כתב בתשובות הרמב"ם (סי' קמ) "בא אלי הדיין החסיד וקונטרס מן החיבור [משנה תורה – היד החזקה] בידו יש בו הלכות רוצח מספר נזיקין, והראה לי הלכה אחת, ואמר לי: קרא! קראתי אותה, ואמרתי לו מה ספק יש בזו, אמר לי באיזה מקום נאמרו הדברים האלו [, אמרתי לו במקומן, או באלו הן הגולין, או בסנהדרין בדיני הרוצח. אמר לי כבר חזרתי על הכל ולא מצאתי לא בירושלמי ולא בתוספתא, השתוממתי כמו שעה ואמרתי לו אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו, הוצאתי גיטין וחפשתי ולא מצאתי, תמהתי ונבהלתי ואמרתי היכן נאמרו דברים אלו, הנח עתה עד שאזכור מקומו.
הוא יצא ואני זכרתי, שלחתי שליח והחזרתיו והראתי לו הדברים מפורשין בגמרת יבמות אגב גררא, תמה והלך. וכן תמיד אני בצער מזה שיבא השואל וישאל היכן נאמרו דברים אלו, פעמים אני אומר לו מיד במקום פלוני ופעמים לא, וחייך לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן. ועל זה אני מצטער הרבה שאני אומר, הרי אני המחבר ויתעלם ממני מקום דבר זה, מה יעשו שאר בני אדם.
ועל זה נחמתי שלא חברתי חבור זה, כעניין שאני אומר לך, ובדעתי אם גוזר השם יתברך שעשאנו, אע"פ שיש בו טורח הרבה שכל הלכה שאינה במקומה באותו עניין אודיע מקומה, כיצד כגון הלכות שבת מחבורי כל דבר שהוא בפירוש בשבת או בעירובין איני צריך להודיע מקומו. והלכה שהוא מהלכות שבת שהיא בעבודה זרה או בפסחים או בזבחים או בכריתות אודיע מקומה ואומר הלכה פלונית מפרק פלוני ממסכת פלונית, ויהיה זה הספר אחד לבדו שאי אפשר לעשות בגופו של חבור שאינו דרך פירוש כמו שאמרתי לך, ע"כ.
עיין שו"ת מהרלב"ח (סי' קמז) שכבר נודע לכל יודעי ספר שכל דברי הרמב"ם בספרו כשלא נודע מקור מוצאם בתלמודנו הקדוש או בברייתא ותוספתא, כדברי הספר החתום שאין כח להבינם בשלימות, לא עיקרם לעניין הדין ולא טעמם, ובנדון דידן ככה הם ולא עוד אלא שאפילו בשום פוסק אחר לא נמצא העתקה מהספר שבידו ולכן אין לי מקור לחקור ממנו.
(קב ונקי)
www.hamichlol.org.il