מאמר מרתק על אפקט 'דאנינג-קרוגר' בעולם הכשרות (1 צופה)

[נפקא מינא]

אפקט דאנינג-קרוגר. תופעה זו מתארת מצב שבו אנשים בעלי ידע מועט בתחום מסוים נוטים להעריך יתר על המידה את יכולתם. לטענת הרב רייכמן מומחה כשרות, אפקט זה נפוץ במיוחד בתחום הכשרות, שם אנשים, ובהם גם תלמידי חכמים, מביעים בביטחון דעות הלכתיות שגויות, ולעיתים אף מזיקות, בגלל חוסר הבנה מעמיק של המציאות. הרב מדגיש כי ידע אמיתי הוא היכולת להכיר בהיקף הבורות של עצמך, ולומר "איני יודע" כשצריך.

הוא מסכם את מאמרו בעצה ובאזהרה: אל תפסקו הלכה לפני שאתם יודעים ומכירים את המציאות על בוריה. הוא מזכיר את דברי המדרש על אדם הראשון, ומדגיש את האחריות הכבדה הרובצת על כתפיו של מי שמתיימר להורות הלכה. תפקידו של המומחה הוא להכיר את הפרטים, את המציאות ואת הפתרונות היצירתיים. הוא קורא לציבור לא להתבייש לשאול ולהתייעץ עם מומחי כשרות כדי למנוע תקלות.

כשנתקלים בכותרת חריגה כמו זו – מאמר מקצועי ומרתק על אפקט ״דאנינג־קרוגר״ בעולם הכשרות. בטח מיד מרימים גבה ונשאלת השאלה מה לעולם הכשרות עם תופעה זו?

ובכן בימי בין הזמנים בהם רבים מבני התורה יראים ושלמים יוצאים מהמסגרת ומהשגרה הברוכה בכדי לנפוש ולצבור כוחות הגוף והנפש לעוד שנת עמל בתורה ועבודה ובמשא ומתן באמונה. ומטבע הדברים בימים אלו מתרבות השאלות ובמיוחד בנושא ״הכשרות״ פונים לרבנים למומחי כשרות ועוד לדעת את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.

ישנה תופעה ידועה בשם אפקט דאנינג־קרוגר, כלומר – לאנשים עם ידע מצומצם בנושא כלשהו יש נטיה להערכת-יתר של מידת הידע באותו נושא. והאמת היא כי ידע אמיתי הוא לדעת את היקף הבורות של עצמך.

ואני נתקל בזה שוב ושוב שאנשים כהנים והדיוטים כלומר פשוטי העם וגם המורים ובמיוחד הצורבים לוקים באפקט זה ומביעים דעתם בבטחון מופרז יתר על המידה וכן נותנים מענה הלכתי למרות שאין להם הבנה כלל בתחום, שוחים הם בחלקי התורה של הלכות בשר וחלב תערובות תרומות ומעשרות חלה יין נסך ועוד, ובורים הם בעולם הכשרות.

יודעים הם כל פתחי תשובה ודגול מרבבה בעל פה אך בסדרי עולם הכשרות ממששים הם באפילה, ולמרות כל זאת אינם מתביישים להפליט ולהבליע תשובות ורעיונות כשאין בינם למציאות כל זיקה וכל קשר. כי מתביישים המה לומר איני יודע, כלומר לא שיננו מספיק את אשר לימדונו חז״ל: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז. והגרמא בנזיקין רב ובלבול הדעת מתרבה והעם רואה ותוהה הכצאן ללא רועה? השאלה בוקעת ועולה.

ואנוכי עומד ותמה הזאת נעמי? כאשר הידע שלכם מינימילי הכיצד הנכם מביעים דיעה ומשיבים לדורשי השם המשחרים לפתחיכם ומטעים אותם בהולכת שלל על לא עוול בכפם. אחריות כבדה רובצת על כתפיכם אנשים סומכים עליכם, אז למה ככה?

אבקש לחדד, כשרות הוא מקצוע כמו כל המקצועות, כמילה שחיטה סת״ם ועוד, אוי לו למי שפוסק ללא ידע מקצועי וללא התייעצות עם מומחים מוסמכים בעלי נסיון. מי שלא מבין, לוקח אחריות ואומר איני יודע.

וזהו בדיוק התופעה שנקראת אפקט דאנינג־קרוגר. וכמטבע אשר טבע מלכינו שלמה: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

בדיחא רבנן טובא, כרוח סערה התפרץ ר׳ זונדל החייט לבית המדרש הכפרי הסכיתו פנה לקהל המתפללים, נודע כעת שאצל ר׳ ירוחם הרפתן נולד בכור לבהמה טהורה שברשותו, נבער מדעת הוא רפתן זה לא קרא ולא שנה ולא עלה בדעתו שלהלכה יש למכור את האם לגוי קודם הלידה כדי לפטור את הולד מבכורה ושלא ניכשל בשחיטתה וכו׳ נו ו..? הסתקרנו בעלי המלאכה, מה כל זה נוגע אלינו? ביקשו להבין, אין חלב לזאטוטים היום, קרא בקול בוכים, החלב האסור נתערב בחלב הכשר במחלבה העתיקה של ר׳ טוביה החלבן, והעיירה כמרקחה, טובי המוחות הוגי חוקי חורב בהיכל התפילה נדרכו כקשת והדיונים החלו לטפס לאוקטבות גבוהות נופפים הם בידיהם אנה ואנה האם החלב בטל בשישים, ומה הדין מכאן והילך האם דינה כבריה שאינו בטל, והרי אין מבטלין איסור לכתחילה, ואם התגבן חלב זה ונעשה לגבינה ונמזג לגביעים המיוחדים להם הרי זה דבר שבמנין ואינו בטל אפילו באלף, ואם… ומה הדין… והראיה מוכחת… הוא מותיב והוא מפרק, עד שנשמע קולו מפאתי בית המדרש של איש הכשרות באתרא הדין, אין חלב בבכור, זכר הוא.

וכן ידוע על מעמד מרגש של הכתרת פרחי הקהילה בכתר תורה ונזר הוראה מסיימי חלק איסור והיתר בשו”ע וגילו דעתם שמעונינים לעמוד בכור המבחן אצל הגר״ח הלוי רבה של בריסק המעטירה, היות ובקיאים הם בשולחן וכליו, והבריקה שאלתו הגאונית של הגר״ח מבריסק בחלל החדר, וכה שאל: חתיכת בשר נבלה נפלה לתוך קדרה מבעבעת מלאה בבשר כשר. מיד כאשר הדבר התגלה, שלפה בחופזה המשרתת המבועתת את חתיכת בשר הנבלה והשליכתה לאשפה, וכעת אי אפשר לדעת מה גודלה של החתיכה האסורה, האם היתה קטנה דיה כדי להתבטל בשישים בקדרת הבשר הכשר אם לאו. אם כן מה דינו של הבשר שבסיר?

לכאורה יש להתיר את קדירת הבשר ענו הצורבים. ״מין במינו״, היינו: התערובת מורכבת מחתיכת איסור וחתיכת היתר שתיהן ממין אחד, וכגון במקרה שלפנינו, שהבשר הכשר והבשר הטרף התערבו. תערובת מעין זו בטלה ברוב רגיל ואין צורך בביטול בשישים. לפיכך, מאחר שברור שחתיכת הנבלה קטנה מתכולת סיר הבשר, הרי היא בטלה ברוב. למרות שחכמים הצריכו שישים לביטול האיסור, כאן שאין ידוע לנו אם חתיכת הנבלה בטלה בשישים אם לאו, הרי זה ספק דרבנן, וספק דרבנן לקולא.

לא ולא, הגיב רבי חיים – הבשר אסור באכילה. משום שבשר הנבלה לא נמלח, והדם שבבשר הנבלה לא נשאב ממנו כמובן. מעתה, לפנינו תערובת של מין בשאינו מינו: הדם של בשר הנבלה, בבשר הכשר, וכל עוד אין וודאות כי תכולת הסיר עולה פי שישים על כמות הדם שבבשר הנבלה, אסור לאכול את הבשר, וספק דאורייתא לחומרא, ואנשי השם כלא היו, הצדק עם הגר״ח רבה של בריסק, ענו ואמרו, הצדק עימי? שאל רבי חיים, כלל לא בטוח! יתכן שהבשר דווקא כשר. שהנה, דם שבושל אסור מדרבנן בלבד. שוב נמצאנו עומדים בפני ספק באיסור דרבנן וספק מדרבנן לקולא.

אז הבשר מותר פסקו כולם, הבשר טרף! הכה רבי חיים על שולחנו לתדהמת 'הרבנים הצעירים'. אמנם, דם שבושל פורח הימנו איסור התורה ונותר בו איסור דרבנן בלבד. אך כל האמור הוא לגבי דם בהמה שחוטה, אשר דמה אסור באיסור "דם", ואם הדם בושל, איסור התורה שהיה עליו בטל. ברם, לפנינו דם של "נבלה". הוי אומר, אין צורך להתייחס לאיסור אכילת 'דם', די בכך שהוא מהווה חלק מבהמה שאסורה באכילה, ובישולו אינו מועיל כדי להפקיע ממנו את איסור "נבלה", ומשכך איסור אכילתו נותר מן התורה, ועד שלא נדע בוודאות כי יש בבשר הכשר פי שישים ממנו, לא ניתן לאוכלו היות והשתא איסורו הוא מדאורייתא. וחזר הדבר לדונו לחומרא כדין ספק מן התורה.

נדהמים ומשתוממים עמדו מקבלי התעודות. ככה לומדים ורק אחר כך ככה משיבים. וכאן קמה וגם ניצבה השאלה הכאובה הכיצד מלמדים אתם את דבר השם ומשיבים אותם דבר כאשר שבילין דכשרותא אינם נהירין לכם כשבילי דנהרדעא?

לטובת הציבור אלך רכיל ואגלה סוד עד כמה ניזוק עולם הכשרות מתופעה זו, הן בכלל הן בפרט.

הייתי עד לשיחה טלפונית של משגיח כשרות באירוע מכובד, דינר יוקרתי לשנת היובל לישיבת… לבין הרב שמונה כאחראי על כשרות אירוע חשוב זה, הגיע 65 יחידות אננס חי בכשרות לא מאושרת לאשר או לא לאשר? וודאי לא לאשר, פשוט, לזרוק הכל, להחזיר הכל, ענה בעצבנות, אבל האננס מגיע מחו״ל אין באננס איסור ערלה ופטורים מתרו״מ מה הבעיה? שאל המשגיח, איך נדע אם מהארץ בא או מהרפובליקה הדומיניקנית בא? לא מעניין אותי תזרוק. הוראתו ברורה, לקחתי אני את השפופרת מידי המשגיח הלו אמרתי כבוד הרב במחילה אננס בלי ראש (כתר) מוצאו מחו״ל וודאי, כי החוק מחייב ליבואנים להסיר אותם, וזה על פי דרישות השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות. כי יש חשש גדול מהכנסת מחלות, פטריות, כנימות, מזיקים, זרעים של עשבים רעים – כל אלו נכנסים לתוך הכתר. והאננס הגדל באדמת ארץ הקודש משווק עם הכתר.
אה כן? טוב תאשר. שינה הוראותו ביבושת.

חוסר מקצועיות מזיקה, ואיולת היא להתעסק בתחום הכשרות ללא ידע מקצועי מספקת.

עייף ותשוש במיוחד חזר הגאון ר׳ זלמהלה מהכולל, בסוגיה סבוכה עסק היום אשר התיש אותו עד לשד עצמותיו, הרבנית שחשה בכך אצה רצה להגיש את ארוחת הערב לפניו בסבר פנים, מנת בשר עוף בליווי פירה תפו״א לצידה, בהדגישה שהפירה נשאר לה ממנת הפרווה שהמסעדה החלבית ממול שולחת מפעם לפעם למשפחות מעוטי יכולת בצהריים.

ובין רגע נתקמט מצחו של הגאון ומלמל בקול – פירה תפו״א פרווה הוא, התבשל בתבנית חלבית הוא נט בר נט ואין לאוכלו לכתחילה יחד עם בשר, אך סתם כלים אינן בני יומן, נמצא שהגדרתו ההלכתית של התבנית בו בושל הפירה נטל״פ הוא, חיש פנה לקו בית ההוראה חישב את חשבונו בפני המוקדן התורן, הסכים עמו בחשבונו והסיק מכך שראוי הוא הפירה להיאכל בחדא מחתא עם הבשר, וזאת נעלם מהם וממנו ולא ידעו שבמסעדה חלבית פעמים רבות מערבבים חמאה בפירה, להטעים זאת יותר לחיך, ונכשל באיסור בשר בחלב דרבנן.

חוסר מקצועיות מזיקה, ואיולת היא להתעסק בתחום הכשרות ללא ידע מקצועי מספקת.

וזאת היתה לנו ממש לפני חודשים ספורים כאשר התגלה שחנויות המוכרות פיצה בכשרות מהודרת המחייבת ללוש הבצק בחלב לפוטרו מחיוב נטילה ושלש ברכות, מוכרות בצקים אלו לכל דורש ונאכלים בביתם עם בשר בצוותא חדא. מחוסר ידיעה. עד שהבד״ץ ההוא אסר זאת עליהם עקב מכשול גדול ונורא זה. רחמנא לשיזבן.

אני שותה כאן חלב עכו״ם, אומר לי ידידי בשיחה טראנס אטלנטית, ולמה? שאלתי, בעת הצורך ובשעת הדחק התיר הגר״מ פיינשטיין זצ״ל וגם החזון איש ד״א, במקומות אשר יש פיקוח ממשלתי ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם, ולכן ודאי פוחדים לערב חלב שאינה של בהמה טהורה יש טעם גדול להתיר.

כך גם פסק לי הרב … שליט״א אמר לי ידידי משכבר הימים, שזקוק היה לבקר לצורך עסקים במדינה כזאת שאין להשיג חלב ישראל. אבל כיום אמרתי לו מבעד לאפרכסת יש חשש לפרות מנותחות אשר מטריפים אותם ואת חלבם. לכאורה אין היתר זה תקף כשיודעים שמשתמשים בניתוחים לצורך בריאות הפרה, הרב אמר שאתה צודק, קיבלתי טלפון חזרה תוך שעה.

על קו בית ההוראה אשה בשאלתה – לשתי וערכתי בצק מקמח חיטים לאפיית חלה בן 3 ק״ג ובמקביל לשתי וערכתי בצק מקמח חיטים לאפיית עוגת שמרים בן 2 ק״ג והפרשתי חלה מבצק אחד על חברתה האם נהגתי כהוגן? מקפיד על תערובתו! אין אפשרות, חייבים להפריש מכל בצק בנפרד, את חייבת להפריש מהבצק השני חלה ובברכה, כך שלף איש צורבא חדא,
לא ולא, נזעקתי לא תשא על הפרק אמרתי בגרון ניחר, כאשר כל עיסה בפני עצמה מכילה שיעור חיוב ניתן להפריש מאחת על חברתה אם הם מין אחד, מקפיד על תערובתו נאמר כאשר אין בכל בצק שיעור חיוב חלה ורוצים לצרפם יחד לשיעור אזי הם אינם מצטרפים (כגון שני בצקים שכל אחד מהם מהם מכיל קילו 1 בלבד הפטור מחלה ואם נאחד אותם יהיו לפנינו 2 קילו)

חוסר מקצועיות מזיקה, ואיולת היא להתעסק בתחום הכשרות ללא ידע מקצועי מספקת.

משלחת רבנים חשובים מלווים בעסקנים נמרצים ערכו סיור מקדים בגן אירועים מפואר במרכז הארץ בו אני משמש כמפקח כשרותי, לקראת נישואי בן הזקונים של רבם הנערץ האמורה להיות נחגגת בימות החורף הבעל״ט.

נושא הכשרות כמובן תפס מקום נכבד בסיור זה, וודאי אנו שולחים את ר׳… ואת ר׳… הם תלמידי חכמים מופלגים יראי אלוקים שונאי בצע והם יפקחו על האופרציה הקולינרית הרוחנית, היתה תשובתם של עסקני הקהילה לשאלת הרבנים מי אחראי על כשרות המטבח ומזונו, נהרה של קורת רוח נראתה על פניהם של רבני הקהילה, ב״ה זכינו, ובעת ההיא עלתה בי המחשבה האם בעלי נסיון המה? המבינים הם בהשגחה? אל לך לקלקל את הרגע המרומם הזה לחש בי קול פנימי. והחרשתי.

ביום האירוע הגדול אני שם לב שמרק קובה מתבשל על הגז, אני מצ׳פר אותם אומר לי השף כשהבחין שהבחנתי שחרג מהתפריט, אבל לא הזמינו קובה בכשרות הגבוהה שסוכם שיהיה לאירוע זה, הרימותי את קולי, מרק קובה לא יוגש באירוע, זה ברור? שאלתי אמרתי פסקתי, והמשגיח הממונה ר׳… הרב… הרה״ג… או כל תואר אחר שהוכתר בו ניגש ושואל מה קורה מה הבעיה? הסברתי לו, משפיל הוא את עיניו ואומר לי מה אני עושה כאן בכלל אינני מבין כלום בתחום הכשרות אין אני משים לב כמוך זקן ורגיל, גם אני ראיתי מרק מתבשל ולא הבנתי כלל שזוהי אתחלתא דתקלתא,

חוסר מקצועיות מזיקה, ואיולת היא להתעסק בתחום הכשרות ללא ידע מקצועי מספקת.

אל תיגע צעקתי, מה קרה שאל אותי הרב ״המשגיח״, הטבח הגוי כמעט נגע בחומץ אמרתי, נו אז? שאל, זה חומץ בלסמי, עניתי, מה זה משנה מהו ארץ ייצורו של חומץ זה? שב ושאל, חומץ בלסמי זה חומץ יין, וגוי גמור פוסלו כיין גמור. ואנוכי לא ידעתי הפטיר משגיח זה בבושת.

סכיני המטבח הגיעו מחברת ההשחזה, והרמבו חזר מתיקון סוף סוף, צוהל הסו שף (סגן השף) לעבר הטבחים שמח וטוב לב, אני ניגש למשגיח המיוחד הבר אוריין ושואל אותו האם הוא רואה בעיה כשרותית בכך שהרמבו חזר כעת מתיקון והסכינים ממעבדת ההשחזה? כן, לא הכשרנו אותם ביום ההכשרה של המטבח וכליו שבוצע לקראת האירוע, יפה אמרתי, ומה עוד יכול להיות שאלתי, חכך בדעתו כחכך בגרונו, לא עולה בדעתי בעיה כשרותית נוספת, תיקון הרמבו לימדתיו דעת נעשה אצל גוי, הוא פירק והרכיב שוב, לכן חייב בטבילה מחדש, והאם ניתן לטובלו פרקים פרקים או חייב דווקא כשהינו מורכב וראוי לשימוש? יש על כך דיון נרחב בפוסקים הוספתי, גם על חלקי בלנדר מיקסר מג׳ימיקס וכו׳ מתייחסים הנ״ל. טבלת לא חמלת.

ולגבי הסכינים, אמרתי, א. הם הושחזו במכונה שמשמשת גם להשחזת סכיני טריפה, ב. פעמים רבות מחליפים ביניהם כי רוב סכיני מטבח זהים, והסכין ששלחת הוא לא בדיוק הסכין שקיבלת חזרה אלא ייתכן שהינו ממטבח טריפה ממש, ובדבר חריף נטל״פ לא משחק משחק, לכן חייבים להכשירם, אה, נכון, אבל בין כך מכשירים אותם כעת לכבוד השמחה?, נכון, אבל צריך אתה לדעת כאשר תהיה אי פעם משגיח במטבח מהדרין שכל הכלים כשרים כל הזמן באופן קבוע ואין שום התעסקות בהכשרת כלים, סכינים שחוזרים מחברת השחזה צריכים הכשרה.

יש קטניות לברור עבור המנות המיועדות לסעודת החתונה שאלתי את המשגיח המיוחד, הוא מדפדף בתפריט, אין, הוא אומר, אין אורז? לא ייתכן, לא כתוב הוא אומר, ניתי ספר ונחזי, הצצתי בתפריט רשום ריזוטו, הראיתי לו שיש אורז, ריזוטו זה אורז עגול, אך מי שלא מקצוען בתחום הכשרות כיצד יבין זאת?

אין עוד קטניות? שאלתי ביררתי, כנראה שלא, היה המענה, פריחולס אני מראה באצבע למשגיח המיוחד, נו מה זה? הוא שואל שאלת תם, זה מחית משעועית אדומה, עניתי, תדע, קינואה זה קטנית, וכוסמת כנ״ל וברכתם האדמה, לעומת זאת כוסמין זה קמח מחמשת מיני דגן וברכתו המוציא/מזונות.

פסטה בולונז זה בשרי, רוטב בשאמל זה חלבי, אם אינך יודע אל תתעסק בחמורות. אי אפשר לשלוט במטבח לפקח ולהשגיח על כשרותו כשאינך מבין את השפה הקולינרית, ואת כללי תורת הבישול,

חוסר מקצועיות מזיקה, ואיולת היא להתעסק בתחום הכשרות ללא ידע מקצועי מספקת.

ומי מדבר בהבנה בייצור תעשייתי, למשל עירבוב לקטוז – סוכר החלב בסוכרזית, הזרקות חלבוני דגים טמאים בפילה דג כשר לשמירת הנוזלים, דיו דיונון (רכרוכית) וחומרים משומן בעלי חיים בממתקים כE471, גליצרין מן החי E441, ג׳לטין E422 ועוד.

ולסיום אבקש להסיט זרקור אל עבר נקודה כשרותית קריטית נוספת, צומת מסוכנת.
מזל טוב! מתכוננים לשלום זכר מה כבר יכול להיות בשלום? לבן כסיד ראיתיו כאשר נכנס אל סלון ביתו רחב הממדים של אחד הנגידים הדגולים המתגורר בניו יורק, ר׳ יענקל הידוע בעל מאפיית בוטיק קטנה בפאתי בורו פארק שם הוא ורעיתו מכינים עוגות אך לצערינו ללא פיקוח כשרותי, אלא בסטייל כל המוצרים, מה קרה שאלתיו, תקשיב תביא כוס מים, לא מרגיש טוב? כן! ושפתותיו דובבות, העוגות כאן על השולחן המפואר שמלא בתופינים ומגדנות בקבוקונים ופחיות צבעוניים מכל הסוגים ערוכים בדקורציה מושלמת, הם בעצם מהקונדיטוריה שלי, והן חלביות….

ליל שבת בשלום זכר כשכולם בשריים דאורייתא, איך זה ייתכן הרהרתי בקול, נלך לברר, ומה התברר? שהמשפחה הנגידה שכרה אמרגן להכין את הפרויקט, ראה עוגות יפות הלך קנה בלי לברר בלי לבדוק הביא מכל הבא ליד לפאר ולרומם שמחת בית נגידינו. השמרו לכם מלהכשל ולהכשיל חלילה.

ברור כשמש. יהודים – עורכים אירועים ושמחות, נופשים, צורכים, אוכלים, אך ורק במקום מפוקח ומושגח בס״ד ע״י מומחה בניהול מערכות כשרות מוסמך ובעל נסיון בלבד!

ואסיים בעצה טובה ובאזהרה חמורה, אל תפסקו הלכה לפני שאתם יודעים ומכירים את המציאות לאשורו. כדברי המדרש: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.

 

[חיים ש]

בעניין הכשרות חייבים סייעתא דשמיא,
א"א במציאות לפקח על הכל...
אומרים את זה כל הכשרויות,
ולכן מי שרואה שנכשל - שיצא מזה מהר...

 

[מחכה]

והאננס הגדל באדמת ארץ הקודש משווק עם הכתר.
אה כן? טוב תאשר. שינה הוראותו ביבושת.

חוסר מקצועיות מזיקה, ואיולת היא להתעסק בתחום הכשרות ללא ידע מקצועי מספקת.

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד עכ''פ במקרה הזה איולת וחוסר מקצועיות היא להכניס אותו לרשימה. כשרות לאחר שהיה מי שעיין והתאים את הדברים לשולחן ערוך , צריכה להתבסס על נהלים. הנוהלו שלא מכניסים מה שאין לו חותמת כשרות וכאן על המשגיח להקטין ראש.
ובאמת שבסופו של דבר הכל חייבים סיעתא דשמיא גדולה.