"וביאור ולא תענה ברעך עד שוא - לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו, כי "שוא" דבר בטל", (רמב"ן פרשת ואתחנן).
ובמנחת חינוך מצוה ל"ז תמה על הרמב"ן, שלכאורה עדות זו שאין לה משמעות מחייבת אינה עדות כלל, וכמו שיעידו על פלוני שאכל פשוט וברור שלא עברו על לא תענה.
ועוד יש להקשות מכאן ע"ד רעק"א הידועים בתשו' קע"ו שעדים לפטור מחיוב מיתה אין עוברים על לא תענה, כיון שאין מפסידים לרעהו, וכמו"כ עדי קידוש החודש.
וכמה אחרונים דנו לפרש דמיירי באופן שיש בו משום מחוסר אמנה, ולכאורה תמוה אם כן למה נקרא זה "שוא - דבר שאינו כלום - דבר בטל", הרי הם מחייבים אותו ממש הגם שאינו יוצא בדיינין, והרי גם שמעידים על פלוני שהוא בן גרושה אין כאן חיוב שיוצא בבית דין אלא שנותנים עליו דין, (ואמנם משמע כן בל' הרמב"ן 'שלא יתחייב בו כלום בבית דין').
ועוד יש לעיין הרי אין כופין ע"ז וא"כ מה אכפת ליה אם יעידו עליו הרי הוא יודע האמת שאינו חייב.
ובמנחת חינוך מצוה ל"ז תמה על הרמב"ן, שלכאורה עדות זו שאין לה משמעות מחייבת אינה עדות כלל, וכמו שיעידו על פלוני שאכל פשוט וברור שלא עברו על לא תענה.
ועוד יש להקשות מכאן ע"ד רעק"א הידועים בתשו' קע"ו שעדים לפטור מחיוב מיתה אין עוברים על לא תענה, כיון שאין מפסידים לרעהו, וכמו"כ עדי קידוש החודש.
וכמה אחרונים דנו לפרש דמיירי באופן שיש בו משום מחוסר אמנה, ולכאורה תמוה אם כן למה נקרא זה "שוא - דבר שאינו כלום - דבר בטל", הרי הם מחייבים אותו ממש הגם שאינו יוצא בדיינין, והרי גם שמעידים על פלוני שהוא בן גרושה אין כאן חיוב שיוצא בבית דין אלא שנותנים עליו דין, (ואמנם משמע כן בל' הרמב"ן 'שלא יתחייב בו כלום בבית דין').
ועוד יש לעיין הרי אין כופין ע"ז וא"כ מה אכפת ליה אם יעידו עליו הרי הוא יודע האמת שאינו חייב.