וכי לא היה להם כח לתקן רק לאיפה שיש סיבה, מה הנושא?
יש מהרש"א ידוע בנוגע לסיבת ההפחתה בתשלום בשה שהוא דרוש לשלם אך ארבעה משום שכבר נתבזה בכך שסחבו על כתיפו, ודן המהרש"א מה הדין בשור קטן שגם כן סחב על כתפו והסיק שם ש'לא פלוג אורייתא' ושם לא ניתן לומר כגון דא -
 
בפשטות הטעם, כעין שאמרו בביצה ג "כולה חדא גזירה היא",
שריבוי החילוקים בגזירה גורם לכלל לא להיות חד משמעי, וכך אין הגזירה נתפסת ומתקבלת היטב אצל ההמון.
המונח ''כולה חדא גזירה היא'', אינו ענין ל ''לא פלוג''.
ומה שכתבת אחרי כן, לכאורה זה ה''מושכל ראשון''.
 
נראה לי שגדר הדבר שרבנן תיקנו את שורש הדבר וזה משום שקבעו הדבר כמציאות וא"כ אף היכא דיליכא סיבת הגזירה היום הדין עומד אף ללא הסיבה דהסיבה היא רק הצורה שגזרו רבנן
 
כונתי שלשם הדוגמא אם היה סיבה לגזור לא לשבת על כיסא דאיכא סכנתא בהכי א"כ אף בכיסא שלית ביה האי טעמא היו גוזרים משום דתיקנו לא לשבת על כיסא ואין תקנתם לחשוש לסכנתא.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון