לא נראה טוב... כמה לדעתכם שיקול זה מכריע לנו בשאלות?

[הרב מרודוש]

פירוש - לא מצטלם טוב
כמה לדעתכם שיקול זה מכריע לנו בשאלות?

לדוגמא בעלמא
אם יש לנו שאלה של עוסק במצוה האם להתפלל בביהכ"נ וכדו'
מה אנו נוטים הכי מהר להכריע.

 

[בחקתיך אשתעשע]

לדוגמא בעלמא
אם יש לנו שאלה של עוסק במצוה האם להתפלל בביהכ"נ וכדו'
מה אנו נוטים הכי מהר להכריע

לחץ כדי לכווץ...

בקיצור נמרץ החלטת לכנות למה שכל העולם קוראים "מה יאמרו" -

לא פוטוגני...​

לחץ כדי לכווץ...

או

לא מצטלם טוב

לחץ כדי לכווץ...

אתה פשוט שואל כמה "מה יאמרו" משפיע לנו על הכרעות במה שאנו עושים.

 

[הרב מרודוש]

בקיצור נמרץ החלטת לכנות למה שכל העולם קוראים "מה יאמרו" -

או

אתה פשוט שואל כמה "מה יאמרו" משפיע לנו על הכרעות במה שאנו עושים.

לחץ כדי לכווץ...

זה לא מה יאמרו
זה מה אני יאמר

 

[שטיין]

ממה שהבנתי,
עוד לפני הנדון האם ראוי שיהיה או לא
פשוט שגם אם לא נרצה הנושא הזה של ה'נראות' מאד משפיע ומכריע לנו בכל שאלה.
ונכון שלא כדאי להפריז,
אבל גם בחז"ל מצינו דברים שעושים מפני החשד או מחשש חילול ה' וכיוצ"ב,
שהאדם מצווה להימנע או לעשות דברים מסוימים שלאוו בהכרח מעיקר הדין מחמת הנראות.
תלמיד חכם מצופה ממנו להתנהגות מסוימת ולו משום הפוטגניות שבדבר...

 

[בחקתיך אשתעשע]

מה אני יאמר

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי - מה אני יאמר להתפלל בבית כנסת או בבית? - מה זה קשור ל"מצטלם יותר טוב"?

 

[בחקתיך אשתעשע]

גם בחז"ל מצינו דברים שעושים מפני החשד או מחשש חילול ה' וכיוצ"ב,

לחץ כדי לכווץ...

פותח האשכול הסביר שכוונתו הוא

לא מה יאמרו
זה מה אני יאמר

לחץ כדי לכווץ...

 

[רבי]

האדם מסתכל על אחרים בד"כ.
זה כתוב גם בפסוק "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל".

 

[בחקתיך אשתעשע]

האדם מסתכל על אחרים בד"כ.
זה כתוב גם בפסוק "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל".

לחץ כדי לכווץ...

במחי"כ 'והייתם נקיים' אין הכונה שתסתכל מה אחרים יאמרו על כל דבר שאתה עושה - אלא שלא תכניס עצמך לחשדות.

 

[דרך המלך]

פירוש - לא מצטלם טוב
כמה לדעתכם שיקול זה מכריע לנו בשאלות?

לדוגמא בעלמא
אם יש לנו שאלה של עוסק במצוה האם להתפלל בביהכ"נ וכדו'
מה אנו נוטים הכי מהר להכריע.

לחץ כדי לכווץ...

נקודה מאוד רחבה,
בתוספת ביאור: שיקול הדעת שלנו לא תמיד הוא מה רצון ה' ומה ההלכה מחייבת או פוטרת,
אנו חיים בתוך מסגרת של חיים שלפעמיים להתפלל בבית הכנסת המרכזי אם מנין כשאין כובע וחליפה או ביחידות מכוח הבושה אני יבחר באופן השני,
או לקנות אתרוג יפה במקום להשקיעה במתנה יותר מכובדת לאישה (מה באמת עדיף?)
אנחנו מרגישים רע שכשאנחנו נאלצים להישאר בבית עם ילד חולה במקום להיות מאושרים בתפקיד.
וכן יש הרבה,
וודאי וודאי שהרבה מההחלטות שלנו בצורה אוטומטית מושפעות מכך למרות שאין מי שיאמרו אלא אנחנו עם עצמינו, וצריך להיות מודעים לכך.