כללי מדבר שקר תרחק - הגדרת לאו ד"שקר"... (1 צופה)

[אהרן סופר]

אני מתחבט עם שני שאלות, שיכול להיות שמה שחסר כאן, הוא ההגדרה הנכונה של לאו ד"שקר"?
1. לספר סיפור כמנהג המגידים; "בהשגחה פרטית בדרך לכאן סיפר לי מישהו..." אין כאן רווח כלכלי אך הדרשה נשמעת יותר טוב. האם זה נכלל בגדר שקר, או שזהו מותר על פי ההלכה?
2. באם אני עובר לגור ברמה ו' בבית שמש, ואני מכין בלנק עם הכיתוב "אהרן סופר, רב שכונת רמה ו'" כשברור לי שהציבור לא בחר בי, ואולי אפילו חלקם יעדיפו שאני לא יזכה ב'תואר'... [כשאין כאן שום גזילת ממון וכדומה], האם זה נכלל בגדר שקר?

 

[שלוות העמל]

יש לך גדר שאתה מסתפק עליו?
בכללי גם הסיבות שבגינן מותר לשקר, זה נשמע כעין דחויה, שבאמת זה שקר ולצורך הסיבה הותר.

 

[איש האשכולות]

2. באם אני עובר לגור ברמה ו' בבית שמש, ואני מכין בלנק עם הכיתוב "אהרן סופר, רב שכונת רמה ו'" כשברור לי שהציבור לא בחר בי, ואולי אפילו חלקם יעדיפו שאני לא יזכה ב'תואר'... [כשאין כאן שום גזילת ממון וכדומה], האם זה נכלל בגדר שקר?

לחץ כדי לכווץ...

מִדְּבַר שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק - גם בכתיבה?

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

1. לספר סיפור כמנהג המגידים; "בהשגחה פרטית בדרך לכאן סיפר לי מישהו..." אין כאן רווח כלכלי אך הדרשה נשמעת יותר טוב. האם זה נכלל בגדר שקר, או שזהו מותר על פי ההלכה?

לחץ כדי לכווץ...

הוראת התורה 'מדבר שקר תרחק'!

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[יואל שילה]

2. באם אני עובר לגור ברמה ו' בבית שמש, ואני מכין בלנק עם הכיתוב "אהרן סופר, רב שכונת רמה ו'" כשברור לי שהציבור לא בחר בי, ואולי אפילו חלקם יעדיפו שאני לא יזכה ב'תואר'...

לחץ כדי לכווץ...

מעשה הווה ברכסים, התמנה לרב בית כנסת במחטף, מינה את עצמו לרב שכונה במרמה, וכעת ממנה את עצמו לרב של שכונות שעדיין לא קמו...

שמעתי שיעור של הרב אשר וייס, שטען שכל ההקשרים המוזכרים בגמ' ובמוני המצוות של מדבר שקר תרחק - הינם אך ורק לבית דין
ובמישור הפרטי ההקשרים הם רק של מדות טובות, כעין היסוד שהוא הוציא מהרמב"ם שיש מצוות שיש בהן חלק עיקרי וחלק משני

 

[אהרן סופר]

מעשה הווה ברכסים, התמנה לרב בית כנסת במחטף, מינה את עצמו לרב שכונה במרמה, וכעת ממנה את עצמו לרב של שכונות שעדיין לא קמו...

שמעתי שיעור של הרב אשר וייס, שטען שכל ההקשרים המוזכרים בגמ' ובמוני המצוות של מדבר שקר תרחק - הינם אך ורק לבית דין
ובמישור הפרטי ההקשרים הם רק של מדות טובות, כעין היסוד שהוא הוציא מהרמב"ם שיש מצוות שיש בהן חלק עיקרי וחלק משני

לחץ כדי לכווץ...

מעשה לסתור?

בכנות אציין, ישנם בלנקים רבניים ומכובדים, שהכינויים מתחתיהם משתמע כשקר גמור, דבר שבהחלט לא מובן, למראה חתימת הרבנים?

לדומגא, בלנק בד"צ העדה החרדית "לכל מקהלות האשכנזיים";
כמה אחוזים ממקהלות האשכנזיים כופפים עצמם ל'העדה החרדית'? הליטאים? (6/3), גור? בעלזא? באיאן? מתמידים?

באם תרצו, אפשר לפרט כאן עוד דוגמאות, אך נראה שהשאלה מובנת בהחלט... (בפרט שהמטרה אינה 'הוצאת לעז' או לזלזל ח"ו.)
ואשמח אכן להסבר מניח על הדעת....

 

[יואל שילה]

זה לא היה מעשה לסתור אלא מה שאתה כתבת כהמצאה - כתבתי שמתרחש לעינינו כמציאות הזויה.

הפתרון לשאלתך נמצא באורחות צדיקים, שפשוט מדרג את השקר לתשע דרגות [ולכאורה שאלתך הן דרגות ז',ח', ולעתים גם דרגה ב'], מצ"ב קיצור דבריו:
ויש בענין השקר תשעה חלקים:

א'- המכחש בפיקדון או בהלוואה או שהעיד עדות שקר - נענש מחמת השקר שהוא תועבת השם אפילו ללא נזק, ונענש מחמת הנזק.

ב'- שקר שאין בגופו נזק, אך מטרתו להטעותו שיאמין ויבטח בו ולא ישמר ממנו - ואז יוכל להרע לו, ושקר זה נתעב אף בעיני בשר ודם.

ג'- המשקר לא כדי לגוזלו אלא רק לקחת לעצמו בשקר ורמאות טובה העתידה לבוא לחברו, או שישקר כדי לקבל ממנו מתנה, כגון שמבשרו בשורות שקר כדי לקבל מתנה - ושקרן זה בכלל המחליף בדיבורו - כאילו עובד עבודה זרה, כלומר שדומה לזה מעט כשנסתר בשקר ונעזר בשווא.

ד'- המשקר ומחליף דברים ששמע ללא רווח לעצמו או נזק לחברו, ולעתים בודה סיפורים מלבו - נענש שאוהב שקר ללא תועלת, ועלול לבוא להעיד שקר - כי אוהב שקר. ויש שמחליפין מקצת דברים ששמעו בלי דעת כי כששמעו - לא שמו על לב לחקור על אמיתותם - גם זו מידה רעה, ומי שנותן לב לשמוע ולהבין תוכן הענין והדברים שסיפרו כדי שלא תמצא בפיו לשון שקר - לנצח ידבר כי יתאוו לשומעו ולא יגערו בו על דבריו.

ה'- האומר לחברו שייטיב לו או שיתן לו מתנה או שיעזור לו, אך לא אמר באופן שיבטח שיתן לו, ובשעה שאמר היה בלבבו שלא לתת - הוא המדבר אחד בפה ואחד בלב.

ו'- המבטיח את חברו להיטיב לו עד שבטח בו - אין לו לחלל הבטחתו, ואם הוא משקר - עונשו גדול מזה שלא בטחו בו; והאומר לחברו לתת לו מתנה מועטת אף שלא הבטיח - נאמר עליו: כל החוזר בו - יש בו משום מחוסרי אמנה כי לב חברו סומך עליו ובוטח בו אחר שהמתנה מועטת; אם הוא עני - רעת החוזר בו רבה אף במתנה מרובה, שחילל נדרו, וה"ה במי שהתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם - הוי כהבטחה כיון שהוא מתהלל על נדיבותו - ואין נכון שישוב מדבריו מאחר שנתכבד ונתהלל בדבר.

ז'- אסור לגנוב אפילו דעת גוי לומר לו שעשה לו או שדיבר עליו טובה ולא עשה, ויש בזה חטא כי חייבים לדבר דברי אמת כי הוא מיסודי הנפש.

ח'- המשתבח במעלות שאינן בו - הוא חטא גדול, ואפילו אם ישנן בו - נראה מדבריו שלא עשה צדקותיו ונדיבותיו לשם שמים אלא לשם תהילתו, ומי שמכבדים אותו על ידיעת שתי מסכתות, ויודע רק אחת - חייב לומר להם, כ"ש שאסור לכזב ולהתפאר במעלות שאין בו.

ט'- המספר בסיפור דברים ששמע והחליף בדברים אודות חפצו, ואין בזה הפסד לאדם אלא רק יש לו מעט הנאה בשקרו, כגון בנו של רב שהפך לאמו את חפצו של אביו, לכבודו - מלמד עצמו דבר שקר, אך אין בזה עונש כמשקרים על לא דבר.

אם חברו שואל ממנו מה שיש לו - לא יאמר שאין לו אלא ידחהו בענין שלא ישקר, ואפילו לא ישקר לגוי המבקש ללוות, כגון שיאמר שיש לו אבל צריך אותם למשהו אחר, אך יכול להיות שאם לא ימלט ממנו ללא שנאה - יוכל לשקרו שאין לו.

וגדול עונש השקרן שאין מאמינים לו אפילו כשאומר אמת, ולשקר אין רגלים.

לא יגרום שישקרו בשבילו, כגון לבקש שיגלו לו סוד ששנים נועדו יחדיו - שמא לא ירצה לגלות וישקר לו; וכך ידקדק בכל עניניו שלא לשקר במו"מ ולא לגרום לאחרים לשקר; ויזהר שלא יתחבר לשקרנים וימעט דבריו עמם; וצריך חכמה גדולה להנצל מהשקר כי יצר הרע לעולם אורב לאדם להפילו ברשתו.

חכמים התירו לשקר לעשות שלום בין אדם לחברו, לשבח הכלה לפני החתן אף שאינה נאה וחסודה, שלא ישבח בפני רבים את מי שאירח אותו שמא יבואו להתארח אצלו אינם מהוגנים, מדת ענוה שיאמר שהגירסא אינה שגורה בפיו, כששואלים אותו מדוע איחר - לא יאמר ששימש מטתו; בכל היתרים אלו טוב יותר אם יוכל לעשות שלא לשקר, כגון שכששואלים אותו אם יודע מסכת פלונית ישיב 'וכי אתה סבור שאני יודע?'.

 

[אהרן סופר]

זה לא היה מעשה לסתור אלא מה שאתה כתבת כהמצאה - כתבתי שמתרחש לעינינו כמציאות הזויה.

הפתרון לשאלתך נמצא באורחות צדיקים, שפשוט מדרג את השקר לתשע דרגות [ולכאורה שאלתך הן דרגות ז',ח', ולעתים גם דרגה ב'], מצ"ב קיצור דבריו:
ויש בענין השקר תשעה חלקים:

א'- המכחש בפיקדון או בהלוואה או שהעיד עדות שקר - נענש מחמת השקר שהוא תועבת השם אפילו ללא נזק, ונענש מחמת הנזק.

ב'- שקר שאין בגופו נזק, אך מטרתו להטעותו שיאמין ויבטח בו ולא ישמר ממנו - ואז יוכל להרע לו, ושקר זה נתעב אף בעיני בשר ודם.

ג'- המשקר לא כדי לגוזלו אלא רק לקחת לעצמו בשקר ורמאות טובה העתידה לבוא לחברו, או שישקר כדי לקבל ממנו מתנה, כגון שמבשרו בשורות שקר כדי לקבל מתנה - ושקרן זה בכלל המחליף בדיבורו - כאילו עובד עבודה זרה, כלומר שדומה לזה מעט כשנסתר בשקר ונעזר בשווא.

ד'- המשקר ומחליף דברים ששמע ללא רווח לעצמו או נזק לחברו, ולעתים בודה סיפורים מלבו - נענש שאוהב שקר ללא תועלת, ועלול לבוא להעיד שקר - כי אוהב שקר. ויש שמחליפין מקצת דברים ששמעו בלי דעת כי כששמעו - לא שמו על לב לחקור על אמיתותם - גם זו מידה רעה, ומי שנותן לב לשמוע ולהבין תוכן הענין והדברים שסיפרו כדי שלא תמצא בפיו לשון שקר - לנצח ידבר כי יתאוו לשומעו ולא יגערו בו על דבריו.

ה'- האומר לחברו שייטיב לו או שיתן לו מתנה או שיעזור לו, אך לא אמר באופן שיבטח שיתן לו, ובשעה שאמר היה בלבבו שלא לתת - הוא המדבר אחד בפה ואחד בלב.

ו'- המבטיח את חברו להיטיב לו עד שבטח בו - אין לו לחלל הבטחתו, ואם הוא משקר - עונשו גדול מזה שלא בטחו בו; והאומר לחברו לתת לו מתנה מועטת אף שלא הבטיח - נאמר עליו: כל החוזר בו - יש בו משום מחוסרי אמנה כי לב חברו סומך עליו ובוטח בו אחר שהמתנה מועטת; אם הוא עני - רעת החוזר בו רבה אף במתנה מרובה, שחילל נדרו, וה"ה במי שהתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם - הוי כהבטחה כיון שהוא מתהלל על נדיבותו - ואין נכון שישוב מדבריו מאחר שנתכבד ונתהלל בדבר.

ז'- אסור לגנוב אפילו דעת גוי לומר לו שעשה לו או שדיבר עליו טובה ולא עשה, ויש בזה חטא כי חייבים לדבר דברי אמת כי הוא מיסודי הנפש.

ח'- המשתבח במעלות שאינן בו - הוא חטא גדול, ואפילו אם ישנן בו - נראה מדבריו שלא עשה צדקותיו ונדיבותיו לשם שמים אלא לשם תהילתו, ומי שמכבדים אותו על ידיעת שתי מסכתות, ויודע רק אחת - חייב לומר להם, כ"ש שאסור לכזב ולהתפאר במעלות שאין בו.

ט'- המספר בסיפור דברים ששמע והחליף בדברים אודות חפצו, ואין בזה הפסד לאדם אלא רק יש לו מעט הנאה בשקרו, כגון בנו של רב שהפך לאמו את חפצו של אביו, לכבודו - מלמד עצמו דבר שקר, אך אין בזה עונש כמשקרים על לא דבר.

אם חברו שואל ממנו מה שיש לו - לא יאמר שאין לו אלא ידחהו בענין שלא ישקר, ואפילו לא ישקר לגוי המבקש ללוות, כגון שיאמר שיש לו אבל צריך אותם למשהו אחר, אך יכול להיות שאם לא ימלט ממנו ללא שנאה - יוכל לשקרו שאין לו.

וגדול עונש השקרן שאין מאמינים לו אפילו כשאומר אמת, ולשקר אין רגלים.

לא יגרום שישקרו בשבילו, כגון לבקש שיגלו לו סוד ששנים נועדו יחדיו - שמא לא ירצה לגלות וישקר לו; וכך ידקדק בכל עניניו שלא לשקר במו"מ ולא לגרום לאחרים לשקר; ויזהר שלא יתחבר לשקרנים וימעט דבריו עמם; וצריך חכמה גדולה להנצל מהשקר כי יצר הרע לעולם אורב לאדם להפילו ברשתו.

חכמים התירו לשקר לעשות שלום בין אדם לחברו, לשבח הכלה לפני החתן אף שאינה נאה וחסודה, שלא ישבח בפני רבים את מי שאירח אותו שמא יבואו להתארח אצלו אינם מהוגנים, מדת ענוה שיאמר שהגירסא אינה שגורה בפיו, כששואלים אותו מדוע איחר - לא יאמר ששימש מטתו; בכל היתרים אלו טוב יותר אם יוכל לעשות שלא לשקר, כגון שכששואלים אותו אם יודע מסכת פלונית ישיב 'וכי אתה סבור שאני יודע?'.

לחץ כדי לכווץ...

תודה!!!!
הבאת ממקורתינו את מה שאמור להיות.
כעת נשאר רק לי המצוקה, להבין התנהגות של אנשים גדולים?
אולי יש הבדל, להוציא מהפה לבין לחתום על פתק של בלנק משנת תרצ... ועדיין צ"ע

 

[הרב מרודוש]

שמעתי שיעור של הרב אשר וייס, שטען שכל ההקשרים המוזכרים בגמ' ובמוני המצוות של מדבר שקר תרחק - הינם אך ורק לבית דין
ובמישור הפרטי ההקשרים הם רק של מדות טובות, כעין היסוד שהוא הוציא מהרמב"ם שיש מצוות שיש בהן חלק עיקרי וחלק משני

לחץ כדי לכווץ...

בר"י פערלא נקט בפשיטות שכל איסור שקר הוא רק בבי"ד
והוכיח כן מגמ' שת"ח מותר לו לשקר בג' מקומות

 

[אהרן סופר]

בר"י פערלא נקט בפשיטות שכל איסור שקר הוא רק בבי"ד
והוכיח כן מגמ' שת"ח מותר לו לשקר בג' מקומות

לחץ כדי לכווץ...

בג' דברים שהת"ח מותר לו לשקר, זה גם בבית דין?
באם לא. אז להיפך, נראה שבאר מקומות אסור לשקר.