אחר עיון קל בביה"ל כז ט
רבנו ירוחם ס' התרומה וכן משמע בירושלמי והביאו הגר"א- מקום ההנחה בכל גובה הראש
ברמב"ם בבית יוסף בסמ''ק ובכלבו- כ' בפירוש דמקום ההנחה עד חצי שיפוע הראש
וסיים הביה"ל דאף לשי' התרומה כ' שם שלא יעשם יותר מד' אצבעות (8-10 ס"מ אפי' חבד לא נראה לי מגיעים לגודל כזה)
בכ"מ לא הבנתי את העדיפות לתפילין קטנות הרי בגמ' להדיא כ' דמקום יש בראש לב' תפילין
ואם צריך להגיע לקטנות כדי שיכנס איזה גודל היה להם? חצי מהקטנות??
זה נכון אבל בד"כ כלפי מטה. כמו שהביה"ל חוזר ומזהיר שם שעכ"פ ודאי עדיף לעלות למעלה מלרדת לכיוון המצח.
ובזה לדעתי נכשלים הרבה יותר שיורד מעט אחרי מקום גדילת השערות ועל זה כ' המשנ"ב שם דהרי הם כמונחים בכיסן.
(סליחה שאין לי פנאי לכתוב מסודר, אבל אעלה עיקרי הדברים).
הכל תלוי במציאות ובגודל של האדם, ואשתדל לבאר בקצרה.
בשו"ע כתב שהמקום הוא מתחילת צמיחת השער עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס,
הבה"ל הבין בדעת הרמב"ם, לפי הצד שמקום לשני תפילין הוא ברוחב, שלפי"ז בגובה יש מקום רק לזוג אחד, והבין שמוחו של תינוק רופס הוא סמוך למצח, הבה"ל הבין שכן דעת הסמ"ק שהזכיר חצי שיפוע הראש, דהיינו שיש מקום לתפילין אחד בגובה, דמשמע מדבריו שזהו חצי מהשיעור שבזכיר הטור "כל גובה הראש".
אמנם יש להוכיח מהראשונים שזה אינו, אלא ודאי גם לסמ"ק מקום לשני תפילין הוא בגובה, שכן מוכח ברבינו פרץ בפרק המוצא תפילין, שכתב השיעור דחצי השיפוע, הסמ"ק, ואפ"ה ברור בדבריו שמקום לשני תפילין הוא בגובה, וכפי שהבינו התוספות ושאר ראשונים.
ובאמת שאין כאן מחלוקת על המציאות (אלא אולי פליגי אם משערים כל אחד בדידיה, איפה היה המרפס אצלו, או שיש שיעור קבוע אצל כולם ואכמ"ל, T"נ אפשר דפליגי אי משערים בקום שהיה פתוח כשהיה תינוק, או במקום חיבור העצמות כשהוא גדול, ואכמ"ל בכל זה).
"כל גובה הראש" שהזכיר הטור זו הגדרה שעלולה להטעות, פירושו של דבר כשהראש עומד ישר, דהיינו אמצע הראש, וכ"כ המרדכי שהוא חצי הראש, וכן במציאות המרפס לעולם אינו נכנס בחצי האחורי של הראש.
ברור שהענין משתנה בין אדם לאדם, הן מצד גדלו, והן מצד תחילת מקום צמיחת השערות.
מבחינת השיעור שזה אמור לצאת, כאמור, ודאי זה תלוי בכל אדם,
אבל בשביל להבין את הכיוון, היביע אומר כתב, שבהרבה ראשונים מובא ששיעור תפילין הוא שתי אתבעות, ואם כן מקום לב' תפילין הוא ד' אצבעות, ולפי חישוב הגר"ח נאה זה 8 ס"מ. (וזה ע"פ משמעות כמה ראשונים שאין מקום כלל יותר מב' תפילין).
אם נתפוס שאצבע הוא 1.9 ס"מ (שזו הדעה היותר עיקרית לפי חכמי המידות האחרונים) נמצא שהמקום הוא 7.6 ס"מ.
בראשונים מסתפקים במידות קטנות עוד יותר, ומוכיחים מהציץ שא"א לומר שהתפילין פחות מאצבע, דאם כן יש מקום לג' תפילין. ואם כן ייתכן שאינו יותר מ6 ס"מ לפי שיעור גר"ח נאה.
אמנם יש מקורות בראשונים שנראה שהמקום יותר רחב (כגון לסוברים שב' אצבעות הוא חוץ מהמהעברתא, ואמנם ציין בזה הרא"ש שהמעברתא שלהם היו עושים קטנה).
ואגב, בענין מקום יש בראש לב' תפילין, כתב מהר"ח או"ז שהוא באדם גדול.
(ואגב, התפילין שמצאו במדבר יהודה, קטנות מ2 ס"מ, ואם זהו שיעור התפילין שתפסו חז"ל, אם כן תפילין שלנו גדולות יותר ממידת 3 תפילין, שזה בהכרח יוצא מהמקום, כך שמ"מ עכ"פ אין להוכיח משיעור מקום לב' תפילין)
ועוד יש לציין שבספר מחשבות בעצה סי' א העיר בזה, שמתוך הקפדה על הגבול התחתון לעיתים לא מקפידים שיוצא מלמעלה.
ולסיכום, מדובר בענין מציאותי שמשתנה מאדם לאדם.
ולמשל, בתפילין גדולות כמו של חב"ד שהן באורך 8 ס"מ, נמצא שמי שגופו קטן בסבירות גבוהה שהן חוץ למקום, גם בתפילין רגילות שהן 6.7-6.8 ס"מ, לפי חשבון הרב עובדיה נשאר רק ס"מ ו2 מ"מ, כך שם מגביהים התפילין יותר מזה הרי יוצאים חוץ למקום.
אבל כאמור, זה ענין מציאותי, והכל לפי האדם ותלוי בכמה גורמים. ויש אנשים שממשים המקום.
(ואוסיף כאן, שיש בתשובת חת"ס שהבין, שאף שיש שינוי בגודל האנשים, מ"מ פרופורציות המידות נשמרות בכל אדם, ולפי שיטתו, לכאורה, יוכל אדם לידע כמה מקום יש לו לפי שיעור ד' אצבעות באצבעות דידיה. אבל באמת ז"א, הן מצד ששיעור גודל התפילין אינו מוסכם בראשונים, והן מצד שכלל זה אינו כן במציאות, וכבר נסתבך בזה בספר דרכי הוראה למהר"י אליאשברג בעניינים שונים).
