וירא לושי ועשי עוגות (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות (יח ו)

הקשה אאמו"ר שליט"א, דתיבת "לושי" מיותרת, פשיטא שעשיית הלחם על ידי לישה, וכי נזקק אברהם אבינו להורות לה כיצד עושים עוגות.

ונראה לומר שהשמיענו חידוש, שאע"פ שהאורחים כבר הגיעו והם ממתינים, אין למעט בלישה כדי לזרז האפיה, אלא ניחא להו להמתין שיהיה נילוש היטב ויהיה משובח יותר. וזהו "מהרי שלש סאים", ואע"פ שצריך למהר, מכל מקום "לושי" היטב אע"פ שימתינו האורחים.

ובספר מנחת יהודה (לרבי יהודה בן עטר זצ"ל) עה"ת כתב ליישב, "כמאן דאמר שפסח היה, וכוונתו לומר אל תניחי העיסה בלי עסק, כי מיד תחמיץ, רק לושי ביד אחת ועשי העוגות ביד השניה".

שוב ראיתי שבמדרש אגדה איתא "לושי, כדי שתהיה המצוה על ידה", היינו שאמר לה שתעשה בעצמה ולא על ידי אחרים, וכ"כ האלשיך.​

 

[חד מבתראי]

לפי מה שבואר בגמ' שאברהם אמר מהרי שלוש סאים, ושאלה שרה "קמח?" (כלומר, האם ג"ס של קמח) וע"ז השיב אברהם "סולת לושי" שזאת תגובה כדרך בנ"א, ואח"כ (ושמא אחרי שלשה כבר) הורה לה "עשי עוגות"
א"נ - שלא תלוש ע"י שליח, שכל עסק המצווה יהיה על ידה.

 

[גרינפלד]

א"נ - שלא תלוש ע"י שליח, שכל עסק המצווה יהיה על ידה.

לחץ כדי לכווץ...

שוב ראיתי שבמדרש אגדה איתא "לושי, כדי שתהיה המצוה על ידה", היינו שאמר לה שתעשה בעצמה ולא על ידי אחרים, וכ"כ האלשיך.

לחץ כדי לכווץ...

 

[האיש השרוי בשמחה]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות (יח ו)

הקשה אאמו"ר שליט"א, דתיבת "לושי" מיותרת, פשיטא שעשיית הלחם על ידי לישה, וכי נזקק אברהם אבינו להורות לה כיצד עושים עוגות.

ונראה לומר שהשמיענו חידוש, שאע"פ שהאורחים כבר הגיעו והם ממתינים, אין למעט בלישה כדי לזרז האפיה, אלא ניחא להו להמתין שיהיה נילוש היטב ויהיה משובח יותר. וזהו "מהרי שלש סאים", ואע"פ שצריך למהר, מכל מקום "לושי" היטב אע"פ שימתינו האורחים.

ובספר מנחת יהודה (לרבי יהודה בן עטר זצ"ל) עה"ת כתב ליישב, "כמאן דאמר שפסח היה, וכוונתו לומר אל תניחי העיסה בלי עסק, כי מיד תחמיץ, רק לושי ביד אחת ועשי העוגות ביד השניה".

שוב ראיתי שבמדרש אגדה איתא "לושי, כדי שתהיה המצוה על ידה", היינו שאמר לה שתעשה בעצמה ולא על ידי אחרים, וכ"כ האלשיך.​

לחץ כדי לכווץ...

אולי אפשר לבאר ע''פ פירוש המפרשים שהיה פסח אז שרה פיחדה ללוש שאולי יחמיץ ואברהם אמר לה לושי בכ''ז לאורחים וזה לא יחמיץ .

 

[חד מבתראי]

ברוך שכיוונתי!

 

[גרינפלד]

אולי אפשר לבאר ע''פ פירוש המפרשים שהיה פסח אז שרה פיחדה ללוש שאולי יחמיץ ואברהם אמר לה לושי בכ''ז לאורחים וזה לא יחמיץ .​

לחץ כדי לכווץ...

כעי"ז:​

ובספר מנחת יהודה (לרבי יהודה בן עטר זצ"ל) עה"ת כתב ליישב, "כמאן דאמר שפסח היה, וכוונתו לומר אל תניחי העיסה בלי עסק, כי מיד תחמיץ, רק לושי ביד אחת ועשי העוגות ביד השניה".​

לחץ כדי לכווץ...

 

[שטייגניסט]

תיבת "לושי" מיותרת

לחץ כדי לכווץ...

מצאתי מבעל ה'קסת הסופר'
כדלהלן:
אפריון בראשית פרשת וירא
[יח ה] ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם.
רש"י ויתר המפרשים ז"ל נדחקו לפרש הלשון כי על כן עברתם. ונראה לפע"ד כי הנה עוד יש לדקדק על אומרו ואקחה פת לחם, דהול"ל ואביא פת לחם. ונראה כי הנה רש"י פירש והוא יושב פתח האהל לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו. כחום היום, הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.
וי"ל לפע"ד, אף כי אברהם לא ידע שהם מלאכי ה' וחשב אותם לאנשים, מ"מ הסתכל בדבר, כי לפי דרך הטבע לפי חמימות היום, אינו ראוי להיות אנשים עוברים ושבים היום, וחשב כי אין זאת אלא שהקב"ה אשר ראה ללבבו שהוא מצטער על מניעת אורחים, סיבב דבר זה שיהיו אלו האנשים עוברים היום לזכות אותו במצות הכנסת אורחים. והנה אמרינן במס' ב"ב (דף ט' ע"ב) מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד וכו', ר"נ בר יצחק אמר כל הרודף אחר צדקה הקדוש ברוך הוא ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו וכו'. והנה גבי קידושין דצריך שיתן האיש להאשה קיימ"ל [קידושין ז' ע"א ושו"ע אהע"ז סי' כ"ז סעיף ט'], דאם הוא אדם חשוב, אם האשה נותנת לו ג"כ מקודשת, משום דהאי הנאה שזה האדם החשוב קיבל ממנה דבר, חשיבה לה כלקיחה כאילו היא קיבלה ממנו דבר (ועמ"ש בפ' תרומה אי"ה [בד"ה והנה ידוע]). וזהו שאמר ואקחה פת לחם, כלומר מה שאביא לכם לחם לאכול חשוב אצלי כלקיחה, יען אדע בבירור כי אנשים מהוגנים אתם שאקבל שכר עליכם, כי על כן, רק בשביל זה עברתם על עבדכם, יען כי לפי חמימות היום לא הי' ראוי להמצא היום עובר אורח, ואין זה אלא שהקב"ה הזמין אתכם ונתן בלבבכם להיות עוברים פה כדי שאניא אקבל שכר עליכם.
ובזה י"ל מה שאמר אברהם לשרה לושי ועשי עגות, ומדקדקין כי תיבת לושי לכאורה מיותר וכי שרה לא ידעה איך לעשות עוגות. ולפמ"ש י"ל כי יען בפעם הזאת היתה מצות הכנסת אורחים חביבה לאברהם ביתר שאת, לכן זירז גם את שרה שעתה תעשה הכל בעצמה כי מצוה בו יותר מבשלוחו [כקידושין מ"א ע"א]. עוד י"ל משום דפסח הי' כמ"ש רש"י [להלן י"ט ג'] לכן הזהיר אותה אברהם שלא תמסור את הלישה למשרת, רק בעצמה תלוש ותעשה העוגות כדי להזהר מחימוץ.

 

[שטייגניסט]

עוד ראיתי בפרשה ב'אגרא דכלה'
וזה לשונו:
לושי ועשי עגות. אומרו לושי מיותר, וכי לא ידעה שרה אמנו האיך לעשות עגות, לא הוה ליה לומר רק ועשי עגות. אך לדעת חז"ל כי פסח היה, אמר לה לושי ותיכף עשי עגות שלא תעמוד העיסה בלא עסק כי תתחמץ, ועשי עגות, לא אמר לחם רק עגות, כי אין אופין בפסח פת עבה טפח רק עגות רקיקין [פסחים לו ב].

 

[גרינפלד]

ולפמ"ש י"ל כי יען בפעם הזאת היתה מצות הכנסת אורחים חביבה לאברהם ביתר שאת, לכן זירז גם את שרה שעתה תעשה הכל בעצמה כי מצוה בו יותר מבשלוחו [כקידושין מ"א ע"א].

לחץ כדי לכווץ...

[]שוב ראיתי שבמדרש אגדה איתא "לושי, כדי שתהיה המצוה על ידה", היינו שאמר לה שתעשה בעצמה ולא על ידי אחרים, וכ"כ האלשיך.[/]

לחץ כדי לכווץ...

עוד י"ל משום דפסח הי' כמ"ש רש"י [להלן י"ט ג'] לכן הזהיר אותה אברהם שלא תמסור את הלישה למשרת, רק בעצמה תלוש ותעשה העוגות כדי להזהר מחימוץ.

לחץ כדי לכווץ...

אך לדעת חז"ל כי פסח היה, אמר לה לושי ותיכף עשי עגות שלא תעמוד העיסה בלא עסק כי תתחמץ

לחץ כדי לכווץ...

ובספר מנחת יהודה (לרבי יהודה בן עטר זצ"ל) עה"ת כתב ליישב, "כמאן דאמר שפסח היה, וכוונתו לומר אל תניחי העיסה בלי עסק, כי מיד תחמיץ, רק לושי ביד אחת ועשי העוגות ביד השניה".

לחץ כדי לכווץ...

 

[שטייגניסט]

ובספר מנחת יהודה (לרבי יהודה בן עטר זצ"ל) עה"ת כתב ליישב, "כמאן דאמר שפסח היה, וכוונתו לומר אל תניחי העיסה בלי עסק, כי מיד תחמיץ, רק לושי ביד אחת ועשי העוגות ביד השניה".

לחץ כדי לכווץ...

ולכן תעשה מהר
ללא קשר עצמה ולא ע"י שליח
אנחנו הבאנו עוד קנייטש

עוד י"ל משום דפסח הי' כמ"ש רש"י [להלן י"ט ג'] לכן הזהיר אותה אברהם שלא תמסור את הלישה למשרת, רק בעצמה תלוש ותעשה העוגות כדי להזהר מחימוץ.

לחץ כדי לכווץ...

כלומר שמשום חימוץ היא תעשה ולא ע"י שליח

 

[נדיב לב]

הקשה אאמו"ר שליט"א, דתיבת "לושי" מיותרת, פשיטא שעשיית הלחם על ידי לישה, וכי נזקק אברהם אבינו להורות לה כיצד עושים עוגות.

לחץ כדי לכווץ...

החברים העלו כאן תירוצים נפלאים.
אבל עוי"ל שהתורה באה ללמדנו שאדם לא יברור במילים כשמדובר במעשה מצווה. וכל מילה והגה - ועל אחת כמה פעולה - שאדם עושה כדי לעשות חסד עם השני, יש לזה משמעות.

 

[תענוג]

יפה

ובספר חבצלת השרון (קרליבך): מה הוצרך לומר לשרה ללוש את הבצק ושמעתי עפי"ד התוס' שם שמעשה זה היה בפסח ולא הותר ביו"ט אלא מלישה ואילך כמבואר בתוס' ביצה ג ד"ה גזרה וזהו שאמר לשרה שתעשה רק מלישה עוד שמעתי שאמר לה לשמור מלישה מחימוץ יעו"ש בתוס'

מובא באיזה ספרים הנהגה של קדושה לא לאכול לחם שנילשה בידי אשה נדה (ובספר אמרי פנחס קאריץ כתב כי ניכר על חלות שבת אי נעשתה בידי אשה נדה דאז אין הברכה שורה בה כראוי בתפיחתה, כך הבנתי בלשונו שאינה תחת ידי כעת) ולפי הכלל דמדה טובה מרובה ת"ק פעמים א"כ יש קדושה וברכה מיוחדת בעיסה שנלשה על ידי שרה (יותר מעבודות אחרות), וכמו שכתב רש"י במ"א (וינחם יצחק אחר אמו) שהיתה הברכה מצויה בעיסה, והברכה הזה לא משתקף לזכות אברהם רק לזכות אמו והיינו דתלוי בידי העוסק.​

 

[חד מבתראי]

מובא באיזה ספרים הנהגה של קדושה לא לאכול לחם שנילשה בידי אשה נדה (ובספר אמרי פנחס קאריץ כתב כי ניכר על חלות שבת אי נעשתה בידי אשה נדה דאז אין הברכה שורה בה כראוי בתפיחתה, כך הבנתי בלשונו שאינה תחת ידי כעת) ולפי הכלל דמדה טובה מרובה ת"ק פעמים א"כ יש קדושה וברכה מיוחדת בעיסה שנלשה על ידי שרה (יותר מעבודות אחרות), וכמו שכתב רש"י במ"א (וינחם יצחק אחר אמו) שהיתה הברכה מצויה בעיסה, והברכה הזה לא משתקף לזכות אברהם רק לזכות אמו והיינו דתלוי בידי העוסק.​

לחץ כדי לכווץ...

אגב, שרה הייתה נידה.... (וככל הנראה המקור הפשוט ביותר למנהג זה, הוא מפרשתינו)

 

[תענוג]

מובא באיזה ספרים הנהגה של קדושה לא לאכול לחם שנילשה בידי אשה נדה (ובספר אמרי פנחס קאריץ כתב כי ניכר על חלות שבת אי נעשתה בידי אשה נדה דאז אין הברכה שורה בה כראוי בתפיחתה, כך הבנתי בלשונו שאינה תחת ידי כעת) ולפי הכלל דמדה טובה מרובה ת"ק פעמים א"כ יש קדושה וברכה מיוחדת בעיסה שנלשה על ידי שרה (יותר מעבודות אחרות), וכמו שכתב רש"י במ"א (וינחם יצחק אחר אמו) שהיתה הברכה מצויה בעיסה, והברכה הזה לא משתקף לזכות אברהם רק לזכות אמו והיינו דתלוי בידי העוסק.​

לחץ כדי לכווץ...

וז"ל ס' אמרי פנחס (פרשיות אות לה):
וכל זמן ששרה קיימת וכו' ברכה מצויה בעיסה, החלות של שבת ויום טוב כשהן תופחין כדרך לחם חמץ ונראים יפים הוא ע"י אשת בעה"ב כי היא נקראת לחם כמ"ש כי אם הלחם וכו' וכשהוא אתה בפנים זועפות גם החלות הם בפנים זועפות, ובימים הידועים אין החלות יפות, וזה כתב רש"י כל זמן ששרה קיימת וכו' ברכה מצויה בעיסה אין הפירוש שלשו מעט והיה להרבה כי אברהם אבינו היה עשיר גדול ומה זה חשוב אצלו אלא זה ברכה כשנראה יפה לעינים וטוב למאכל עכ"ל.