- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,465
- נקודות
- 1,280
ידועה השאלה, מדוע פירטה התורה את הקרבנות של כל נשיא ונשיא בפני עצמו? הרי כל נשיא הקריב את אותם קרבנות ממש ובאותה כמות ממש, וא"כ אפשר היה לפרט רק את הראשון, ואח"כ לומר בקצרה "וכן עשו כולם".
הרמב"ן מיישב קושיה זו, וזו לשונו- "אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון 'זה קרבן נחשון בן עמינדב' ויאמר 'וכן הקריבו הנשיאים אחרים', כי יהיה זה קיצור בכבוד האחרים. ואחרי כן חזר וכללם (ר` פסוק פ"ד ואילך), להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך".
כלומר, אם התורה הייתה מפרטת רק את הראשון, וביחס לשאר הייתה נוקטת "וכן עשו כולם", היה בכך משום פגיעה ופחיתות כבוד כלפי האחרים. ומשום רגישות זו, חזרה התורה ופירטה ביחס לכל אחד (וכמובן עלינו ללמוד מכך עד כמה ראוי לחוס על כבוד הזולת; שעל אף שאין בתורה מילה מיותרת, כאן חזרה התורה ופירטה את הדברים באריכות רבה, רק כדי לא לגרום פגיעה כלשהי).
תירוץ אחר ברמב"ן הוא, שאמנם כולם הביאו קרבנות זהים, אך אצל כל אחד הייתה מחשבה אחרת וטעם אחר, ולכן נחשב כל אחד בפני עצמו, על אף שכלפי חוץ הפעולות זהות. ובלשונו: "כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד, וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו" (והרמב"ן ממשיך ועומד על הטעמים והסודות שליוו את סוג קרבנו של כל נשיא).
[ובאופן דומה מובא בשם ר' בונם מפרשיסחא – על אף הדמיון בין הקרבנות, אף אחד מהנשיאים לא הביא את קרבנו כחיקוי לחברו ורק משום שכך עשה קודמו, אלא כל אחד הביא את קרבנו לפי כוונתו וטעמיו שלו. ולכך מכוונת התורה כשהיא כותבת כל קרבן בפני עצמו ולא מסתפקת באמירה קצרה "וכן עשו כולם"]. (לימוד יומי)
הרמב"ן מיישב קושיה זו, וזו לשונו- "אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון 'זה קרבן נחשון בן עמינדב' ויאמר 'וכן הקריבו הנשיאים אחרים', כי יהיה זה קיצור בכבוד האחרים. ואחרי כן חזר וכללם (ר` פסוק פ"ד ואילך), להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך".
כלומר, אם התורה הייתה מפרטת רק את הראשון, וביחס לשאר הייתה נוקטת "וכן עשו כולם", היה בכך משום פגיעה ופחיתות כבוד כלפי האחרים. ומשום רגישות זו, חזרה התורה ופירטה ביחס לכל אחד (וכמובן עלינו ללמוד מכך עד כמה ראוי לחוס על כבוד הזולת; שעל אף שאין בתורה מילה מיותרת, כאן חזרה התורה ופירטה את הדברים באריכות רבה, רק כדי לא לגרום פגיעה כלשהי).
תירוץ אחר ברמב"ן הוא, שאמנם כולם הביאו קרבנות זהים, אך אצל כל אחד הייתה מחשבה אחרת וטעם אחר, ולכן נחשב כל אחד בפני עצמו, על אף שכלפי חוץ הפעולות זהות. ובלשונו: "כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד, וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו" (והרמב"ן ממשיך ועומד על הטעמים והסודות שליוו את סוג קרבנו של כל נשיא).
[ובאופן דומה מובא בשם ר' בונם מפרשיסחא – על אף הדמיון בין הקרבנות, אף אחד מהנשיאים לא הביא את קרבנו כחיקוי לחברו ורק משום שכך עשה קודמו, אלא כל אחד הביא את קרבנו לפי כוונתו וטעמיו שלו. ולכך מכוונת התורה כשהיא כותבת כל קרבן בפני עצמו ולא מסתפקת באמירה קצרה "וכן עשו כולם"]. (לימוד יומי)