המבי"ט ספר בית אלוקים שער היסודות פרק לז מצדד שבני ישראל במדבר לא קיימו מצות סוכה, וטעמו שבמשך מ' שנה היו במצב תמידי של דיור בענני כבוד והענני כבוד עצמם לא היה להם דין סוכה כשרה עיין שם מה שהרחיב. ומוכיח מקרא "ולכך אמר הכתוב 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי' כי לא נצטוו במצה זו מיד כ"א לדורות הבאים אחרי דור המדבר".
וראה מה הר"מ במו"נ ח"ג פרק מ"ג וז"ל: והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים ג"כ, ר"ל ערבי נחל, ואלו הארבעה מינין הם אשר קבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם, רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול למצאם, והענין השני, טוב מראה ורעננותם ויש מהם טובים בריחם והם אתרוג והדס, אבל לולב וערבה אין להם ריח לא טוב ולא רע, והענין השלישי, עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים ורמונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהן:
בזה מתישב לי קו' גדולה,
יש ווארט ידוע על מה שקראו היום בתורה פרשת אמור, מדוע נחלק היו"ט והקרבנות של היום מהמצוות של ד' מינים, שבתחילה כתוב,
וַיְדַבֵּר ידוד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
{לד} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לידוד:
{לה} בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
{לו} שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לידוד בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לידוד עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ
ואז יש פסוקי הסיום לפרשת המועדות,
{לז} אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ידוד אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לידוד עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
{לח} מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ידוד וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לידוד
ואח"כ שוב
{לט} אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ידוד שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
{מ} וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ידוד אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
{מא} וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לידוד שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
{מב} בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
{מג} לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ידוד אֱלֹהֵיכֶם:
והתי' הוא שמירי על השנה השניה של בנ"י יצאו ממצרים, ואז חל יו"ט ראשון בשבת, וע"כ אין ציווי שיטלו את המינים בשבת, [אף שמותר דהוא קודם גזירה, מ"מ נרמז כאן בזה,] וזה מה שכתוב בתחילה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת, ואילו אח"כ לא כתוב, "הזה" אלא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ,
ע"כ הווארט הידוע...
אולם הוקשה לי תמיד מדוע מצוות ישיבה בסוכה נכללה עם הד' מינים, הא יושבים בסוכה אפי' בשבת, ואין ע"כ גזירה?
אמנם למש"כ, א"ש, כיון שבנ"י לא יכלו לשבת בסוכה במדבר, א"כ אינו שייך לציוי של חג הסוכות "הזה" .
