בשע"ת הביא דברי המדרש "וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הָעִנְיַן הַזֶּה בְּמִדְרָשׁ קֹהֶלֶת מָשָׁל לְכַת שֶׁל לִסְטִים שֶׁחֲבָשָׁן הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְחָתְרוּ מַחְתֶּרֶת פָּרְצוּ וַיַּעַבְרוּ וְנִשְׁאַר אֶחָד מֵהֶם בָּא שַׂר בֵּית הַסּוֹהַר וְרָאָה מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וְהָאִישׁ הַהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר וַיַּךְ אוֹתוֹ בְּמַטֵּהוּ אָמַר לוֹ קְשֵׁה יוֹם הַלֹא הַמַּחְתֶּרֶת חֲתוּרָה לְפָנֶיךָ וְאֵיךְ לֹא מִהַרְתָּ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ." ולכאו' ביאורו כיון שמראה שאין ירא ממשפט המלך.
אולם הדברים קשים לתפיסה במציאות בת ימינו, שהרי אם אסיר בורח מבית הסוהר בזה בעצם גם כן עובר על משפט המלך? ואמנם המשל יכול היה להיות מובן וגם דומה יותר לענין התשובה, אם היה מסופר שהמלך עצמו חתר חתירה עבור בנו שימלט מהכלא, והתחנן אליו שיצא באותה החתירה, וגם זה באמת צריך ביאור למה לא משלו משל לכך?
אשמח לביאור הדבר.
אולם הדברים קשים לתפיסה במציאות בת ימינו, שהרי אם אסיר בורח מבית הסוהר בזה בעצם גם כן עובר על משפט המלך? ואמנם המשל יכול היה להיות מובן וגם דומה יותר לענין התשובה, אם היה מסופר שהמלך עצמו חתר חתירה עבור בנו שימלט מהכלא, והתחנן אליו שיצא באותה החתירה, וגם זה באמת צריך ביאור למה לא משלו משל לכך?
אשמח לביאור הדבר.