בפשטות הטעם הוא מפני שבסוכה נאמר 'תשבו כעין תדורו' וישיבה במבנה שמטפטף מים עד רמה של 'תסרח המקפה' שאין לזה שום גדר של 'תשבו כעין תדורו' והישבה היא חסרת טעם.
בוידו של רבינו ניסים אנו אומרים את אשר הקלת החמרתי, נמצא שלהחמיר זה לא תמיד צידקות, וכן אמרינן כל המוסיף גורע, ותפסת מרובה לא תפסת, אכן כבר כתבו הפוסקים לפרש מתי חומרא היא טובה ונכונה, ומתי היא להפך.
בוידו של רבינו ניסים אנו אומרים את אשר הקלת החמרתי, נמצא שלהחמיר זה לא תמיד צידקות, וכן אמרינן כל המוסיף גורע, ותפסת מרובה לא תפסת, אכן כבר כתבו הפוסקים לפרש מתי חומרא היא טובה ונכונה, ומתי היא להפך.
ברמ"א (תרלט, ה) מבואר כי בלילה הראשון כן צריך לאכול אפי' אם יורד גשם, ובפשטות החילוק כי כזית בלילה הראשון שונה במהותו משאר הלילות, כי הוא דין חיובי (לפי הדעה שהביא הרמ"א שנלמד ט"ו ט"ו מחג הפסח) ועל כן יש ענין להחמיר אפילו בצער, משא"כ שאר הלילות זה מדין 'תשבו כעין תדורו'.
כוונתי הייתה שכיון שלדעת הרמ"א החיוב של הלילה הראשון אינו נובע מדין 'תשבו כעין תדורו' אלא דין חיובי לאכול כזית בסוכה כמו שיש חובה לאכול כזית מצה בליל הסדר, לכן יש מקום להחמיר, ומזה יש ראיה שהטעם לא להחמיר בשאר הימים נובע מזה שאין בזה 'תשבו כעין תדורו' וכמו שכתבתי בהתחלה:
בפשטות הטעם הוא מפני שבסוכה נאמר 'תשבו כעין תדורו' וישיבה במבנה שמטפטף מים עד רמה של 'תסרח המקפה' שאין לזה שום גדר של 'תשבו כעין תדורו' והישיבה היא חסרת טעם.
כמדומני שהטעם כתוב להדיא, שירידת הגשמים המונעת את הישיבה בסוכה, מראה כי הבורא מואס בישיבה בסוכה.
ואם כוונתך לשאול על זה גופא, מה החילוק בין כל קושי לקושי הזה, נראה שהחילוק ברור,
כי כל קושי אינו עומד על המצווה עצמה אלא עומד בפני עצמו ונתקל במצווה,
משא"כ כאן שהקושי הוא פרטי למצווה עמה, כי גשם ביית אינו קושי ורק גשם בסוכה הוא קושי.