הגאון ר' שמחה וסרמן (בנו של רבי אלחנן) כתב לדמות את זה למתנה.
כשמקבלים מתנה ארוזה בנייר עטיפה יפה, ראשית אומרים לנותן תודה רבה. למה אומרים תודה, אולי בפנים יש דבר שאני כלל לא צריך? אלא אמירת התודה היא על תשומת הלב, כי מי שנותן מתנה הוא ודאי אוהב את מי שהוא נותן לו אותה. לאחר שפותחים את העטיפה ורואים שם דבר טוב ורצוי, אומרים שוב תודה. התודה הראשונה הייתה על תשומת הלב, על האהבה, ועכשיו התודה היא על המתנה עצמה!
כך לגבי הברכות בעלייה לתורה: כאשר ניגשים לפי הזמנתו של הגבאי, לבימה, ורואים שמונח שם ספר התורה, למרות שעוד לא יודעים מה כתוב בפנים, מה תוכן המתנה, אבל אומרים תודה על עצם קבלת המתנה ועל האהבה שבנתינתה. לכן מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
אבל לאחר שקראו בתורה ונוכחים לראות את תוכן המתנה כמה היא נפלאה ויקרה, אומרים תודה אחרת: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו". כעת התודה היא על התוכן.
(ואגב לפי זה יוסברו דברי בעל האור החיים: זה שקבלנו את התורה עוד לפני שידענו מה כתוב בה - מוכיח את אהבת ה' אלינו).