מדוע בלא תקיפו פאת ראשכם הכונה לב' פאות, ובפאת שדך די בפאה אחת

[נהנה מקושיא טובה]

עיין בספר ראש גולת אריאל ח''א בפרק שר התורה שהביא מה שסיפר רבי שרגא פייוול פראנק ז''ל מחכמי ירושלים נהירנא כשביקר רבינו בשנת תרפ''א בישיבת עץ חיים שלמדתי בה, והיה עובר במהירות בין השולחנות ומעיף מבטו לעבר הלומדים ורואה במה עוסקים בשעה זו, והנה עצר הרבי לדקה אצל שלחן אחד וישאל בקיצור את היושבים, אשר למדו מסכת פאה קושיא קמאית אחת, מדוע בלא תקיפו פאת ראשכם הכוונה לב' פאות, ובפאת שדך די בפאה אחת, ומבלי שימתין לתשובה המשיך בהילוכו, הקושיא שהפתיעה בפשטות שבה היכתה גלים ועברה מפה לפה, המצוינים שבחבורה התחבטו ימים אחדים בנסיונות לתרץ אותה ולא עלתה בידם עד שלבסוף מצאו את הקושיא בפירוש הרדב''ז לרמב''ם פ''א ממתנות עניים ה''א
[ובהערה שם דכעין זה מספר הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ''ל ומוסיף ששאל בלשון זו, מדוע כאן שתי פאות, ובאמרו תפס ב' פאותיו בשתי ידיו הקדושות, ואילו כאן והראה על המסכת די בפאה אחת עיי''ש]

 

[נסכא דר' אבא]

לא תקיפו. פי' רש"י, ונמצא היקף ראשו עגול סביב, וד"ז הוא רק ע"י הקפת ב' פיאות.

אך הלשון המשמשת פעם בל' רבים ופעם בל' יחיד באמת צ"ע, ואולי כיון שפאה פי' סוף וקצה, בראש, שאנו אומרים סוף הגולגולת א"א לומר רק מצד אחד ומכל צד יחשב סופו של הראש, אבל בשדה שייך להחשיב צד אחד כסוף השדה (ולכאו' הקושיא צריכה להיות, מדוע לא מחויבים להשאיר פאה מסביב כל השדה).