לך לך להיכן נעלמו ה'אלפים ורבבות' ? (1 צופה)

[התורה]

הרמב"ם בריש הל' עבודת גילולים (פ"א ה"ג) כותב באריכות דבר אברהם,

"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה... ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה... וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים..."
ועמדתי ואתבונן, להיכן נעלמו כל אלו,
מדוע לא מצינו אותם מוזכרים עוד לאחמ"כ ?
ידעתי גם ידעתי שהשאלה עתיקה... מ"מ אשמח לשמוע תשובת חו"ר הפורום בזה :)

ביותר יש להוסיף,
רבינו המאירי בפתיחה למסכת אבות, כתב: שאברהם אבינו קבץ "אלפים ורבבות" לעבודת ה', עד שלבסוף "השיב רוח רוב העולם לאמונת השם יתברך",
וצריך עיון.

ויעוין עוד בדברי הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א
"....והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, .."
ולכאורה כל שכן הנלווים אליהם.
ויש לעיין.

 

[אליהו ישראלי]

לכאו' משמעות הדברים ברמב"ם דכל הקיום של אותם אלפים ורבבות הוא ממה שהם 'אנשי בית אברהם',
והכל עמד מכח זה שישב יצחק מלמד ומזהיר כו'.
ועל כן כשירדו ישראל למצרים (וכל אותם אלפים ורבבות ככל הנראה לא ירדו עמם, ובשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה), וכבר אין מי שילמד ויזהיר אותם, ובפרט שאף כל בני ישראל במצרים עזבו דרך ד' ועבדו ע"ז (מלבד שבט לוי) וכדברי הרמב"ם בהמשך דבריו, הרי דלא נשאר מהלימוד שלימד אברהם כלום, והכל נשכח. וישראל זכו ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם והודיעם כי הוא האלקים לבדו, אך כל האומות - אף צאצאי אותם אנשי בית אברהם לא זכו לזה.
ואולי יש לדקדק כן בלשון הרמב"ם, שבתחילה היה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', אך אחר הירידה בגלות מצרים וכו' הרי שבחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו.

 

[התורה]

לכאו' משמעות הדברים ברמב"ם דכל הקיום של אותם אלפים ורבבות הוא ממה שהם 'אנשי בית אברהם',
והכל עמד מכח זה שישב יצחק מלמד ומזהיר כו'.
ועל כן כשירדו ישראל למצרים (וכל אותם אלפים ורבבות ככל הנראה לא ירדו עמם, ובשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה), וכבר אין מי שילמד ויזהיר אותם, ובפרט שאף כל בני ישראל במצרים עזבו דרך ד' ועבדו ע"ז (מלבד שבט לוי) וכדברי הרמב"ם בהמשך דבריו, הרי דלא נשאר מהלימוד שלימד אברהם כלום, והכל נשכח. וישראל זכו ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם והודיעם כי הוא האלקים לבדו, אך כל האומות - אף צאצאי אותם אנשי בית אברהם לא זכו לזה.
ואולי יש לדקדק כן בלשון הרמב"ם, שבתחילה היה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', אך אחר הירידה בגלות מצרים וכו' הרי שבחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו.

לחץ כדי לכווץ...

האם כך היו נראים 'תלמידים', של גדול מחזירי התשובה בהיסטוריה,
אברהם אבינו...

 

[התורה]

זכרוני שר' צדוק עומד בזה.

 

[עמך]

זכרוני שר' צדוק עומד בזה.

לחץ כדי לכווץ...

פרי צדיק (פ' לך לך אות ט),
אל הארץ אשר אראך שזה מרמז על יצחק שלו נאמר גור בארץ הזאת. ומדת יצחק הוא הצמצום שראה שמכל גיורי אביו לא נשאר שחזרו לסורם ולכן צמצם קדושתו שלא להתפשט בין העכו"ם ולכן לא כתיב ביצחק שגייר גיורים רק ברמז שרמזו חז"ל (בראשית רבה ריש פרשת וישב) בארץ מגורי אביו. מגיורי אביו. כי מעט היה הגרים שגייר שלא גייר רק יחידים שהבין שלא יחזרו לסורם. וזה שאומרים אלהי יצחק מדת הגבור דגבורה היא מדת צמצום. ומרמז בזוהר הקדוש ואברכך מסטרא דשמאלא שמצינו בו ברכה מפורש וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. כי מדת הצמצום שם צריך לברכה. וגם להמדרש שהובא ברש"י ואברכך בממון זהו ממדתו דכתיב מצפון זהב יאתה ושיעשיר יצפין כמו שאמרו (בבא בתרא כה ע"ב) וביצחק נאמר, כי גדול מאד שאמרו זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך דכל כך היה עושרו בהפלגה כמשמעות לשון מאד דקרא.

 

[התורה]

פרי צדיק (פ' לך לך אות ט),
אל הארץ אשר אראך שזה מרמז על יצחק שלו נאמר גור בארץ הזאת. ומדת יצחק הוא הצמצום שראה שמכל גיורי אביו לא נשאר שחזרו לסורם ולכן צמצם קדושתו שלא להתפשט בין העכו"ם ולכן לא כתיב ביצחק שגייר גיורים רק ברמז שרמזו חז"ל (בראשית רבה ריש פרשת וישב) בארץ מגורי אביו. מגיורי אביו. כי מעט היה הגרים שגייר שלא גייר רק יחידים שהבין שלא יחזרו לסורם. וזה שאומרים אלהי יצחק מדת הגבור דגבורה היא מדת צמצום. ומרמז בזוהר הקדוש ואברכך מסטרא דשמאלא שמצינו בו ברכה מפורש וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. כי מדת הצמצום שם צריך לברכה. וגם להמדרש שהובא ברש"י ואברכך בממון זהו ממדתו דכתיב מצפון זהב יאתה ושיעשיר יצפין כמו שאמרו (בבא בתרא כה ע"ב) וביצחק נאמר, כי גדול מאד שאמרו זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך דכל כך היה עושרו בהפלגה כמשמעות לשון מאד דקרא.

לחץ כדי לכווץ...

דבריו מעצימים את הקושיא.

 

[התורה]

זכורני שראיתי מדרש חז"ל שאברהם אבינו חשש שע"י המילה יפרשו ממנו העולם וע"ז א"ל הקב"ה אני קל שקי די לעולמי אני ואתה
איני מוצא כעת מקור לזה (מלבד באלשיך בתחילת וירא)
ולפ"ז י"ל דאה"נ פרשו ממנו מחמת המילה.