכב. הרופאים שהזעקו אל מטתו לא הצליחו להביא להחלמתו ומצבו הלך והחמיר. ביום חמישי נראה היה שהגיעה שעתו, אך רבנו הרגיע ואמר, "נותרו לי אי אלו תקונים לשבת הקרובה, עדין לא באה שעתי להסתלק".
אכן חלה הטבה מסימת במצבו, עד כי ביום ראשון הורה לפתח את דלתות הבית, וקבל פני החפצים להתברך מפי קדשו. לאחר מכן הורה לשנים מתלמידיו על סדרי הטהרה והקבורה, משסים לצוותם, קרא שיר השירים בנעימה ואמר את הודוי, ועלתה נשמתו בסערה השמימה. נתבקש רבנו בישיבה של מעלה ביום כ' טבת שנת 'והיא מר"ת נפש'.
משנסתלק רבנו, קמו שני התלמידים ושאלו אם יש בית עלמין בעירה, כי הורה רבנו שלא יטלטלוהו מחוץ לדמנהור אם יש בה מקום להיקבר.
על פי הוראת רבנו, הצטוו שני תלמידיו לעסק בטהרתו לבדם, ואיש לא יסיע להם. בתחילה לא ידעו כיצד יצליחו לאחז בגוף הטהור ולהורידו לטבילה ולהעלותו, מבלי שישמט מידיהם, לתדהמתם, כשנגשו להורידו, חשו כי רבנו מסיע בעדם כ'חי הנשא את עצמו', ולא נדרשו כלל למאמץ.
במרוצת השנים נקשרו במקום אגדות רבות על ישועות פלאיות להן זכו יהודים שפקדו את הציון הקדוש. גם גויים שפקדו את המקום נושעו, וכתוצאה מכך למדו לשמר על המקום, לימים אף הניחו לשפצו ברב פאר והדר.
בהולדתו, נקרא שמו בישראל 'יעקב', על שם דודו מורו ורבו של אביו, רבי יעקב זיע"א.
משחר ימיו עלה והתעלה בקניני תורה ובגדרי קדשה ופרישות, רוב תורתו רכש מפי אביו הקדוש, שלימדו תורה מדי יום ביומו.
בהתבקש רבי מסעוד לישיבה של מעלה, נותר רבנו יתום עול ימים, לאחר היותו לאיש ומלא וגדוש בתורה, בקדשה וחסידות, עזב את הכפר בו נולד ועבר לגור בעירה רִיסַאנִי, לא עלתה על דעתו להתעטר בעטרת קדש, לפרנסתו שמש כמלמד דרדקי.
באחד הימים נקלע לעיר אחד מגאוני הדור, המקובל רבי מרדכי בן שימול זי"ע, מחכמי אַלְגִּ'יר. הוא חפש מקום להתישב בו, ובמסעו הגיע גם לְתַאפִילַלְתּ, אולם לא מצא בה חכמים המעמיקים בלמודם. אמנם עמד על טיבם שהם יראים ושלמים ומדקדקים בהלכה, אך לא מצא שקדנים שעוסקים בעמק הסגיות.
באחד הימים נכנס לבית המדרש וראה גמרא מסכת חגיגה, דמעות החלו לזלג מעיניו, נשא קינה בקול נהי: "חגיגה-חגיגה, מי הביאך הלום ומה מעשיך בארץ תלאובות זו. הרי בדד תשבי בבתי מדרשות אלו, מבלי שמישהו יגלל את יריעותיך ויבין את צוף אמריך". בפנת בית המדרש עסק רבנו בהוראת הדרדקי, הוא קם ממקומו ונגש אל החכם האורח ושאלו במליצה, מדוע יקונן מר על מסכת זו ששמה 'חגיגה' ולא 'קינה'.
הם באו בדברים, ראה רבי מרדכי כי הבחור הנצב לפניו בקי גדול בכל מסכתות הש"ס, ויאורו עיניו.
מששמע כי הנו בנו של הרב המנוח, קם והלך אצל פרנסי העדה, ודבר על לבם כי יכתירוהו שימלא מקום אביו ברבנות. אמנם צעיר לימים הוא, אך כלי מלא וגדוש בחכמה, ראוי לכהנה הרמה.
לא זו בלבד, אלא שהוא עצמו התישב בְּרִיסַאנִי, עיר מגורי רבנו, וקבע ללמד עמו בחברותא. עם הזמן, הפך עצמו לשבת לפני רבנו כתלמיד ממש, ואף כשעקר מריסאני, התמיד לעמד עמו בקשר.
לאחר כמה שנים יסד רבנו את ישיבתו בְּתַאפִילַלְתּ, אליה נקבצו תלמידים מרחבי המחוז ואף מחוצה לו. מהישיבה יצאו בעלי תריסין, רבים מהם נעשו רבנים ודינים, מורי הוראה ומרביצי תורה.
מאות תלמידים למדו בישיבתו, ובמרוצת השנים עלה מספרם כדי אלפים, הם נכנסו להיכלה של תורה ויצאו מלאים וגדושים בחכמה טהורה, כפי שנתן ללמד מספרי רבנו.
על סדר יומו המפלא, אנו למדים מדברי בנו רבי אהרן זיע"א, אשר הביאו בתוך הקדמתו לספר 'פתוחי חותם', וזו לשונו.
"יום ליום יביע אמר, אמרות ה' אמרות טהרות, ולילה ללילה יחוה דעת, ששה סדרי משנה בעל פה בפיו היו שגורות, בכל לילה ח"י פרקים לומד בקדשה ובטהרה, וחוזר ולומד בדברי מר"ן ומור"ם ובפוסקים, והולך אל מקום דבריהם בגמרא, קרוב לחצות ישן מעט שנת עראי, ומשם ואילך נדדה שנת המלך.
"ויקם ויבא אל תקון רחל ואל תקון לאה, בעת הזה שערי רצון ושערי רחמים נפתחים, ושמנה שערי קדשה לפניו כאור זורחים, 'עץ חיים' ו'מבוא שערים' בידיו מוכנים, לבוא בם אל הקדש לפני ולפנים. מאור זהר הקדש האיר אורו וזרח, בו היה כגבור לרוץ ארח, ובזהר חדש ובספר התקונים הנוראים, מהם עשה יחודים וחדושים ורמזים וכונות נפלאים.
באור הבוקר לבית הכנסת הולך במהרה, להיות ראש העשרה, תפלתו תפלת חסידים זכה וברה, ושם יושב ועוסק בתורה, כי שם היתה ישיבתו, לקיום הנפש דוקא אכילתו ושתייתו. ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש במצות הצדקה, פזר נתן לאביונים להשביע נפש שוקקה".
בקי עצום בכל חדרי תורה היה, כל שביליה נהירים וגלויים לנגד עיניו. כאמודאי המוליך משוטיו בים הגדול, ירד רבנו למים שאין להם סוף, מי תורה הרחבה מני ים, כשהוא שולה ממעייני החכמה פנינים יקרים ומאירים בזיו יקרות, די להציץ בספריו הקדושים, כדי לעמד על כותבם שהיה בקי עצום ומפלא וכל רז לא אניס ליה.
מופלג במתן צדקה לעניים, מכספו הוזיל על קצה גבול היכולת, ואף להתרמת אחרים היה מוסר נפשו. יצא למסעות שנמשכו שבועות וחדשים, בטלטלות מיגעות בדרכי חתחתים, בהשליכו חייו מנגד ובמסרו נפש, למען הביא רוחה לאביוני עמו.
אחרית ימיו
כל ימיו השתוקק לעלות לארץ ישראל, חמש פעמים תכנן לצאת לדרך, עד שהגשים את משאלתו לעזב את מקומו ולצאת בדרכו לעלות לציון.
הדרך ממרוקו למצרים ארכה כשנה ומחצה, בכל מקום בו דרכה כף רגלו, יצאו בני העיר לקבל את פניו וללוותו כברת דרך. ספר רבנו בבא סאלי זיע"א, כי בכל עיר אליה הגיע, היו מתקבצים ובאים עשירי המקום, ומריקים את ארנקיהם על שלחנו. הוא לא שנה מנהגו, חלק הכל לעניים ולרשים, כך התברכו עניי הקהלות במרוקו, באלג'יר ובתוניס.
אף אחד מפמליית רבנו לא העלה בדעתו בהגיעם למצרים, כי הגיעה שעת פקדתו, להתעלות לישיבה של מעלה. רבנו בחר את מקום חניתו לקראת שבת קדש פרשת 'ויחי יעקב בארץ מצרים' בעירה דמנהור הקרובה לאלכסנדריה. בליל שבת, כשהגביה את כוס הקדוש, כבה אחד הנרות. ראה בכך רבנו סימן והפטיר, "אם כן, תשוב הנשמה למקמה", ויחרד לב כל הנוכחים.
ביום ראשון חלה ונפל למשכב. הרופאים שהזעקו אל מטתו לא הצליחו להביא להחלמתו ומצבו הלך והחמיר. ביום חמישי נראה היה שהגיעה שעתו, אך רבנו הרגיע ואמר, "נותרו לי אי אלו תקונים לשבת הקרובה, עדין לא באה שעתי להסתלק".
אכן חלה הטבה מסימת במצבו, עד כי ביום ראשון הורה לפתח את דלתות הבית, וקבל פני החפצים להתברך מפי קדשו. לאחר מכן הורה לשנים מתלמידיו על סדרי הטהרה והקבורה, משסים לצוותם, קרא שיר השירים בנעימה ואמר את הודוי, ועלתה נשמתו בסערה השמימה. נתבקש רבנו בישיבה של מעלה ביום כ' טבת שנת 'והיא מר"ת נפש'.
משנסתלק רבנו, קמו שני התלמידים ושאלו אם יש בית עלמין בעירה, כי הורה רבנו שלא יטלטלוהו מחוץ לדמנהור אם יש בה מקום להיקבר.
על פי הוראת רבנו, הצטוו שני תלמידיו לעסק בטהרתו לבדם, ואיש לא יסיע להם. בתחילה לא ידעו כיצד יצליחו לאחז בגוף הטהור ולהורידו לטבילה ולהעלותו, מבלי שישמט מידיהם, לתדהמתם, כשנגשו להורידו, חשו כי רבנו מסיע בעדם כ'חי הנשא את עצמו', ולא נדרשו כלל למאמץ.
במרוצת השנים נקשרו במקום אגדות רבות על ישועות פלאיות להן זכו יהודים שפקדו את הציון הקדוש. גם גויים שפקדו את המקום נושעו, וכתוצאה מכך למדו לשמר על המקום, לימים אף הניחו לשפצו ברב פאר והדר.
גאונותו האדירה של ה'אביר יעקב'
על אודות גאונותו האדירה של ה'אביר יעקב', ספר נינו מרן רבי מאיר אביחצירא זכותו תגן עלינו:
בעיר טטואן שבמרוקו, כהן כרב העיר וכראש הישיבה, הגאון האדיר רבי יצחק בן וואליד זצוק"ל. ישיבתו הטובה והמפרסמת, היתה אבן שואבת למאות בני תורה, שהסתופפו בצלו, שתו בצמא את דבריו, והגו בתורה תחת עינו הפקוחה והדרכתו הצמודה.
באחד הימים הגיע ה'אביר יעקב' לעיר טטואן. מכיון שבעיר הזרה והרחוקה, איש לא הכירו, וגם הוא נמנע מלגלות מי הוא, לכן התאפשר לו לשהות במלון בו התאכסן, בשקט ובשלוה, מבלי לעורר סביבו כל רעש ופרסמת. ל'אביר יעקב' עצמו, היו אלו ימים שמחים ומלאי התעלות. הוא נמלא אשר ושמחה על שמתאפשר לו לעסק בסדר יומו, הרחק מעיני הזרקורים, ומבלי להיחשף לכבוד הרב, ממנו ברח תדיר.
באחד הימים, נקלע לאותו בית מלון, אחד מתלמידי הישיבה המקומית. ה'אביר יעקב' שהכיר באותו תלמיד שהוא בן תורה, קשר עמו שיחה בעניינים הנלמדים בישיבה. עודם משוחחים על הסוגיות הנלמדות בישיבה, ספר התלמיד, כי בימים אלה התעוררה בישיבה קשיה עמקה בסוגיה הנלמדת, והישיבה כלה נתונה בסערת הוויכוח בניסיון למצא תשובה לאותה קשיה. טובי הלמדנים שלהם מחות מבריקים, מוגיעים עצמם זה מספר ימים במאמציהם למצא ישוב המניח את הדעת, אך הפתרון לא נראה באופק. לבקשתו של 'אביר יעקב', נעתר התלמיד - שכמובן לא ידע מי הוא בן שיחו- והרצה את דבר הקושיה לפניו.
ללא אמר ודברים, נטל 'אביר יעקב' קולמוס וניר ורשם לו את באור הסגיה, באפן נפלא אשר מתרץ את הקשיה באחת, ומאיר את הנושא כלו באור חדש ובהיר. את הדף מסר ביד התלמיד, שיראהו לתלמידי הישיבה, שיעינו בדבריו ויראו אם הצדק עמו.
התלמיד, מפתע ומאשר כאחד, מהר עם אגרת התשובה ואץ לישיבה, הישר אל חדרו של ראש הישיבה ורב העיר, רבי יצחק בן וואליד. נטל רבי יצחק את הכתב לידיו, והחל לעין בכתוב בו. משום מה, נדמה היה לו כי צורת הכתב מכרת לו.
- מי מסר לידך כתב זה?, שאל רבי יצחק.
- אורח שבא מחוץ לעיר, ומתאכסן באחד המלונות בעיר.
- האם ידוע לך שמו?, הוסיף לשאול רבי יצחק, תוך כדי עיונו בכתב המנח לפניו.
- לא! השיב התלמיד. פגשתי אותו באקראי וקשרנו שיחה בלמוד, אך לא שאלתיו לשמו.
מצחו של רבי יצחק נחרש קמטים. נהיר היה לו יותר ויותר כי הכתב מכר לו היטב. לפתע, הקיש רבי יצחק באצבע צרדה ומפיו נשמעה קריאת הפתעה: "האמנם?!... היתכן?!... עתה ברור לי למעלה מכל ספק כי זהו עצם כתב ידו של אותו גאון וקדוש, רבי יעקב אביחצירא". כשתיאר התלמיד את צורתו של האורח, שוב לא היה ספק כי אכן שער רבי יצחק נכונה, וכי אגרת זו נכתבה בידי ה'אביר יעקב', אשר את צורת כתב ידו הכיר רבי יצחק ממכתבי התורה שהוחלפו ביניהם.
תלמידים רבים התאספו סביב רבי.
(גליון מחוברים)בעיר טטואן שבמרוקו, כהן כרב העיר וכראש הישיבה, הגאון האדיר רבי יצחק בן וואליד זצוק"ל. ישיבתו הטובה והמפרסמת, היתה אבן שואבת למאות בני תורה, שהסתופפו בצלו, שתו בצמא את דבריו, והגו בתורה תחת עינו הפקוחה והדרכתו הצמודה.
באחד הימים הגיע ה'אביר יעקב' לעיר טטואן. מכיון שבעיר הזרה והרחוקה, איש לא הכירו, וגם הוא נמנע מלגלות מי הוא, לכן התאפשר לו לשהות במלון בו התאכסן, בשקט ובשלוה, מבלי לעורר סביבו כל רעש ופרסמת. ל'אביר יעקב' עצמו, היו אלו ימים שמחים ומלאי התעלות. הוא נמלא אשר ושמחה על שמתאפשר לו לעסק בסדר יומו, הרחק מעיני הזרקורים, ומבלי להיחשף לכבוד הרב, ממנו ברח תדיר.
באחד הימים, נקלע לאותו בית מלון, אחד מתלמידי הישיבה המקומית. ה'אביר יעקב' שהכיר באותו תלמיד שהוא בן תורה, קשר עמו שיחה בעניינים הנלמדים בישיבה. עודם משוחחים על הסוגיות הנלמדות בישיבה, ספר התלמיד, כי בימים אלה התעוררה בישיבה קשיה עמקה בסוגיה הנלמדת, והישיבה כלה נתונה בסערת הוויכוח בניסיון למצא תשובה לאותה קשיה. טובי הלמדנים שלהם מחות מבריקים, מוגיעים עצמם זה מספר ימים במאמציהם למצא ישוב המניח את הדעת, אך הפתרון לא נראה באופק. לבקשתו של 'אביר יעקב', נעתר התלמיד - שכמובן לא ידע מי הוא בן שיחו- והרצה את דבר הקושיה לפניו.
ללא אמר ודברים, נטל 'אביר יעקב' קולמוס וניר ורשם לו את באור הסגיה, באפן נפלא אשר מתרץ את הקשיה באחת, ומאיר את הנושא כלו באור חדש ובהיר. את הדף מסר ביד התלמיד, שיראהו לתלמידי הישיבה, שיעינו בדבריו ויראו אם הצדק עמו.
התלמיד, מפתע ומאשר כאחד, מהר עם אגרת התשובה ואץ לישיבה, הישר אל חדרו של ראש הישיבה ורב העיר, רבי יצחק בן וואליד. נטל רבי יצחק את הכתב לידיו, והחל לעין בכתוב בו. משום מה, נדמה היה לו כי צורת הכתב מכרת לו.
- מי מסר לידך כתב זה?, שאל רבי יצחק.
- אורח שבא מחוץ לעיר, ומתאכסן באחד המלונות בעיר.
- האם ידוע לך שמו?, הוסיף לשאול רבי יצחק, תוך כדי עיונו בכתב המנח לפניו.
- לא! השיב התלמיד. פגשתי אותו באקראי וקשרנו שיחה בלמוד, אך לא שאלתיו לשמו.
מצחו של רבי יצחק נחרש קמטים. נהיר היה לו יותר ויותר כי הכתב מכר לו היטב. לפתע, הקיש רבי יצחק באצבע צרדה ומפיו נשמעה קריאת הפתעה: "האמנם?!... היתכן?!... עתה ברור לי למעלה מכל ספק כי זהו עצם כתב ידו של אותו גאון וקדוש, רבי יעקב אביחצירא". כשתיאר התלמיד את צורתו של האורח, שוב לא היה ספק כי אכן שער רבי יצחק נכונה, וכי אגרת זו נכתבה בידי ה'אביר יעקב', אשר את צורת כתב ידו הכיר רבי יצחק ממכתבי התורה שהוחלפו ביניהם.
תלמידים רבים התאספו סביב רבי.
רבי יעקב אבוחצירא – המכלול
www.hamichlol.org.il
אביר יעקב – המכלול
www.hamichlol.org.il
יכלו הדיו והמילים, לתאר את גדולתו של ה"אביר יעקב" הלא הוא הרב הקדוש והטהור רבי יעקב אבוחצירא.
כגודל קדושתו ונפלאותיו, כך גם גדולתו בתורה ובכל מכמניה, רבי יעקב שעמל ויגע כל ימיו, זכה להעביר את תורתו בספריו המרובים על כל חלקי הפרד"ס
כגודל קדושתו ונפלאותיו, כך גם גדולתו בתורה ובכל מכמניה, רבי יעקב שעמל ויגע כל ימיו, זכה להעביר את תורתו בספריו המרובים על כל חלקי הפרד"ס
רבי יעקב זצוק"ל נולד לאביו הצדיק רבי מסעוד, בשנת תקס"ז בכפר תבועצמת שבמחוז תפילאלת שבמרוקו. עוד מקטנותו התפרסם בפרישותו וקדושתו.
רבי יעקב היה יתום מאב, והשקיע את כל כוחותיו בעסק התורה, לאחר היותו לאיש עזב את מקום הולדתו ועבר לגור בעיירה ריסאני שבתפילאלת בתוך המלאח (הגטו היהודי),
רבי יעקב אבוחצירא התפרסם בכל העולם כמלומד בניסים ושמו הפך לשם מופת, הוא היה עובד השם נפלא, וגאון עצום בנסתר ובנגלה. מקובל אף כי זכה רבי יעקב באופן קבוע לגילוי אליהו ז"ל, והנהגותיו ופעולותיו המקודשות הנחילו לו שם עולם בתורה ובצדקות.
סדר עבודת ד' של רבי יעקב אף הוא היה לפלא הוא שהקפיד מאוד על קדושת העיניים והמחשבה התפרסם בקדושתו ויראתו, הוא נהג להמעיט בשינה ובאכילה ולהרבות בתעניות וסיגופים, שני וחמישי ולפעמים מצאת שבת ועד ערב שבת. הוא הנהיג את עדתו באהבה ומכל רחבי המדינה היו משחרים לפתחו בשאלות. כשהיה רבי יעקב עובר ברחובה של עיר היו כל הנשים נכנסות לביתן, ומראות לידיהן את הצדיק הנשגב שעה שהוא צועד ברחובה של עיר גופו בארץ וראשי בגבהי מרומים.
כאמור רבי יעקב נודע כ"פועל ישועות" ידוע ומעשי מופת רבים סופרו עליו דמות הענק נודעה בקהל כי איש אלוקים קדוש הוא.
מאות ואלפי עדויות על כוח ראיתו הגדולה למרחוק, זו הבאה מכוח התורה שבו, התפרסמו, ואז נאספו לספר "מעשה ניסים" שנפוץ ביותר בין יהודי צפון אפריקה.
כך למשל סופר כי פעם אחת בהיות הרב יעקב אבוחצירא זצ"ל בעיר מראקש ושאל שם אם יש איזה סופר מומחה וירא שמים, אמרו לו יש תלמיד חכם שהוא מומחה בספרות והוא מקובל וירא שמים בתכלית היראה והוא ראש הסופרים של העיר. ביקש האדמו"ר שיביאוהו לפניו, בא הסופר אל הרב וביקש ממנו שיכתוב לו תפילין מהודרים ובתנאי שיטבול בכל שם משמות הקודש וגם שיכוון בהם את כל כוונת האר"י ז"ל, ואמר הרב לסופר שלא יחוש על ההוצאות כי מה שירצה יתן לו.
הסופר קיבל על עצמו והתחיל לכתוב הפרשיות בדיוק רב על כל פרט ופרט, והנה קרה לו שבאחד משמות
הקודש שכח הסופר ולא כיוון בו כלום, ורק אחרי שגמר הרגיש שלא כיוון מכיוון שקשה לו היה לכתוב
מחדש לא אמר לרב, בא הסופר אצל הרב ומסר לו התפילין, ראה הרב הכתב משובח והכל יפה,
אז התחיל להגיה התפילין עבר על כל אות ואות וכשהגיע לאותו השם שהסופר שכח לכוון בו עמד בו
והסתכל עליו הרבה, אז אמר לסופר, הנכון ששכחת לכוון בשם הזה כפי שאני מרגיש? הסופר הודה וביקש מהרב שימחול לו ושהוא מקבל על עצמו לכתוב תפילין אחרות…
ה"אביר יעקב" הרבה להסתגר בבית המדרש והיה מגיע לביתו רק בערב שבת. רבי יעקב עסק בתורה יומם וליל בכל עת ובכל זמן בקיאותו וחריפותו חכמתו והבנתו המבהילים בכל חדרי התורה עולים מתוך ספריו המגלים בקיאות בכל מכמני התורה. אף שרבי יעקב לא הסכים לקבל על עצמו את משרת הרבנות בעיר הרי שרבים פנו אליו בשאלות ותשובות, ואף בעניני פסקי דין שונים.
מסופר שפעם הגיע רבנו לישיבה של הרב רפאל אלבאז זצוק"ל התלמידים ישבו בישיבה והתחבטו בשאלה קשה בתוספות במשך כמה ימים עד שנמצאה דרך ליישב השאלה. כשהגיע רבי יעקב הציגו בפניו את השאלה, והוא התייגע בשאלה עד כדי שהזיע כמו בימי הקיץ הלוהטים. שלאחר זמן מה אמר להם ה"אביר יעקב" את אותם דברים שנאמרו על ידם אחרי כמה ימי יגיעה ועמל.
מעניין לציין את שכותב רבי רפאל אלבז בהסכמתו לספרי רבי יעקב "צדיק לברכה מניא זכותיה אכוליה כרכא נהירנא כאשר בא יעקב זצ"ל כמה פעמים עמנו במקומינו מראות אלוקים ראינו יראתו ועבדתו אשר לא תשנה, יראה טבעית לא מלמדת, ותפלתו זכה מעטרת ומיועדת, וכל מזימותיו על התורה ועל העבודה, … ולא אכחד מאדוני את אשר שמעו אזני וגם ראו עיני נפלאות מתורתו ויראתו וקדושתו של הרב המחבר זיע"א"
בשנת תרל"ט החל רבי יעקב אבוחצירא את מסעו לכוון ארץ ישראל כשבאמתחתו הספרים הקדושים שכתב ובשנת תר"מ בכ' בטבת נפטר בדמנהור שבמצרים, על פי ציוויו נקבר שם. יום פטירתו נחגג ברחבי התפוצות כהילולא דצדיקיא.
רבי יעקב זכה לכתב ספרים וחיבורים רבים אולם לא כולם יצאו לאור, ידוע על מספר חיבורים שאבדו ואינם כמו חיבור בשם "שבת קדש", ידוע גם כי הוא חבר שיטה על כל הש"ס פרוש ארוך ונפלא שנעלם אף הוא, בידי בני המשפחה מקובל שרבי יעקב ז"ל, כתב חבור קדוש ונורא על ספר עץ החיים למהרח"ו וכשסיים לכתוב חיבור זה נפל הנר ושרף את החיבור… רבנו הצטער על כך מאוד עד שמהשמים גלו לו שהדור לא היה ראוי לחיבור זה ועלה כולו לגנזי מרומים בעולמות עליונים.
רבי יעקב סרב להדפיס את ספריו בהיותו בחיים וכשעלה לארץ לקח את חיבוריו אתו, בניו רבי מסעוד ורבי אהרון הפצירו בו להדפיסם אך רבי יעקב סרב באומרו שלא ידפיסם עד שיברר בבית דין של מעלה אם ראויים הם להדפסה. לאחר פטירתו הופיע בחלום לבנו בכורו רבי מסעוד זצוק"ל וגילה לו שספריו ראויים ומקובלים, וראוי וכדאי להדפיסם. גם לרבי אהרון בנו הופיע בחלום ואמר לו שהספרים רצויים לפני המקום ושידפיסם. רבי אהרון לא התמהמה ובסיוע אחיו רבי מסעוד יצא לירושלים בשנת תרמ"ז בכדי להדפיס את הספרים.
מסופר שכשהגיע לירושלים ביקש להצטייד בהסכמות רבני ארץ ישראל בכדי לעטר את הספרים הקדושים, וכן בכדי לגייס את הכספים הנדרשים לדפוס, אולם רבני ירושלים סרבו לבקשתו, רבי אהרון הלך מאוכזב לבית אחותו ללון וכשנכנס התחיל לבכות, אחותו שראתה כי הוא בוכה ומאוכזב ניסתה לנחמו, "הספרים הם של רבי יעקב, הוא כבר ידאג להדפסתם…" ואכן בלילה בא רבי יעקב בחלום לרב אלישר מרבני ירושלים ותבע את עלבון בנו תוך שהוא אומר לו שאם בשמים הסכימו על הספרים יכולים גם הם להסכים על הספרים.
בבוקר חיפשו רבני ירושלים את רבי אהרון וביקשו לראות את הספרים משנוכחו בעומקם והיקפם של הספרים, נתנו את הסכמתם בה הם מעריכים את גודלו של המחבר וחשיבותם של הספרים, כמו כן ציידו אותו בתרומה הגונה להדפסת הספרים.
רבי אהרון התעכב בארץ ישראל עד שהדפיס את כל הספרים והפיץ אותם בעזרת אחיו רבי אברהם שהתגורר בטבריה.
אחר פטירתו של רבי יעקב, הייתה נערכת מידי שנה הילולה רבתי על קברו שבדמנהור, גם בקרב הגויים נודע שמו לתהילה, ואף הם היו מגיעים אחר מותו לפקוד את קבר הצדיק.
מאז הסכם השלום עם מצרים נערכות מידי שנה נסיעות המוניות לקברו, לתפילה ותחנונים.
מעניין לציין את שסיפר יהודי שעלה לקברו בשנים האחרונות. באחת הפעמים ראה היהודי ערבי מצרי הולך עם שבעת בניו, להפתעתו ראה שהאיש קורא לכל הילדים "יעקב",
לשאלתו השיב לו הערבי שאכן כל שבעת הבנים קרויים יעקב…
הערבי סיפר שהוא היה במשך שנים חשוך ילדים, כשהגיע להתפלל על קברו של הצדיק נענה, ומאז, כך החליט יקרא את כחל שמות ילדיו על שם הצדיק…
עד היום עולים רבים מבני מרוקו לקברו שבמצרים, כאשר בריכוזי תורה רבים בארץ נערכים סעודות הילולא לזכרו הטהור והקדוש. יהודי מרוקו נושאים את שמו הטהור בסילודין.
דרשו
ספרי רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל
מַחְשׂוֹף הַלָּבָן – על התורה בדרך חכמת הקבלה' מלא וגדוש בחכמת האמת ובדברי האר"י ז"ל, בספר זה הובאו ביאורים רבים לתפילה על דרך הסוד, וכן דברי מוסר והתעוררות.
בִּגְדֵי הַשְּׂרָד – פירוש מקיף על ההגדה, מיוסד על פי חכמת הקבלה הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל, וכידוע כל ההגדה היא מיוסדת על דרך הסוד ועל כן טבעי הדבר שרוב פירושי הרב מיוסדים על חכמת האמת, בנוסף באר רבנו באורך רב בשני באורים עמוקים את הפיוט חד גדיא שנתייסד בקדושה וטהרה על פי הסוד.
מַעְגְּלֵי צֶדֶק – באור פסוקים מהתנ"ך על פי סדר א"ב, דברי מוסר והתעוררות בנגלה ובנסתר, ומאמר נכבד אודות אותיות מנצפ"ך על פי תורת הסוד והקבלה.
גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ – שבעים פירושים למלה בראשית, הנדרשת בפנים מרובות ראשי תיבות גימטריות ומילוי וחילוף אותיות, המקפלים בתוכם עניינים עצומים ורמים, מחולקים לשלשה נושאים תיקון התשובה, תיקון השכינה, ותיקון ברית. ובתוכם י"ג עיקרי הדת הנרמזים מהמלה בראשית.
דּוֹרֵשׁ טוֹב – דרשות חשובות למועדים שונים, שבת זכור, מתן תורה, שבת הגדול, וכן דרשות לנפטרים ופטירת צדיקים. כולם בשפה ברורה ובנעימה קדושה, מדרשי אגדה ובאור מקראות בטוב טעם ודעת.
לְבוֹנָה זַכָּה – ספר תלמודי הערוך ומסודר כסדר פרשיות התורה, עם חידושים וביאורים של סוגיות מהתלמוד ומפרשיו הרש"י והתוספות בהקשר לפרשה.
אַלֵּף בִּינָה – באורים נפלאים על פסוקי פרק קי"ט שבתהילים המסודרים על סדר אלפא ביתא, שאלות רבות ודקדוקים רבים בלשון הפסוקים וביאור סודות עמוקים עליונים, דבר דבור על אופנו בחן ובטוב טעם.
פִּתּוּחֵי חוֹתָם – פירוש נפלא על התורה, בפשט רמז דרש וסוד ביאור עמוקות וגילוי צפונות במקראי הקודש בדרכי הפשט מוסר והתעוררות.
יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב – קמ"ה שאלות בענייני ממונות קידושין וגיטין בדינים הראויים לכל הזמנים ותשובות נפלאות מלאות בקיאות וחכמה רבה.
שַׁעֲרֵי אֲרוּכָה – ביאור פסוקים מהתהילים והתנ"ך על פי סדר א"ב בענייני תשובה, אלול, ויום הכיפורים. דברי תורה ומוסר בענייני התשובה הנרמזים מהפסוקים.
שַעֲרֵי תְשׁוּבָה – עשרים ושמונה פנים למלה תשובה בנגלה ובנסתר ובהם מוסר גדול לאדם החפץ לשוב אל קונו בתשובה שלימה, התייחסות מפורטת ברמז דרש וסוד ונגלה לתורת התשובה.
דרשו
1. בעיר תאפילאלת שבמרוקו נולד בשנת ה'תקס"ו הצדיק רבי יעקב אבוחצירא, אשר נקרא בפי רבים "אביר יעקב". אביו רבי מסעוד אבוחצירא למד עמו תורה בשקידה, מיסודות התורה ועד רזי חוכמתה.
2. הרב היה לומד יום ולילה בשקידה עצומה; היה ממעט בשינה וישן שנת ארעי בלבד. לאחר מכן היה קם לומר תיקון חצות, ולאחריו ממשיך ולומד מתוך ספרי קבלה עד עלות השחר.
3. כבר בהיותו בגיל 16 היה בקי בפרד"ס התורה והוסמך לשמש כרב וכמנהיג לקהילת היהודים בתאפילאלת. בהיותו בן 30 השיב לשאלות שהגיעו אליו מקרב רבני מרוקו ונחשב לפוסק גדול. הרב חיבר ספרים רבים, המהווים אבן יסוד בספריית עם ישראל, ביניהם: "יורו משפטיך ליעקב", "מעגלי צדק", "גנזי המלך", "מחשוף הלבן" ועוד.
4. הרב לעולם לא קיים שיחת חולין, מיעט באכילה ובשתייה והרבה בתעניות לכפר על עם ישראל ולביטול גזירות. בכל השבוע היה הרב עוסק בתורה בבית מדרשו, במיוחד בלימוד קבלה, והיה מגיע לביתו רק בשבתות. הרב ובני ביתו היו ידועים בנתינת צדקה ביד רחבה ובהכנסת אורחים.
5. שמו החל להתפרסם בקרב יהודי מצרים, יהודי ארץ ישראל ויהודי המערב כצדיק בעל מופתים, שזכה אף לגילוי אליהו הנביא. רבים נהרו אליו מקרב היהודים, ואף מקרב המוסלמים, על מנת להתברך מפיו הקדוש.
6. חשקה נפשו של הרב לעלות לארץ ישראל, אך בני קהילתו לא אפשרו לו לעשות כן. לאחר ששכנע את בני קהילתו שבנו רבי מסעוד יהיה להם כרב וכממשיך דרכו, ניאותו בני קהילתו להפצרותיו והניחו לו לעלות לארץ הקודש. הדרך לארץ הקודש הייתה ארוכה, הוא עבר דרך אלג'ירה, תוניסיה, לוב ומצרים.
7. ב-י"ז בטבת הוא הגיע לעיר דמנהור במצרים, שם חלה פתאום ונאלץ להישאר במקום. בליל שבת בדמנהור הוא הבחין שלפתע כבה אחד מנרות השבת, ומכך הוא הסיק שזהו סימן משמיים שהוא ייפטר בדמנהור ולא ימשיך במסעו לארץ ישראל. הרב הודיע לתלמידיו שבעוד שבוע ישיב נשמתו לבורא. אכן, לאחר שבוע הסתלקה נשמתו הקדושה, לאחר שאמר שיר השירים, וידוי וקריאת שמע בכוונה.
8. לפני פטירתו ביקש הרב מתלמידיו שיקברוהו בדמנהור שבמצרים, אך בני קהילת אלכסנדריה חפצו להביא את הרב לקבורה בעירם. גשמים עזים ניתכו ארצה בכל פעם שניסו בני קהילת אלכסנדריה להעבירו לעירם, והם הבינו שרצונו של הצדיק להיקבר בדמנהור, כפי שביקש.
9. כאשר תלמידיו עסקו בטהרת הרב לאחר פטירתו, התרחש נס מופלא לנגד עיניהם: הרב קם כאדם חי וטבל בעצמו במקווה.
מוקד התהילים