- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
בשעה ששותה הקידוש יכוון שני דברים: קידוש וכוס ראשונה מד' כוסות, וישתה בהסיבה.
הנה בכל ימות השנה יש חיוב על האדם כשעושה קידוש – שילך לאכול מיד, ויש שרצו ליתן שיעור לדבר הזה גם בליל הסדר, ואילו אצלנו היום, אין לך יהודי שלא עוברת אצלו שעה או שעתיים מהקידוש עד לסעודה, הלוא אומרים את ההגדה באריכות, "כל המרבה לספר הרי"ז משובח". ולכאורה אמאי סמכינן בהפסק כ"כ גדול בין קידוש לסעודה.
והטעם בזה הוא, מפני שהתפקיד של "ליל הסדר" הוא ל"קדש" את הלילה הזה, ונמצא כי הכל הוא "המשך" אחד, והדבר דומה לאחד שעושה קידוש, ואח"כ הוא מאריך כי יש לו דביקות גדולה בד', והוא אומר "על נטילת ידים" באריכות רבה, ואומר "מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר" וזה לוקח אצלו זמן רב, זה הכל המשך הסעודה. כל מה שאנו עושים בליל הסדר הוא "הקדמה", חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ולספר את הניסים והנפלאות שהיו בלילה הזה, וחשיב כל זאת הקידוש עם ההגדה עם הסעודה, הכל המשך אחד, ולכן לא אכפת לן מה שעובר כ"כ הרבה זמן. ובזה שאני ליל הסדר מכל השנה כולה. אבל בכל השנה. ודאי אסור בהחלט להפסיק בין קידוש לסעודה.
ומהאי טעמא נמי. אין מברכים ברכה אחרונה על הכוס. דהרי לפי אריכות שמאריכין בהגדה עוברין יותר משבעים ושתים דקות, שהוא שיעור עיכול, ובעלמא מי שלא בירך בשיעור כזה, אוסר לו אח"כ לברך אפילו בסעודה גדולה, כיון שכבר עבר שיעור עיכול. ובדרך כלל אין מברכין על כוס הקידוש בשבתות, כי מיד נוטלין ידים לסעודה וליכא הפסק, אבל בליל הסדר עובר זמן רב של כשתי שעות, ונמצא הכוס הראשון בלי ברכה. ויש לעיין בזה. (הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל)
הנה בכל ימות השנה יש חיוב על האדם כשעושה קידוש – שילך לאכול מיד, ויש שרצו ליתן שיעור לדבר הזה גם בליל הסדר, ואילו אצלנו היום, אין לך יהודי שלא עוברת אצלו שעה או שעתיים מהקידוש עד לסעודה, הלוא אומרים את ההגדה באריכות, "כל המרבה לספר הרי"ז משובח". ולכאורה אמאי סמכינן בהפסק כ"כ גדול בין קידוש לסעודה.
והטעם בזה הוא, מפני שהתפקיד של "ליל הסדר" הוא ל"קדש" את הלילה הזה, ונמצא כי הכל הוא "המשך" אחד, והדבר דומה לאחד שעושה קידוש, ואח"כ הוא מאריך כי יש לו דביקות גדולה בד', והוא אומר "על נטילת ידים" באריכות רבה, ואומר "מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר" וזה לוקח אצלו זמן רב, זה הכל המשך הסעודה. כל מה שאנו עושים בליל הסדר הוא "הקדמה", חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ולספר את הניסים והנפלאות שהיו בלילה הזה, וחשיב כל זאת הקידוש עם ההגדה עם הסעודה, הכל המשך אחד, ולכן לא אכפת לן מה שעובר כ"כ הרבה זמן. ובזה שאני ליל הסדר מכל השנה כולה. אבל בכל השנה. ודאי אסור בהחלט להפסיק בין קידוש לסעודה.
ומהאי טעמא נמי. אין מברכים ברכה אחרונה על הכוס. דהרי לפי אריכות שמאריכין בהגדה עוברין יותר משבעים ושתים דקות, שהוא שיעור עיכול, ובעלמא מי שלא בירך בשיעור כזה, אוסר לו אח"כ לברך אפילו בסעודה גדולה, כיון שכבר עבר שיעור עיכול. ובדרך כלל אין מברכין על כוס הקידוש בשבתות, כי מיד נוטלין ידים לסעודה וליכא הפסק, אבל בליל הסדר עובר זמן רב של כשתי שעות, ונמצא הכוס הראשון בלי ברכה. ויש לעיין בזה. (הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל)