הרב @ישעיהו מנחלת דן ירום הודו
ראשית כל איני מבין מאיזה מקום פסיכולוגי באה השנאה(?) היוקדת לכל קצה קצהו של דבר שקצת חורג מגבולות דעת בעלי בתים, זה באמת מעניין אותי
ולגופם של דברים:
בעקרון, עוד טרום דיוני בשכנגד מר הייתי שואלו שאלה אחת פשוטה בתכלית שאני רגיל להעמידה בראש כל ויכוח: האם באמת יש סיכוי ולו כ"ש, שדעתו של מר תשתנה תהא הסיבה אשר תהא, או שזה בלאו הכי לא שייך בשופו"א, כי אם כ"ה כלישנא בתרא הרי שאין טעם להתווכח, אבך עכ"פ כתבתי את אשר כתבתי מחביבות הנושא, ואולי לחדד קצת למי המצד הזה (מהאמת...) שאולי פקפוקי עוועים על על ליבו)
עיקר שיטת הגר"ח פשוטה בתכלית: אין לנו (ובכלל) שום דרך כ"ש להבין מה התורה אמרה, זולתי דרך אחת ויחידה: מיניה וביה
הוי אומר: להעמיד מה ודאי התורה אמרה (היינו, הדינים עצמם למעשה על כל פרטיהם), וזה בא באמרתו המונומנטלית (שבאמת במבט ראשון היא נראית הזויה, אבל כשמתבוננים עוד ועוד זה פתאום מכה כברק, וכדלהלן): לא שואלים למה אלא מה
והנה, בהשקפה פשוטה וסתמית דברי הגר"ח מוקשים עד אימה: מה הפשט בזה?, וכי א"א להבין למה?, והרי... (אין לי כח להאריך, ומסתמא תבטא את זה יותר טוב)
בדיוק כמו כל חזב"ת גר צדק או לחילופין בחור בישי"ק או עכ"פ בראשית דרכו בישי"ג, שלא מצליח להבין שיש בתורה ענינים שהם לא בגדר הרגיל כ"ה דברי מר
וזו כל יחודיותה של התורה, שיש בה ענינים שאינם מציאות ארצית פשוטה (ולא בגלל שיש בעיה בכך, וכפי שטוען הגרחי"ש, אלא כי זה פשוט אחרת, עובדתית, כי התורה היא הקוד של הבריאה, וממילא על אף שיש פעמים שתתאים למה שנדמה לנו, מ"מ יש פעמים שאין דבריה בתחום השגתנו (ועכ"פ לע"ע)) (הן אמת, כי עכ"פ אני אישית סבור כי אה"נ אין זה בלא זה, ואלא הכל קיים ושוכן בכפיפה זה עם זה וזה לצד זה, והכל רק ענין של מינונים, ואכ"מ))
זו כל התורה כולה על רגל אחת, למרות שהיה ראוי לדוחפך באמת הבנין או בגרוע הימנה
וכאשר מקשה הגר"ח על פריעת בעל חוב מצוה הרי אין לך חכמה כחכמתו, שבעוד כל הקושיות שישנן ע"ז (ובכלל) הינן קושיות שלנו על זה (כל מיני ענינים והנחות שלנו שמהן אנו מקשים על התורה), קושיתו היא על התורה עצמה מדבריה גופייהו מיניה וביה, הלא דבר הוא
הגע בעצמך: מנין התעוזה לדמות כי אנו מבינים מה התורה רוצה לומר, והלא יש מקומות שלא מצאנו ידינו ורגלינו (וכדוגמא לדבר דברי הגרי"ז לגבי ההיא דשלהי זבחים מדשבע כשבו שבע חלקו (אם כי אני לכשעצמי כתבתי בזה עשרות ישובים, אבל עכ"פ גם אם כאם זה לא נכון הרי שהיסוד עצמו נכון ממ"א, וכן הרי עיקר הענין הוא שעכ"פ אין זה בפשיטות אצלנו כפי שהיה שם, ואכ"מ)
הרי זו עזות (בתכלס זו הרבה יותר טפשות מאשר עזות, אבל זו גם ואולי בעיקר עזות, כי א"א להיות כזה טיפש...) שאין כמוה
אין לנו אלא לדון בדברי התורה עצמה, ומינייהו לדון מה מכוונה ורצון עניניה
הבט נא, מהן סברות הכרס שלך לעומת דברי אלוקים חיים, ואם כי מצאנום תואמים זעיר פה וזעיר שם, הרי ודאי אין בכך כדי הוראה שבכח דמיוננו להבין כל
הייתי מגדיר כי הגר"ח מתמטיקה והחזו"א פילוסופיה, אבל מלבד מה שהגר"ח הרבה יותר ממתמטיקה (ורק שזהו המצע לכל מה שאחר, כי א"א לדון בלתי היות הנתונים דברי התורה עצמם, וכש"נ), הרי שאין פילוסופיה מאומה לענינה של תורה, כי מהיכא תיתי מה כוונתה, וכל פילוסופיה באשר תהא אינה אלא בכפוף לדברי התורה עצמם כפי שעכ"פ אפשר ויתכן להיות בהם מיניה וביה
ובאמת אומר כי זו תובנה שצריך לחשוב עליה הרבה, כי משום מה היא נדמית כההפך מהשכל הישר (ויתכנו עוד סיבות מהן פסיכולוגיות לדפוס מחשבה זה, ואכ"מ), אולם כל שמתבוננים בה (והתבוננות שבכאן פירושה פשוט לפתוח את הראש ולהבין כי לא כל מה שנראה נכון נכון, ועיתים הבסיס הוא מה שמגיעים אליו במחשבה שניה או תשיעית, ולאו דוקא בזו הראשונה), אבל אם מר ממש ירצה עוד יבוא יום ויכתוב אגרות שניות וחלף דברי שטנה ובלע יבואו דברי שלום ואמת
כמובן, יש עוד הרבה מה להאריך בזה, ובע"ה אולי יבוא בהמשך, אך עכ"פ אלה הם עיקרי הדברים
ראשית כל איני מבין מאיזה מקום פסיכולוגי באה השנאה(?) היוקדת לכל קצה קצהו של דבר שקצת חורג מגבולות דעת בעלי בתים, זה באמת מעניין אותי
ולגופם של דברים:
בעקרון, עוד טרום דיוני בשכנגד מר הייתי שואלו שאלה אחת פשוטה בתכלית שאני רגיל להעמידה בראש כל ויכוח: האם באמת יש סיכוי ולו כ"ש, שדעתו של מר תשתנה תהא הסיבה אשר תהא, או שזה בלאו הכי לא שייך בשופו"א, כי אם כ"ה כלישנא בתרא הרי שאין טעם להתווכח, אבך עכ"פ כתבתי את אשר כתבתי מחביבות הנושא, ואולי לחדד קצת למי המצד הזה (מהאמת...) שאולי פקפוקי עוועים על על ליבו)
עיקר שיטת הגר"ח פשוטה בתכלית: אין לנו (ובכלל) שום דרך כ"ש להבין מה התורה אמרה, זולתי דרך אחת ויחידה: מיניה וביה
הוי אומר: להעמיד מה ודאי התורה אמרה (היינו, הדינים עצמם למעשה על כל פרטיהם), וזה בא באמרתו המונומנטלית (שבאמת במבט ראשון היא נראית הזויה, אבל כשמתבוננים עוד ועוד זה פתאום מכה כברק, וכדלהלן): לא שואלים למה אלא מה
והנה, בהשקפה פשוטה וסתמית דברי הגר"ח מוקשים עד אימה: מה הפשט בזה?, וכי א"א להבין למה?, והרי... (אין לי כח להאריך, ומסתמא תבטא את זה יותר טוב)
בדיוק כמו כל חזב"ת גר צדק או לחילופין בחור בישי"ק או עכ"פ בראשית דרכו בישי"ג, שלא מצליח להבין שיש בתורה ענינים שהם לא בגדר הרגיל כ"ה דברי מר
וזו כל יחודיותה של התורה, שיש בה ענינים שאינם מציאות ארצית פשוטה (ולא בגלל שיש בעיה בכך, וכפי שטוען הגרחי"ש, אלא כי זה פשוט אחרת, עובדתית, כי התורה היא הקוד של הבריאה, וממילא על אף שיש פעמים שתתאים למה שנדמה לנו, מ"מ יש פעמים שאין דבריה בתחום השגתנו (ועכ"פ לע"ע)) (הן אמת, כי עכ"פ אני אישית סבור כי אה"נ אין זה בלא זה, ואלא הכל קיים ושוכן בכפיפה זה עם זה וזה לצד זה, והכל רק ענין של מינונים, ואכ"מ))
זו כל התורה כולה על רגל אחת, למרות שהיה ראוי לדוחפך באמת הבנין או בגרוע הימנה
וכאשר מקשה הגר"ח על פריעת בעל חוב מצוה הרי אין לך חכמה כחכמתו, שבעוד כל הקושיות שישנן ע"ז (ובכלל) הינן קושיות שלנו על זה (כל מיני ענינים והנחות שלנו שמהן אנו מקשים על התורה), קושיתו היא על התורה עצמה מדבריה גופייהו מיניה וביה, הלא דבר הוא
הגע בעצמך: מנין התעוזה לדמות כי אנו מבינים מה התורה רוצה לומר, והלא יש מקומות שלא מצאנו ידינו ורגלינו (וכדוגמא לדבר דברי הגרי"ז לגבי ההיא דשלהי זבחים מדשבע כשבו שבע חלקו (אם כי אני לכשעצמי כתבתי בזה עשרות ישובים, אבל עכ"פ גם אם כאם זה לא נכון הרי שהיסוד עצמו נכון ממ"א, וכן הרי עיקר הענין הוא שעכ"פ אין זה בפשיטות אצלנו כפי שהיה שם, ואכ"מ)
הרי זו עזות (בתכלס זו הרבה יותר טפשות מאשר עזות, אבל זו גם ואולי בעיקר עזות, כי א"א להיות כזה טיפש...) שאין כמוה
אין לנו אלא לדון בדברי התורה עצמה, ומינייהו לדון מה מכוונה ורצון עניניה
הבט נא, מהן סברות הכרס שלך לעומת דברי אלוקים חיים, ואם כי מצאנום תואמים זעיר פה וזעיר שם, הרי ודאי אין בכך כדי הוראה שבכח דמיוננו להבין כל
הייתי מגדיר כי הגר"ח מתמטיקה והחזו"א פילוסופיה, אבל מלבד מה שהגר"ח הרבה יותר ממתמטיקה (ורק שזהו המצע לכל מה שאחר, כי א"א לדון בלתי היות הנתונים דברי התורה עצמם, וכש"נ), הרי שאין פילוסופיה מאומה לענינה של תורה, כי מהיכא תיתי מה כוונתה, וכל פילוסופיה באשר תהא אינה אלא בכפוף לדברי התורה עצמם כפי שעכ"פ אפשר ויתכן להיות בהם מיניה וביה
ובאמת אומר כי זו תובנה שצריך לחשוב עליה הרבה, כי משום מה היא נדמית כההפך מהשכל הישר (ויתכנו עוד סיבות מהן פסיכולוגיות לדפוס מחשבה זה, ואכ"מ), אולם כל שמתבוננים בה (והתבוננות שבכאן פירושה פשוט לפתוח את הראש ולהבין כי לא כל מה שנראה נכון נכון, ועיתים הבסיס הוא מה שמגיעים אליו במחשבה שניה או תשיעית, ולאו דוקא בזו הראשונה), אבל אם מר ממש ירצה עוד יבוא יום ויכתוב אגרות שניות וחלף דברי שטנה ובלע יבואו דברי שלום ואמת
כמובן, יש עוד הרבה מה להאריך בזה, ובע"ה אולי יבוא בהמשך, אך עכ"פ אלה הם עיקרי הדברים
נערך לאחרונה:
