מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

כאן, לאחר אזהרת מכת הארבה, מתחיל פרעה במשא ומתן עם משה רבינו
​

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים:
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־ה' לָֽנוּ:
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן ה' עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם: לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־ה' כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה:​

ולאחר מכת החושך, הויכוח נמשך
​

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־ה' רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־ טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַה' אֱלֹהֵֽינוּ: (כו) וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־ה'אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־ה' עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
וַיְחַזֵּ֥ק ה' אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם:
וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:
​

מהו פשר דין ודברים זה?​

 

[הצעיר שבחבורה]

מבאר המלבי"ם

פרעה וכל עע"ז הקדמונים היו חושבים שיש פועל טוב ופועל רע, והיו עובדים לפועל הטובות שיעשה עמהם טובות, ולפועל הרעות לכפר פניו שלא יעשה עמהם רעות, והיתה עבודתם משונה, לפועל הטוב לא זבחו זבחים כי הוא אינו חפץ בדמים ובהרג צאן ובקר, רק באו לפניו עם נשיהם ובניהם וטפם לשמוח לפניו בתופים ובמחולות כאשר רוצה בטוב ובשמחה, ולפועל הרע עבדו בזבחים ובקרבנות לרצות כעסו בדמים, ולא באו לפניו הטף והילדים פן יפגע בם ברעתו או ירצה שישחטום על מזבחו, כי רוצה בזבחי אדם,

וע"ז שאל פרעה מי ומי ההולכים, כי אם תהיה עבודתם לפועל טוב ילכו גם הטף והנשים, אבל לא יקחו עמהם המקנה והצאן, ואם יעבדו לפועל רע ילכו המקנה והצאן ולא הנשים והטף:

השיב לו משה
ועתה הסב פניו אל שאלת פרעה השיב בבנינו ובבנותינו, וגם בצאננו ובבקרנו נלך, והגם שאצלך יש בזה סתירה, אין זה אצלנו כי חג ה' לנו, ואלהינו אל אחד מאתו הרעות והטובות ויצדקו בין זבחי רצון ועולות נדבה בין השמחה עם הנשים והטף

פרעה ממאן לקבל
אמר להם לפי דבריכם שאתם צריכים לזבחים א"כ עבודתכם הוא לפועל הרע א"כ לא אשלח את טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם, הלא מבואר שאתם הולכים לרצות פני פועל הרעות והוא מוכן נגד פניכם ואיך אשלח את הטף להרוג אותם בהרים, וכמ"ש משה בתפלתו פן יאמרו ברעה הוציאם, וע"כ אמר יהי כן ה' עמכם שאינו קללה רק ברכה, כי הפועל הרע טוב יותר שלא יהיה עמהם: לא כן לכו נא הגברים וכו' כי אותה אתם מבקשים. בקשה זו הוא מענין תפלה, ר"ל הלא אתם הולכים לבקש אותה היינו את הרעה שהיא נגד פניכם תלכו לבקש ולחלות אותה לבקש מלפניה רצון שהרעה בל תרע לכם [כמו בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' [הושע ד'] לבקש את ה' צבאות [זכריה ח']] וא"כ איך תקחו את הטף:​

 

[הצעיר שבחבורה]

ולאחר מכת חושך, הבין פרעה שכפי הנראה טעה במשהו, אולם הוא עדיין מסרב לקבל את דברי משה

ומבאר זאת המלבי"ם
רק צאנכם ובקרכם יוצג, פרעה עוד החזיק בדעתו שיש פועל טוב ופועל רע וע"י שנענש על מה שחשב שהולכים לעבוד לפועל הרע ולא רצה לשלח את הטף כנ"ל חשב שהולכים לעבוד לפועל הטוב וא"כ א"צ להקריב קרבנות רק שילכו הטף:

השיב לו משה
השיב לו הלא כבר אמרתי לך שנעבוד את ה' בזבחים, וכיון שאתה אומר צאנכם ובקרכם יוצג בהכרח בדעתך שאתה תתן בידנו זבחים ועולות, אני אומר לך שגם אם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, מכ"מ גם מקננו ילך עמנו, כי אנחנו לא נדע במה נעבד, ופן יאמר שרוצה שנקריב כל מקננו, ובמדרש א"ל משה לא תהיה סבור שאנו נזבח משלנו כלום אלא גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות שנקריב להקב"ה על שמך, מפרש שאמרו לו דרך כבוד, אחר שאנו עבדי פרעה וכל מה שקנה עבד קנה רבו, א"כ הצאן והבקר אינם שלנו רק שלך ואנו לא נזבח משלנו כלום, רק גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות, כי מה שנקריב הוא שלך וכאלו אתה נתת לנו שנקריב על שמך, ולכן גם מקננו ילך עמנו שממנו נקח לעבוד את ה' על שמך ולכבודך, ולא תאמר שדי במקצת הצאן והבקר, כי אנחנו לא נדע כמה יצוה להקריב לפניו.

פרעה מסרב לקבל את טענת משה, ומשלחו מעל פניו, בטוח בצדקתו.
חזק לבו במה שנדמה לו עתה שמלא את דבר ה' שאמר לו שלח עמי ויעבדוני, והרי הסכים לשלחם ומלא דבר ה', שה' לא שלח אליו שישלח העם עם המקנה, וחשב שזה מוסיף משה מדעתו, ועד עתה כתיב מאן לשלח, ועתה אמר לא אבה, שיש הבדל בין הממאן ובין הבלתי אובה, שהממאן הוא בפה והבלתי אובה הוא בלב כמ"ש בכ"מ, ועד עתה אבה בלב רק מאן בפה מן השפה ולחוץ, ועתה שנדמה לו שמלא רצון ה' ומשה מעליל עליו עלילות מדעתו עצמו לא אבה גם בלב:
לך מעלי. כי לפי דעתו שמלא דבר ה' ומשה מעליל עליו, נפסק השליחות ולא התירא עוד ממשה אחר שלדעתו מקיים דבר ה' ומשה אינו שליח עוד רק אומר מדעת עצמו:
​

 

[בן הגולה]

א. איך כל זה מתיישב עם זה:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.
משמע שהמצרים לא זבחו כלל מצאנם ובקרם, אף אם לא נפרש שהיה ע"ז שלהם.
ואולי עבודה זו הייתה מגונה אצלם אך לעיתים הייתה מוכרחת להיות.

 

[הצעיר שבחבורה]

א. איך כל זה מתיישב עם זה:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.
משמע שהמצרים לא זבחו כלל מצאנם ובקרם, אף אם לא נפרש שהיה ע"ז שלהם.
ואולי עבודה זו הייתה מגונה אצלם אך לעיתים הייתה מוכרחת להיות.

לחץ כדי לכווץ...

או שזבחו דברים אחרים.