למה מתפללים והערב נא רק עלינו, מה עם ילדינו? (1 צופה)

[הערב נא]

למה על צאצאינו מתפללים רק יודעי שמך ולומדי תורתך? מה עם בקשת הערבות בתורה שבקישנו על עצמנו וכי זה לא חשוב שיהיה בצאצינו?

 

[אור זרוע לצדיק]

יעויין בלבוש (או"ח סי' מ"ז סעי' ו) דקאי על לימוד התורה שלמד ביום האתמול

וז"ל: ועוד דלשון "והערב נא" כו׳ נופל יותר לומר על מה שעבר מעל מה שילמוד, שאנו מתפללין שיערב בפינו כל מה שלמדנו אתמול, שעל כיוצא בזה שייך לומר יותר לשון ערבוב, כלומר שיערב בפינו ולא תשכח ממנו נעימות טעמה, אף על פי שנלמוד היום יותר וטעמים אחרים, נתפלל שלא ידחה טעם מפני טעם כמו שהוא העניין בדברים הנהנין הגשמיים, רק ישאר בפינו ערבות הטעם הראשון עם ערבות הטעם האחרון. נ״ל.

והנה הלבוש מבאר דהוי ברכה אחרונה וז"ל שם ונראה לי שזה הטעם נכון למנהגינו, שאנו מברכין בכל בקר ב׳ ברכות על התורה, כדי שתהא אחת נחשבת לברכה אחרונה על הלימוד שלמד אתמול וכו'.
וא"כ איך שייך להכליל בברכה זו את הצאצאים, (אף דשייך להוציא בברכת הנהנין).​

 

[חושים בן דן]

שמעתי בשם הגרח"ק ש"ילד יודע מה ערב על אבא שלו" דהיינו שאם לאבא יש עריבות בלימוד התורה הילד כבר ירגיש וידע שהתוה"ק היא דבר ערב וגם עליו היא תערב ולכן ל"ש להתפלל ע"ז אלא ע"ע ואז ממילא יערב לבניו בעז"ה