לברור דרכו של ת''ח עובד ה' בדורנו (1 צופה)

ישעיהו מנחלת דן · 6 אפריל 2026

אברך מעמיק אמר:
אינני רוצה להסיט את האשכול מהמיקום בו הוא אוחז,

אינני רואה את זה כסטיה אלא כפיתוח

אברך מעמיק · 6 אפריל 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ויכוח בסגנון כזה לא תורם מאומה לנדון.

אמת, אבל מה אעשה שפשוט חזרתי על דבריך במדויק.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
הפסוק שאתה מדבר בו לא מוזכר בסוגיא שם והפרשנות שלך ברוחי היא מענינת אבל בודאי איננה פשט המקרא כי רוח ה' הוא נבואה בל' המקרא כמו בסוף ספר שמואל רוח ה' דבר בי ולא ימושו הכונה שיש נבואות שנצרכות לדורות שנשתמרו ולא מיירי בדרך ההבנה שלהם.

אני כמובן יודע, ועיקר כוונתי הייתה להראות שיש אפשרות אחרת לפרש את הגמרא, ובלי קשר לדעתי עומק המושג רוח לא מדבר רק על מילות הנבואה, אלא גם על הרוח הפנימית שבה [ביחוד שהפסוק מדבר שהרוח אשר שמתי עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא תסור מפי זרע ישראל - אם כי אני מסכים שאפשר לדון בדיוק הלשון של מפי זרעך]. וזה כלל בכל הנושא הזה.
אבל בכל מקרה אין לי כוונה להמשיך לדון בזה, מה גם שכך הבנתי את הגמרא בלי קשר לכתוב הנ"ל, וכמדומני שדווקא בדברי הגמרא שם מוכח שהשאלה תהיה בהבנת המהות של דברי התורה האם טומאת תנור היא 'התפשטות' כיחידה אחת, או שהדבר כאילו נוגע בדפנות, דבר שמזכיר לי חקירה למדנית בנוגע ללבוד ועוד כמה ענינים, מה שמעיד שהחקירות האלו הם המהות הפנימית הנצרכת להבנת התורה, אלא שלצערנו אין לנו הבנה מספיק מעמיקה לדעת את הדברים עד הסוף ולהכריע על פיהם להלכה, וזה על כל פנים בודאי נוגד את כל עיקרי משנתך.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ממש לא זה מה שאני מנסה להנחיל ואם הבנת כך הרי שזה לא מתאים ל @אברך מעמיק שכמוך, מה שאני מנסה להנחיל הוא שכל נושא צריך לפתוח ולדון ולהבין ואם יש הודאת בעל דין שלא ידוע הבנת הענין אז צריך לברר היטב אולי אין זה הדרך הנכונה ואני רק מ''מ לברר וללבן מה שאני עשיתי לעצמי במשך שנים רבות.

אם זה היה הדבר היחיד שהיית מנחיל לא הייתי מתווכח איתך כלל, אלא שזה בא כחלק מעסקת חבילה שברור לך גם המסקנא המוכרחת לצאת היא רק כדעתך, המקדימה הנחות יסוד רבות לגוף הדברים, וכבר נתקלתי ברבים הבקיאים בכל חדרי תורה משורשם כראוי, ואינם מדמים בנפשם שכל התורה לא רלוונטית כמו שאתה מנסה להוביל מהטענות שלך.
ואגב הטענה שלך שיש הודאת בע"ד היא אולי על נושאים כמו תכלת ועוד כמה נושאים ספציפיים, אבל לטעון שהפוסקים לא דנו בסוף זמן ק"ש כי הם לא דיברו על זה מפורש למרות שהם דנים כל הזמן בדבר זה כברור ומוחלט, היא דעה הזויה לדעתי ומנותקת מהבנה בסיסית של המציאות.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ממש לא רגיל להניח, אלא כך הוברר לי לאחר שנים רבות של חיפוש ועיון וברור.

ושל עקשנות לא לנסות להבין שקיים צד אחר, ולנסות בכל הכח להעמיד את המושכל ראשון המוחשי שלך.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
דברים יפים כתבת, רק לדעתי הכנסת תורת הנסתר שרמז אליה איננה במקום וחוץ מזה אני מסכים עם כל מילה בענין הצורך בברור דרכי התורה, ולא מסכים עם מש''כ שהנוהגים בפרטים בלבד לא נכשלים.

ולדעתי כן, בכל מקרה אינני מדבר על מעשה מרכבה, אלא בעיקר על הנחות יסוד בסיסיות של יחס הנפש לגוף, יחס עולם הרוח לעולם החומר שללא ספק בעולמם של חז"ל היה מוחשי לאין ערוך בתקופתנו, והטרמינולגיה הבסיסית של הנחות היסוד היו בנויים על רוח הקרובה הרבה יותר לרוחם של הנביאים, ולכן דבריהם הרבה יותר ממחישים לי את רוח הנבואה ששרתה בישראל, ואת רוחו של משה שריחפה על דברי התורה, ואנו מוכרחים כדי להבין את שורשי הדברים להיכנס אל הרוח בה הם חיו [דברים שנרמזו בצורה פשוטה באגדותיהם, שאינם מעשה מרכבה, אלא בעיקר הסתכלות בריאה על העולם בצורה המהותית והאמיתית שלו].
כמו כן, ברור שידיעת הפרטים לבד חסרה מידיעת השורשים, אבל אין ספק שזו תורת אמת על כל המשתמע, והעובדה שמאז ומעולם לא כולם היו בנויים להיכנס לשורשי הדברים לא הופכים את כל יודעי התורה שבכל הדורות לעוסקים בתורה שאינה תורת אמת בשום פנים ואופן [מה גם שאחזור שוב, כי גדולי התורה העיקריים בכללם, נכנסו כולם לשורשי הדברים, אלא שהם הבינו אותם אחרת מאיך שאתה מבין אותם].

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ועל זה אני מתוכח מאוד בחריפות, שחכמים לא דברו בחכמות פנימיות אלא ליחידים כמבואר במשנה בתחילת פרק ב דחגיגה, ומנהג המדינה היה ידוע לדעתי ולא היה מה לתלות בו אלא לומר אותו מה זמניו, אבל יסוד המצוה בשעה שבני אדם שוכבים כמו ששנינו במשנה.

שוב פעם, לא מסרו מעשה מרכבה אלא ליחידים, אבל ללא ספק ההסתכלות על העולם הפשוטה לכל עם הארץ היתה הרבה יותר רוחנית, ובחנו דברים במבט בו ייחסו הרבה יותר חשיבות לעולם הרוח שהוא העולם שממנו באמת יוצאת התורה, ועל כן אם לא עוסקים בעולם זה, אין באמת אפשרות להבין את כוונת התורה ותכליתה.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אני לא מתפרץ להרוס אלא לתקן מתוך דברי חז''ל וההשואה למשה מדעסוי אם לא היתה עצובה היתה מצחיקה.

גם משה מדעסוי כמדומני היה בטוח שהוא פורץ כדי לתקן, ורק מהלך הדורות העידו להיכן זה הגיע.
וכאשר אני בוחן את צורת גישתך ברור לי שבשלב מסוים זה יגיע לפקפוק בחכמת הקבלה, ולשינוי הלכות רבות אף מאותם המוסכמות בגמרא [כי לעדותך באשכול אחר הסיבה היחידה שאתה סומך על חז"ל זה בגלל ספר אדם קדמאה, ולמרות שלא בשמים היא מ"מ בכח השמים להכריע כאשר הדברים נראים מסברא וכך לדעתך הם דברי האמוראים, וללא ספק כי צורת החשיבה שלך תגיע יום אחד למסקנא כי גם דברי חכמי הש"ס אינם ברורים כל כך, וממילא אין לסמוך עליהם כי הם לא מסתברים ולא בשמים היא, ומתוך הבנת סוג החשיבה שלך, לדעתי זה מוכרח להגיע לשם ביום מן הימים], וכן בהחלט זה מאוד מאוד עצוב, ואני באמת כותב את זה מכאב אמיתי, ודווקא בגלל שכמדומני אני תופס את צורת המחשבה הפנימית שלך.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
מה לעשות שמרוב ההרגל שלך ושל חבריך אתה טועים לחשוב שהמציאות לא אמורה להשפיע עליכם ואתם יודעים להבין בפנימיות הדברים.

חס ושלום, בודאי שלמציאות יש השפעה רבה, אבל רק כרקחות וטבחות להבנת התורה, ולברר ענינים טכניים, אבל כאשר הופכים את שכל התורה עצמו לשכל ארצי, לשכל שהמציאות יוצרת אותו הוא קיים רק כפי קיום המציאות, זו פגיעה בהבנת הבסיס הכי גדול של תפיסת שורשי התורה כ'שכל נבדל' היונק את מציאותו ממציאות האלוקים, ולא כקיום מקרי בגלל המציאות.
ולדעתי על זה אמרו חז"ל 'אימתי מלכות גוזרת גזירה ומצלחת בשעה שישראל משליכים דברי תורה לארץ', היינו שמורידים אותה ממהותה השמימי שנועד להגביה את החומר אליו, לתפיסה ארצית חומרית המנמיכה את שכל התורה אשר תוכנו הפנימי משמי שמים יסודו.
וללא ספק כי תפקידנו בעיקרי התורה להנחיל את השמים ולתקן את הארץ על פיהם, ולהדריך את חלק הארץ הגשמי על ידי הבנת פנימיות התורה השמימית, ואם כי פעמים ישנם דברים שצריך לברר מציאות טכנית כדי להבין האם הוא כלול באמירה של התורה, מכל מקום גם זה צריך להיעשות במשקפיים של תורה, ובודאי לא בגלל זה לשנות את מהותה.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
שמיעה ללא בסיס, אני ב''ה יכול בהחלט.

כך היה נדמה לי מדבריך שכתבת

ישעיהו מנחלת דן אמר:
כשאף צד לא מסוגל לדון בשרשי הדברים כראוי.

אבל כנראה טעיתי בהבנת מציאות דבריך...

ישעיהו מנחלת דן אמר:
בא נצא לדרך אני משוכנע שמצפות לנו הפתעות.

אדרבה אני מוכן ומזומן.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
בברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון

וכן למר.

ורק כפתיח כדי שיהיה על מה לדון אשמח לשמוע את דעתך בפירוש מאמר חז"ל (בראשית רבה א, א)
"דבר אחר: אמון אוֹמָן. התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלהים", ואין ראשית אלא תורה, היאך? מה דאת אמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ".

כעת אסיים בזה, ואני מקווה שיהיה לי זמן להמשיך את זה בזמן הקרוב.

ישעיהו מנחלת דן · 6 אפריל 2026

אברך מעמיק אמר:
אמת, אבל מה אעשה שפשוט חזרתי על דבריך במדויק.

אאל''ט אתה פתחת במתקפה אישית לא ענינית בשונה ממנהגך בתחילת האשכול אבל נניח לזה.

אברך מעמיק אמר:
אני כמובן יודע, ועיקר כוונתי הייתה להראות שיש אפשרות אחרת לפרש את הגמרא, ובלי קשר לדעתי עומק המושג רוח לא מדבר רק על מילות הנבואה, אלא גם על הרוח הפנימית שבה [ביחוד שהפסוק מדבר שהרוח אשר שמתי עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא תסור מפי זרע ישראל - אם כי אני מסכים שאפשר לדון בדיוק הלשון של מפי זרעך]. וזה כלל בכל הנושא הזה.

אני מסכים, אבל זה לא נוגע לתורה שבעל פה אלא לנבואות של הנביאים וכל' דוד בספר שמואל המקביל ממש לכאן רוח ה' דבר בי ומילתו על לשוני.

אברך מעמיק אמר:
אבל בכל מקרה אין לי כוונה להמשיך לדון בזה, מה גם שכך הבנתי את הגמרא בלי קשר לכתוב הנ"ל, וכמדומני שדווקא בדברי הגמרא שם מוכח שהשאלה תהיה בהבנת המהות של דברי התורה האם טומאת תנור היא 'התפשטות' כיחידה אחת, או שהדבר כאילו נוגע בדפנות, דבר שמזכיר לי חקירה למדנית בנוגע ללבוד ועוד כמה ענינים, מה שמעיד שהחקירות האלו הם המהות הפנימית הנצרכת להבנת התורה, אלא שלצערנו אין לנו הבנה מספיק מעמיקה לדעת את הדברים עד הסוף ולהכריע על פיהם להלכה, וזה על כל פנים בודאי נוגד את כל עיקרי משנתך.

אינני רואה את הדוגמא כמייצגת בפרטיה את יסודות הסוגיא וכך ראה הרמב''ם בהקדמתו לפ' סדר טהרות שהבין שהדוגמא באה למקד את חסרון הידיעה בהלכות טומאה וטהרה אבל לא בהלכה מסוימת של טומאת תנור דוקא.

אברך מעמיק אמר:
אם זה היה הדבר היחיד שהיית מנחיל לא הייתי מתווכח איתך כלל, אלא שזה בא כחלק מעסקת חבילה שברור לך גם המסקנא המוכרחת לצאת היא רק כדעתך,

מכחיש מכל וכל, ודאי דעתי היא המנחה אותי כמו כל בן אדם, אבל אינני מכריח בדעתי אף אחד, וההכרח שלי הוא רק כשצד השני לא מגיב לגש''ד כהלכה

אברך מעמיק אמר:
המקדימה הנחות יסוד רבות לגוף הדברים, וכבר נתקלתי ברבים הבקיאים בכל חדרי תורה משורשם כראוי, ואינם מדמים בנפשם שכל התורה לא רלוונטית כמו שאתה מנסה להוביל מהטענות שלך.

ושאלת אותם מדוע ? ומה השיבו ? אני חושב שזה חשש פחד לקחת את מה שהם יודעים ולנהוג כך במציאות

אברך מעמיק אמר:
ואגב הטענה שלך שיש הודאת בע"ד היא אולי על נושאים כמו תכלת ועוד כמה נושאים ספציפיים, אבל לטעון שהפוסקים לא דנו בסוף זמן ק"ש כי הם לא דיברו על זה מפורש למרות שהם דנים כל הזמן בדבר זה כברור ומוחלט, היא דעה הזויה לדעתי ומנותקת מהבנה בסיסית של המציאות.

ולדעתי הם התרגלו בהרבה סוגיות שהתורה היא גדרים ולא תפיסת מציאות ולכן לא עלה על דעתם לדון בנושא, כמו למשל גם בענין הזכרת יציאת מלכויות ע''פ הסוגיא בסוף פרק ראשון של ברכות בקרא דירמיהו לא יאמר עוד חי ה' וגו'.

אברך מעמיק אמר:
ושל עקשנות לא לנסות להבין שקיים צד אחר, ולנסות בכל הכח להעמיד את המושכל ראשון המוחשי שלך.

לדעתי ממש לא, אלא שכאשר הצד השני לא מעמיד אפילו לא מושכל ראשון בגוף הנושא אלא סביבו סחור סחור ברור שהעקשנות במקומה.

אברך מעמיק אמר:
ולדעתי כן, בכל מקרה אינני מדבר על מעשה מרכבה, אלא בעיקר על הנחות יסוד בסיסיות של יחס הנפש לגוף, יחס עולם הרוח לעולם החומר שללא ספק בעולמם של חז"ל היה מוחשי לאין ערוך בתקופתנו, והטרמינולגיה הבסיסית של הנחות היסוד היו בנויים על רוח הקרובה הרבה יותר לרוחם של הנביאים, ולכן דבריהם הרבה יותר ממחישים לי את רוח הנבואה ששרתה בישראל, ואת רוחו של משה שריחפה על דברי התורה, ואנו מוכרחים כדי להבין את שורשי הדברים להיכנס אל הרוח בה הם חיו [דברים שנרמזו בצורה פשוטה באגדותיהם, שאינם מעשה מרכבה, אלא בעיקר הסתכלות בריאה על העולם בצורה המהותית והאמיתית שלו].

כל מילה פנינה, ואיני רואה בזה שום סתירה לדברי.

אברך מעמיק אמר:
כמו כן, ברור שידיעת הפרטים לבד חסרה מידיעת השורשים, אבל אין ספק שזו תורת אמת על כל המשתמע, והעובדה שמאז ומעולם לא כולם היו בנויים להיכנס לשורשי הדברים לא הופכים את כל יודעי התורה שבכל הדורות לעוסקים בתורה שאינה תורת אמת בשום פנים ואופ

מי שלא היה בנוי פשוט לא למד, להזכירך אברכי הכוללים הם חידוש של דור אחרון.

אברך מעמיק אמר:
ן [מה גם שאחזור שוב, כי גדולי התורה העיקריים בכללם, נכנסו כולם לשורשי הדברים, אלא שהם הבינו אותם אחרת מאיך שאתה מבין אותם].

איני מסכים, שוב, לדעתי הם התרגלו להבין את התורה באופן מנותק מן המציאות.

אברך מעמיק אמר:
שוב פעם, לא מסרו מעשה מרכבה אלא ליחידים, אבל ללא ספק ההסתכלות על העולם הפשוטה לכל עם הארץ היתה הרבה יותר רוחנית, ובחנו דברים במבט בו ייחסו הרבה יותר חשיבות לעולם הרוח שהוא העולם שממנו באמת יוצאת התורה, ועל כן אם לא עוסקים בעולם זה, אין באמת אפשרות להבין את כוונת התורה ותכליתה.

שוב, דברים יפים שאיני חולק עליהם.

אברך מעמיק אמר:
גם משה מדעסוי כמדומני היה בטוח שהוא פורץ כדי לתקן,

ממש לא, והראיה שכל בניו התנצרו, ומוכיח שרצה לתקן את החיים הגשמיים לא את צורת הלימוד של תורה שבכתב ושבע''פ ואין שום דמיון אלי.

אברך מעמיק אמר:
וכאשר אני בוחן את צורת גישתך ברור לי שבשלב מסוים זה יגיע לפקפוק בחכמת הקבלה, ולשינוי הלכות רבות אף מאותם המוסכמות בגמרא [כי לעדותך באשכול אחר הסיבה היחידה שאתה סומך על חז"ל זה בגלל ספר אדם קדמאה, ולמרות שלא בשמים היא מ"מ בכח השמים להכריע כאשר הדברים נראים מסברא וכך לדעתך הם דברי האמוראים, וללא ספק כי צורת החשיבה שלך תגיע יום אחד למסקנא כי גם דברי חכמי הש"ס אינם ברורים כל כך

??? אני לומד את דבריהם שנים רבות ומוצא כל הזמן יותר ויותר עומק טעם וחכמה בשונה למשל מפ' הראשונים והאחרונים שנעזרתי בהם בתחילה אבל איני מוצא במה שכבר למדתי יותר עומק וחכמה כי לפרש באו והם אינם המקור.

אברך מעמיק אמר:
, וממילא אין לסמוך עליהם כי הם לא מסתברים ולא בשמים היא, ומתוך הבנת סוג החשיבה שלך, לדעתי זה מוכרח להגיע לשם ביום מן הימים], וכן בהחלט זה מאוד מאוד עצוב, ואני באמת כותב את זה מכאב אמיתי, ודווקא בגלל שכמדומני אני תופס את צורת המחשבה הפנימית שלך.

כנראה שאתה לא תופס.

אברך מעמיק אמר:
חס ושלום, בודאי שלמציאות יש השפעה רבה, אבל רק כרקחות וטבחות להבנת התורה, ולברר ענינים טכניים, אבל כאשר הופכים את שכל התורה עצמו לשכל ארצי, לשכל שהמציאות יוצרת אותו הוא קיים רק כפי קיום המציאות, זו פגיעה בהבנת הבסיס הכי גדול של תפיסת שורשי התורה כ'שכל נבדל' היונק את מציאותו ממציאות האלוקים, ולא כקיום מקרי בגלל המציאות. ולדעתי על זה אמרו חז"ל 'אימתי מלכות גוזרת גזירה ומצלחת בשעה שישראל משליכים דברי תורה לארץ', היינו שמורידים אותה ממהותה השמימי שנועד להגביה את החומר אליו, לתפיסה ארצית חומרית המנמיכה את שכל התורה אשר תוכנו הפנימי משמי שמים יסודו.
וללא ספק כי תפקידנו בעיקרי התורה להנחיל את השמים ולתקן את הארץ על פיהם, ולהדריך את חלק הארץ הגשמי על ידי הבנת פנימיות התורה השמימית, ואם כי פעמים ישנם דברים שצריך לברר מציאות טכנית כדי להבין האם הוא כלול באמירה של התורה, מכל מקום גם זה צריך להיעשות במשקפיים של תורה, ובודאי לא בגלל זה לשנות את מהותה.

פה יסוד הויכוח שלי איתך, אתה רואה את המציאות כרקחות וטבחות וכמתנגד לתורה, אני רואה אותה כמעשה ה' וכרצונו המתמיד (כל' החזו''א על הטבע) ובכלל הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והתורה נתנה לקיימה במציאות הזו על שלל רבדיה עומקיה ותפיסותיה הבריאות והכנות.

אברך מעמיק אמר:
כך היה נדמה לי מדבריך שכתבת

אבל כנראה טעיתי בהבנת מציאות דבריך...

אכן טעית, כונתי היתה שכרגע אף אחד לא מסוגל, ואם נתמיד בעקביות בניתוח השרשים של כל דעה משנינו בעז''ה יתכן מאוד שנצליח לפחות להבין במאי קמיפלגי.

אברך מעמיק אמר:
אדרבה אני מוכן ומזומן.

כמוני כמוך.

אברך מעמיק אמר:
וכן למר.

אמן

אברך מעמיק אמר:
ורק כפתיח כדי שיהיה על מה לדון אשמח לשמוע את דעתך בפירוש מאמר חז"ל (בראשית רבה א, א)
"דבר אחר: אמון אוֹמָן. התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלהים", ואין ראשית אלא תורה, היאך? מה דאת אמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ".

מתבאר ע''פ דברי קודם על הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה וגו' המציאות שה' ברא מתאימה למצוות התורה כל' זקני זצ''ל ה' ברא ראש כדי שיהיה אפשר להניח עליו תפילין וכיוצ''ב בכל המצוות שמתאימות למציאות המתוקנת של הטבע ציצית כבגד מלכותי מזוזה כתזכורת בכניסה לבית ולחצר שבת כמנוחה מעמל השבוע וכהכרה בבעלות כח עליון שהוא קוב''ה מועדים להתרענן בשמחה ובשיוך של זה לקב''ה וכו ספר החינוך והמורה נבוכים מלאים בטעמי המצוות מהסוג הזה ויסוד דרך זו כמובן במדרשי חז''ל במקומות רבים

אברך מעמיק אמר:
כעת אסיים בזה, ואני מקווה שיהיה לי זמן להמשיך את זה בזמן הקרוב.

גא''מ

אברך מעמיק · 10 אפריל 2026

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אני מסכים, אבל זה לא נוגע לתורה שבעל פה אלא לנבואות של הנביאים וכל' דוד בספר שמואל המקביל ממש לכאן רוח ה' דבר בי ומילתו על לשוני.

אמת, אבל זה בדיוק הנקודה שהנבואה כוללת בתוכה שני חלקים ה'רוח' השורה על הנביא וה'מילים' שעל לשונו, וכן גם כל התורה והנבואות כוללים שני חלקים אלו 'רוחי אשר עליך' ו'דברי אשר שמת בפיך' ועל שני אלו נאמר שלא ישכחו מזרע ישראל.
בכל מקרה אני מבין כך את הסוגיא ולא מכח המקרא הנ"ל אני מפרש את הסוגיא כך.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
אינני רואה את הדוגמא כמייצגת בפרטיה את יסודות הסוגיא וכך ראה הרמב''ם בהקדמתו לפ' סדר טהרות שהבין שהדוגמא באה למקד את חסרון הידיעה בהלכות טומאה וטהרה אבל לא בהלכה מסוימת של טומאת תנור דוקא.

טוב, אז הרמב"ם בכלל למד שזה נאמר ביחס להלכות טומאה וטהרה, אבל עדיין לי ברור שהעובדה שחז"ל העמידו בדבריהם דבר שכל מהותו תלוי בגדר מעיד על כך שהגדרים הם חלק מהותי מאוד מדיני התורה, ובזה בדיוק יהיו חילוקי הדעות כשתשתכח תורה, כי דברי התורה המשנה והגמרא יהיו ידועים, אלא שגדרי הדברים יהיו מחולקים, ובשיטתך אתה בעצם מייצג עוד פרשנות לגדרי הדברים, וממילא זה רק הרחבה של הנבואה על שכחת התורה לדעתי.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ושאלת אותם מדוע ? ומה השיבו ? אני חושב שזה חשש פחד לקחת את מה שהם יודעים ולנהוג כך במציאות

אני ממש לא מקבל את הטענה הזו, כי הם פשוט מפרשים את סוגיות הש"ס כפי המסורת לפחות בדברים המוסכמים ורווחים, כי בעיני ברור שדבריך אינם דברי הש"ס כשלעצמם אלא פרשנות שלו כפי הנובע משורש נשמתך.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
ולדעתי הם התרגלו בהרבה סוגיות שהתורה היא גדרים ולא תפיסת מציאות ולכן לא עלה על דעתם לדון בנושא, כמו למשל גם בענין הזכרת יציאת מלכויות ע''פ הסוגיא בסוף פרק ראשון של ברכות בקרא דירמיהו לא יאמר עוד חי ה' וגו'.

באמת בהרבה סוגיות הדברים תלויים בהבנה פנימית יותר, ולכן משתמשים בגדרים ולא בתפיסת המציאות, אבל ללא ספק שמי שהולך עם הגדרים וחושב על פיהם הוא חי ממילא את המציאות כפי שהיא נראית בעיני התורה, ועם מעט התבוננות הוא יראה אור במבטם של חז"ל על המציאות, ואם אינו עושה כן הוא לא מפסיד שום דבר.
בכל מקרה הסוגיא בברכות היא תלויה בהקדמות, ובכלל בהשקפה כללית על נושא הגאולה. אבל בכל מקרה כיון שדבר ברור כי חובת הזכרת יציאת מצרים היא על מנת שיווכח ממנה חובת העבדות של ישראל למקום, וכמאמר הכתוב 'אנכי ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים', ועל כן כל עוד שמהלך תקופתינו לא נתגלה בו נבואה וכריתת ברית חדשה עם הקב"ה אין שום טעם לבטל הזכרה קודמת ולחדש את הזכרת שיעבוד המלכויות, ואין הכא נמי כאשר תשוב רוח הנבואה לישראל 'ובחוריכם חזונות יחזו' או אז בהחלט יכול להיות שהברית החדשה של ישראל עם הקב"ה בנויה על כל המאורעות שקרו ושיקרו בעתיד.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
מי שלא היה בנוי פשוט לא למד, להזכירך אברכי הכוללים הם חידוש של דור אחרון.

חס ושלום!! וברור לי שגם אתה לא התכוונת למה שאמרת, וכי אין זו חובתו של כל אחד מישראל ללמוד תורה 'בין חכם בין טיפש'?, וכי בזמן חז"ל לא היו רבים אשר עיקר עמלם היו בעלי מקרא לבד או בעלי משנה לבד או בעלי גמרא לבד או בעלי הלכות לבד [כמו שמוכח בכמה מקומות]? ויש לזה דוגמאות רבות.
וכמובן ענין האברכים לא ממש קשור לנושא הזה, כי זה ענין בפני עצמו וצורך הדור מכמה סיבות, ובזמן חז"ל ברור שזה היה הלך פחות רווח, וכבר נודעו דברי הרמב"ם והאחרונים בעניין. בכל מקרה זה ממש לא הנושא, כי מאז ומעולם כל מי יהודי שקצת יכל הקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד התורה לפי השגתו.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
איני מסכים, שוב, לדעתי הם התרגלו להבין את התורה באופן מנותק מן המציאות.

הם פשוט בנו את השכל שלהם לפי גדרי ההלכות של חז"ל שמעצם מהותו לא מתואם לשכל המוחשי ברוב המקומות [במבט ראשון].

ישעיהו מנחלת דן אמר:
??? אני לומד את דבריהם שנים רבות ומוצא כל הזמן יותר ויותר עומק טעם וחכמה בשונה למשל מפ' הראשונים והאחרונים שנעזרתי בהם בתחילה אבל איני מוצא במה שכבר למדתי יותר עומק וחכמה כי לפרש באו והם אינם המקור.

אמת, ברור שיש הפרש בין המקור לבין הפירוש, אבל זה ממש לא אומר שהפירוש איננו נכון, אלא רק שהם חלקיים וענפים ואינם נושאים משמעויות רבות כמו המקור.
בכל מקרה אני מקווה שלא על זה האמונה שלך בדברי חז"ל מבוססת... [כי אם יום אחד תרגיש שאינך מוצא בהם טעם, אז אולי תחלוק עליהם כמו על הראשונים והאחרונים].

ישעיהו מנחלת דן אמר:
פה יסוד הויכוח שלי איתך, אתה רואה את המציאות כרקחות וטבחות וכמתנגד לתורה, אני רואה אותה כמעשה ה' וכרצונו המתמיד (כל' החזו''א על הטבע) ובכלל הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד והתורה נתנה לקיימה במציאות הזו על שלל רבדיה עומקיה ותפיסותיה הבריאות והכנות.

הנה כאן הגענו לנושאים הכבדים והרציניים באמת.
ואקדים ואומר, אינני רואה את המציאות כמתנגדת לתורה, חס ושלום, אני רואה במציאות כלי וחומר גלם הנצרך לקבל צורה, והצורה שחלה בו היא התורה שהיא הצורה האמיתית של העולם, אמנם כדי להבין את הצורה של התורה חייבים להתנתק מהשכל המושפע מהמוחש - החומר, ולעבור לעולם המושכלות בהם הצורה עומדת מצד עצמה ללא תלות בעולם החומרי, ואז תפקידנו הוא לחרוש ולבדוק את המציאות, לחשוף את מהותה הפנימי, ואז לאחד אותה עם התורה השמימית ולאחד שמים וארץ.
להשקפתי כל אדם באשר הוא יש בו שכל אלוקי, אבל השכל בהיותו מקבל השפעה מהחומר הוא הולך ומאבד את ראיית ה'צורה' בכל דבר ומביט בעיני 'חומר', זהו הטבע האנושי הבסיסי וכל אדם משתנה מחבירו ברמת היכולת שלו להביט על המציאות, וחכמינו זכרונם לברכה אשר כתבו דבריהם ברוח הקודש, היינו שהם הצליחו להסיר את המבט הארצי והחיצוני, והביטו על פנימיות הדברים.
וחשוב לי להדגיש שוב ושוב, המבט הפנימי אינו סותר את המבט החיצוני, אלא להיפך, הוא מאיר אותו, הוא עונה על שאלות בקיום המציאות שכל מי שיתחיל לשאול אותם ולחקור לעומק לא יקבל תשובות אלא רק בעולם הפנימי של הדברים, וזו היא עומקה של תורה, מבט שמימי שמגלה את שורש המציאות, מבט מהותי שחושף את הכוחות הפנימיים שבטבע עצמו.
ועל כן מי שיש בו עין חודרת לא יראה שום סתירה מהמציאות לתורה, אבל כיון שהאדם נוצר מן החומר, הוא צריך לעמול כדי לקנות מבט רוחני כזה [שאגב גם משפיע רבות על פנימיות הנפש, זכותה ועדינותה, עמקותה וחדותה], וכולנו מאמינים כי לרבותינו בעלי המשנה והגמרא היה מבט שכזה, והיו דבריהם נכתבים ברוח הקודש, ועל כן כאשר אין אנחנו מבינים בשכלנו, תולים אנו את החיסרון בנו ולא בדבריהם, והניסיון מוכיח, כי אם ישתדל האם ויקנה 'לב מבין' יראה לבסוף כיצד צדקו דברי חז"ל והעמידו את המציאות האמיתית למול העינים.
[אגב, כיון שבדרך לימודי אני עוסק רבות בשורשי הענינים, אין אני אומר כן רק מכח אמונה, אלא בעיקר מידיעה ומניסיון, ולימוד מעמיק בסוגיות על פרטיהן השונים מחייב בדרך כלל טעמים עמוקים יותר מטעמיהם של הראשונים ז"ל שאם כי אין ספק שיש בהם אמת, אך היא לא מלוא האמת שלימותה ועמקותה].
ועל כן בעיני אותם עמלי התורה הרבים דבכל אתר ואתר העוסקים בגדרי התורה, אף כי לא תמיד מצליחים להבין את המהות הפנימית ואת ה'צורה' המופשטת של הרעיון, מכל מקום הם מתעסקים עם הגדרים הנכונים, עם הענפים היוצאים מחכמת התורה האמיתית, ולדעתי דווקא תורתו של הגר"ח מבריסק היא זו שמקרבת את לומדי התורה אל התחדשות רוח הנבואה, אל השכל הנבדל, וגם אם יהיו עוד כמה שלבים בדרך, לשם זה צועד, וזו תהיה סופה של דרכו ומשנתו.

ועל דבריך שהתורה כוללת את כלל התפיסות הכנות והבריאות, הם אלו בדיוק תפיסות הרפורמים אשר רואים לדוגמא בזכויות הנשים ערך נעלה ובריא של התקדמות המציאות והתרחקות מימים עתיקים של עבדות והשפלה, ולכן הם מפרשים את התורה איך שהם רוצים ועוקרים אותה ממשמעותה.
וזה גופא לדעתי באה הנבואה והתורה לעשות לאדם, לבטל ממנו את היכולת להיות מושפע ממצבים משתנים וממאורעות חולפים, ולהעמיד אותו על פנימיות הדברים.

ישעיהו מנחלת דן אמר:
מתבאר ע''פ דברי קודם על הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה וגו' המציאות שה' ברא מתאימה למצוות התורה כל' זקני זצ''ל ה' ברא ראש כדי שיהיה אפשר להניח עליו תפילין וכיוצ''ב בכל המצוות שמתאימות למציאות המתוקנת של הטבע ציצית כבגד מלכותי מזוזה כתזכורת בכניסה לבית ולחצר שבת כמנוחה מעמל השבוע וכהכרה בבעלות כח עליון שהוא קוב''ה מועדים להתרענן בשמחה ובשיוך של זה לקב''ה וכו ספר החינוך והמורה נבוכים מלאים בטעמי המצוות מהסוג הזה ויסוד דרך זו כמובן במדרשי חז''ל במקומות רבים

מצוין, זה פחות או יותר הכיוון שחשבתי שתלך עליו [ואגב אני מסכים איתך לגמרי שטעמי הראשונים הם אמיתיים לחלוטין, אלא שהם לא מלוא העומק, והם רק אחד מהענפים כפי שהם באים לידי ביטוי באופן מסוים מתוך הרעיון הפנימי], וכמדומני שגם בספרים אלו נכתב כמה וכמה פעמים כי דבריהם על פי הפשט - שהוא ענף מהעולם השלם של התורה.

אבל עיקר מה שאני רוצה לשאול אותך זה כך, ומה קורה כאשר אנו מרגישים שדברי התורה לא תואמים את המציאות 'הבריאה והכנה', ואני אזכיר דין מסוים שברצוני לדון עליו [הוזכר באשכול אחר], גיל הבגרות בגיל י"ג, לכאורה במציאות ימינו הכנה והבריאה הוא אינו מובן. אז איך אנחנו אמורים לראות את התורה כמסתדרת עם המציאות כאשר החוש מכחיש אותה.

אשמח לשמוע את דעתך הרחבה בענין זה. ואי"ה הדברים יתפחו הלאה והלאה.

ישעיהו מנחלת דן · 10 אפריל 2026

אברך מעמיק אמר:
אמת, אבל זה בדיוק הנקודה שהנבואה כוללת בתוכה שני חלקים ה'רוח' השורה על הנביא וה'מילים' שעל לשונו, וכן גם כל התורה והנבואות כוללים שני חלקים אלו 'רוחי אשר עליך' ו'דברי אשר שמת בפיך' ועל שני אלו נאמר שלא ישכחו מזרע ישראל.

שומע

אברך מעמיק אמר:
בכל מקרה אני מבין כך את הסוגיא ולא מכח המקרא הנ"ל אני מפרש את הסוגיא כך.

אלא מכח מה ?

אברך מעמיק אמר:
טוב, אז הרמב"ם בכלל למד שזה נאמר ביחס להלכות טומאה וטהרה, אבל עדיין לי ברור שהעובדה שחז"ל העמידו בדבריהם דבר שכל מהותו תלוי בגדר מעיד על כך שהגדרים הם חלק מהותי מאוד מדיני התורה, ובזה בדיוק יהיו חילוקי הדעות כשתשתכח תורה, כי דברי התורה המשנה והגמרא יהיו ידועים, אלא שגדרי הדברים יהיו מחולקים, ובשיטתך אתה בעצם מייצג עוד פרשנות לגדרי הדברים, וממילא זה רק הרחבה של הנבואה על שכחת התורה לדעתי.

אני ממש לא מקבל את הטענה הזו, כי הם פשוט מפרשים את סוגיות הש"ס כפי המסורת לפחות בדברים המוסכמים ורווחים, כי בעיני ברור שדבריך אינם דברי הש"ס כשלעצמם אלא פרשנות שלו כפי הנובע משורש נשמתך.

באמת בהרבה סוגיות הדברים תלויים בהבנה פנימית יותר, ולכן משתמשים בגדרים ולא בתפיסת המציאות, אבל ללא ספק שמי שהולך עם הגדרים וחושב על פיהם הוא חי ממילא את המציאות כפי שהיא נראית בעיני התורה, ועם מעט התבוננות הוא יראה אור במבטם של חז"ל על המציאות, ואם אינו עושה כן הוא לא מפסיד שום דבר.

לדעתי הגדרים אין בהם כמעט צורך בודאי לא באופן המופרז שנעשה בהם שימוש בזמננו וגורעים מאוד בהרגל שלהם את הלומדים לחיות במנותק מן המציאות ולדמיין מציאות תורנית עליונה שכלית שאין לה בסיס אמיתי כנה.

אברך מעמיק אמר:
בכל מקרה הסוגיא בברכות היא תלויה בהקדמות, ובכלל בהשקפה כללית על נושא הגאולה. אבל בכל מקרה כיון שדבר ברור כי חובת הזכרת יציאת מצרים היא על מנת שיווכח ממנה חובת העבדות של ישראל למקום, וכמאמר הכתוב 'אנכי ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים', ועל כן כל עוד שמהלך תקופתינו לא נתגלה בו נבואה וכריתת ברית חדשה עם הקב"ה

לבעלי הגדרים לא נתגלה לבעלי המציאות הטבעית הפשוטה נתגלה באופן נורא אם כי לא כיציא''מ ולכן אין לבטל אלא להוסיף לבנתיים, העוסקים בקרוב העידו שענין חזרת ישראל לא''י בזמננו מכל הגלויות השפיע כהוכחה למתקרבים יותר מיציאת מצרים.

אברך מעמיק אמר:
אין שום טעם לבטל הזכרה קודמת ולחדש את הזכרת שיעבוד המלכויות, ואין הכא נמי כאשר תשוב רוח הנבואה לישראל 'ובחוריכם חזונות יחזו' או אז בהחלט יכול להיות שהברית החדשה של ישראל עם הקב"ה בנויה על כל המאורעות שקרו ושיקרו בעתיד.

מצוין.

אברך מעמיק אמר:
חס ושלום!! וברור לי שגם אתה לא התכוונת למה שאמרת, וכי אין זו חובתו של כל אחד מישראל ללמוד תורה 'בין חכם בין טיפש'?, וכי בזמן חז"ל לא היו רבים אשר עיקר עמלם היו בעלי מקרא לבד או בעלי משנה לבד או בעלי גמרא לבד או בעלי הלכות לבד [כמו שמוכח בכמה מקומות]? ויש לזה דוגמאות רבות.
וכמובן ענין האברכים לא ממש קשור לנושא הזה, כי זה ענין בפני עצמו וצורך הדור מכמה סיבות, ובזמן חז"ל ברור שזה היה הלך פחות רווח, וכבר נודעו דברי הרמב"ם והאחרונים בעניין. בכל מקרה זה ממש לא הנושא, כי מאז ומעולם כל מי יהודי שקצת יכל הקדיש את כל זמנו הפנוי ללימוד התורה לפי השגתו.

ברור שלא התכונתי שלא למדו בכלל, אבל לא למדו באופן רציני ומעמיק שהיה אפשר לדון אם זה תורת אמת או לא אלא עיקר לימודם במקרא שהוא חובת האב על הבן או במשנה שאין בזה עומק אלא שינון בע''פ שלא ישכח וידיעה שטחית או בלימוד מפי רב בכניעה מוחלטת ולא בלימוד עצמאי כלל וכלל.

אברך מעמיק אמר:
הם פשוט בנו את השכל שלהם לפי גדרי ההלכות של חז"ל שמעצם מהותו לא מתואם לשכל המוחשי ברוב המקומות [במבט ראשון].

חולק לגמרי, לדעתי חז''ל לא השתמשו בהגדרות כמעט אלא בדוגמאות והמחשות כמפורש כסדר במשניות ובמדרשים.

אברך מעמיק אמר:
אמת, ברור שיש הפרש בין המקור לבין הפירוש, אבל זה ממש לא אומר שהפירוש איננו נכון, אלא רק שהם חלקיים וענפים ואינם נושאים משמעויות רבות כמו המקור.
בכל מקרה אני מקווה שלא על זה האמונה שלך בדברי חז"ל מבוססת... [כי אם יום אחד תרגיש שאינך מוצא בהם טעם, אז אולי תחלוק עליהם כמו על הראשונים והאחרונים].

האמונה שלי בדברי חז''ל מבוססת אך ורק על זה, ולעולם לא ארגיש איני מוצא בהם טעם, ודרכי היא דרך החזו''א כידוע מדבריו בהשגות על קונטרס ד''ס.

אברך מעמיק אמר:
הנה כאן הגענו לנושאים הכבדים והרציניים באמת.
ואקדים ואומר, אינני רואה את המציאות כמתנגדת לתורה, חס ושלום, אני רואה במציאות כלי וחומר גלם הנצרך לקבל צורה, והצורה שחלה בו היא התורה שהיא הצורה האמיתית של העולם, אמנם כדי להבין את הצורה של התורה חייבים להתנתק מהשכל המושפע מהמוחש - החומר, ולעבור לעולם המושכלות בהם הצורה עומדת מצד עצמה ללא תלות בעולם החומרי, ואז תפקידנו הוא לחרוש ולבדוק את המציאות, לחשוף את מהותה הפנימי, ואז לאחד אותה עם התורה השמימית ולאחד שמים וארץ.
להשקפתי כל אדם באשר הוא יש בו שכל אלוקי, אבל השכל בהיותו מקבל השפעה מהחומר הוא הולך ומאבד את ראיית ה'צורה' בכל דבר ומביט בעיני 'חומר', זהו הטבע האנושי הבסיסי וכל אדם משתנה מחבירו ברמת היכולת שלו להביט על המציאות, וחכמינו זכרונם לברכה אשר כתבו דבריהם ברוח הקודש, היינו שהם הצליחו להסיר את המבט הארצי והחיצוני, והביטו על פנימיות הדברים.
וחשוב לי להדגיש שוב ושוב, המבט הפנימי אינו סותר את המבט החיצוני, אלא להיפך, הוא מאיר אותו, הוא עונה על שאלות בקיום המציאות שכל מי שיתחיל לשאול אותם ולחקור לעומק לא יקבל תשובות אלא רק בעולם הפנימי של הדברים, וזו היא עומקה של תורה, מבט שמימי שמגלה את שורש המציאות, מבט מהותי שחושף את הכוחות הפנימיים שבטבע עצמו.
ועל כן מי שיש בו עין חודרת לא יראה שום סתירה מהמציאות לתורה, אבל כיון שהאדם נוצר מן החומר, הוא צריך לעמול כדי לקנות מבט רוחני כזה [שאגב גם משפיע רבות על פנימיות הנפש, זכותה ועדינותה, עמקותה וחדותה], וכולנו מאמינים כי לרבותינו בעלי המשנה והגמרא היה מבט שכזה, והיו דבריהם נכתבים ברוח הקודש, ועל כן כאשר אין אנחנו מבינים בשכלנו, תולים אנו את החיסרון בנו ולא בדבריהם, והניסיון מוכיח, כי אם ישתדל האם ויקנה 'לב מבין' יראה לבסוף כיצד צדקו דברי חז"ל והעמידו את המציאות האמיתית למול העינים.
[אגב, כיון שבדרך לימודי אני עוסק רבות בשורשי הענינים, אין אני אומר כן רק מכח אמונה, אלא בעיקר מידיעה ומניסיון, ולימוד מעמיק בסוגיות על פרטיהן השונים מחייב בדרך כלל טעמים עמוקים יותר מטעמיהם של הראשונים ז"ל שאם כי אין ספק שיש בהם אמת, אך היא לא מלוא האמת שלימותה ועמקותה].
ועל כן בעיני אותם עמלי התורה הרבים דבכל אתר ואתר העוסקים בגדרי התורה, אף כי לא תמיד מצליחים להבין את המהות הפנימית ואת ה'צורה' המופשטת של הרעיון, מכל מקום הם מתעסקים עם הגדרים הנכונים, עם הענפים היוצאים מחכמת התורה האמיתית, ולדעתי דווקא תורתו של הגר"ח מבריסק היא זו שמקרבת את לומדי התורה אל התחדשות רוח הנבואה, אל השכל הנבדל, וגם אם יהיו עוד כמה שלבים בדרך, לשם זה צועד, וזו תהיה סופה של דרכו ומשנתו.

דברים כדרבונות ! ולדעתי כולם שגוים מיסודם.
ובנויים על עולם מקביל מדומין שאין לו אחיזה באמיתות הנפש הפנימית.
אם כי אתה לא היחיד שדורך בעולם זה ומדויק יותר לומר שרוב האברכים המעמיקים בדורנו נופלים בזה בעוה''ר.

אברך מעמיק אמר:
ועל דבריך שהתורה כוללת את כלל התפיסות הכנות והבריאות, הם אלו בדיוק תפיסות הרפורמים אשר רואים לדוגמא בזכויות הנשים ערך נעלה ובריא של התקדמות המציאות והתרחקות מימים עתיקים של עבדות והשפלה, ולכן הם מפרשים את התורה איך שהם רוצים ועוקרים אותה ממשמעותה.

ח''ו ישתקעו הדברים ולא יאמרו ! דעתי בענין הנשים מבוארת יפה בקונטרס המצורף.

אברך מעמיק אמר:
וזה גופא לדעתי באה הנבואה והתורה לעשות לאדם, לבטל ממנו את היכולת להיות מושפע ממצבים משתנים וממאורעות חולפים, ולהעמיד אותו על פנימיות הדברים.

מצוין, זה פחות או יותר הכיוון שחשבתי שתלך עליו [ואגב אני מסכים איתך לגמרי שטעמי הראשונים הם אמיתיים לחלוטין, אלא שהם לא מלוא העומק, והם רק אחד מהענפים כפי שהם באים לידי ביטוי באופן מסוים מתוך הרעיון הפנימי], וכמדומני שגם בספרים אלו נכתב כמה וכמה פעמים כי דבריהם על פי הפשט - שהוא ענף מהעולם השלם של התורה.

אבל עיקר מה שאני רוצה לשאול אותך זה כך, ומה קורה כאשר אנו מרגישים שדברי התורה לא תואמים את המציאות 'הבריאה והכנה', ואני אזכיר דין מסוים שברצוני לדון עליו [הוזכר באשכול אחר], גיל הבגרות בגיל י"ג, לכאורה במציאות ימינו הכנה והבריאה הוא אינו מובן. אז איך אנחנו אמורים לראות את התורה כמסתדרת עם המציאות כאשר החוש מכחיש אותה.

הסברתי באשכול שם דעתי בזה קחנו משם ולא אכפול הדברים.

אברך מעמיק אמר:
אשמח לשמוע את דעתך הרחבה בענין זה. ואי"ה הדברים יתפחו הלאה והלאה.

לברור דרכו של ת''ח עובד ה' בדורנו (1 צופה)

ישעיהו מנחלת דן

משתמש מוביל

אברך מעמיק

משתמש ותיק

ישעיהו מנחלת דן

משתמש מוביל

אברך מעמיק

משתמש ותיק

ישעיהו מנחלת דן

משתמש מוביל

קבצים מצורפים

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

נושאים דומים