קרח מדוע שינה אהרן מהסדר שאמר לו משה (1 צופה)

[אחד יחיד]

בפרשה מתואר, שלאחר שהחלה המגפה, ציווה משה לאהרן לקחת קטורת ולהיות בתוך הקהל, וכך תיעצר המגפה.

והנה, המעיין בפסוקים אלה יראה, שאהרן שינה מהסדר שאמר לו משה: משה אמר, שקודם ייקח את הקטורת מהמזבח וישימנה במחתה, ולאחר מכן יילך אל העם כשהקטורת כבר בתוך המחתה ("קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה"), ואילו אהרן, קודם רץ אל העם כשבידו מחתה ריקה, ורק כשהיה בתוך העם, נתן את הקטורת במחתה ("וירץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף.. ויתן את הקטורת").

הסבר מעניין לכך מובא בנצי"ב, ולפיו ההבדל נובע ממחלוקת הלכתית בין משה לאהרן: מה הדין, כאשר דוחים איסור מפני פיקוח נפש, ויש בידינו שתי אפשרויות: האחת, לעבור על האיסור כעת, והשניה, להמתין עם ביצוע האיסור עד שכבר יהיה ברור שאין שום מנוס מכך, אך על ידי המתנה זו יש סיכון שיעבור האדם איסור חמור יותר. למשל, יום טוב חל להיות לפני שבת, ובשבת צפוי האדם להיות במצב של פיקוח נפש; האם עדיף לעבור על איסור יום טוב, שהוא קל יחסית לשבת, או שעדיף להמתין עד שבת (כי מצד אחד שבת חמורה מיו"ט, אך מצד ייתכן שעד שבת תהיה רפואה באופן שלא יצריך לעבור על האיסור).

ובזה נחלקו משה ואהרן; כי גם כאן, התעורר צורך לעבור על איסור קטורת בחוץ, מפני המגפה; אך היו כאן שתי אפשרויות – האחת, לעבור איסור קל, שבו ההקטרה עצמה תהיה בתוך המקדש, ורק להוציא את הקטורת החוצה; והשניה, לעבור איסור חמור, ולעשות את ההקטרה עצמה בחוץ. משה סבר, שעדיף לעבור על האיסור הקל יותר, ולבצע את ההקטרה עצמה בפנים, בעודו במזבח, ואז להוציא את הקטורת, מאשר לתת את הקטורת בחוץ (ולכן הסדר הוא "תן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה" – ההקטרה תיעשה בפנים, ואז יש לצאת עם הקטורת). אך אהרן סבר, שכדאי להשהות את האיסור ולדחותו עד הרגע האחרון, כשיתברר סופית שאין ברירה (גם אם יש סיכון שעל ידי ההמתנה, האיסור שייעבר יהיה חמור יותר). לכן יצא עם מחתה ריקה (שבזה עדיין אין שום איסור), ורק כשהגיע אל העם ונוכח שהמגפה קיימת ולא נעצרת, שם את הקטורת במחתה מפני פיקוח נפש, על אף שזהו איסור חמור יותר.

[ובקיצור, משה דומה למי שמעדיף לעבור על איסור יו"ט שהוא קל, ואהרן דומה למי שמעדיף לחכות לשבת, ולעבור את האיסור רק אם יתברר שאין מנוס בשום דרך אחרת, גם אם ע"י ההמתנה ייתכן שהאיסור שייעבר יהיה חמור יותר].

 

[הצעיר שבחבורה]

מלבי"ם

הצווי היה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת היינו שישים הקטרת בפנים וכתיב ויעש אהרן כאשר דבר משה ואיך אמר אח"ז ויתן את הקטרת שמשמע שעתה נתן. משה אמר החל הנגף ואיך אמר וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף שמשמע שלא החל עד עתה, ולמה אמר תחלה לשון עדה ואח"כ וירץ אל תוך הקהל ויש הבדל בין עדה ובין קהל, ולמה חזר שנית והמגפה נעצרה שכבר אמר ותעצר המגפה: "קח את המחתה והולך מהרה אל העדה וירץ אל תוך הקהל", כבר בארתי בהתו"ה ויקרא (סי' רמ"א) שיש הבדל בין עדה ובין קהל, שבשם עדה נקראו כשבאו בסדר נכון וזקניהם בראשיהם, ובשם קהל נקראו כשנקהלו שלא בסדר הנכון, ולפעמים יקרא את המון העם בשם קהל ואת הזקנים בפ"ע בשם עדה עיי"ש באורך. והנה פה נקהלו עם זקניהם בראשיהם כמ"ש וילונו כל עדת ב"י, ויהי בהקהל העדה, והעדה שהם הסנהדרין וזקני העם עמדו קרוב אל אהל מועד בראש העם והעם והקהל שהם המון העם עמדו אחריהם רחוק מאהל מועד, וכאשר יצא הקצף מלפני ה' שהוא המשחית שיצא מאהל מועד חשב משה שיתחיל להכות בהעדה שהם הזקנים שבהם יפגע ראשונה וצוה שאהרן ישים הקטורת באהל מועד ויולך אל העדה שהם הזקנים שבהם יחל הנגף, ויקח אהרן כאשר דבר משה ששם הקטרת בפנים וכוון לכפר בו על העדה שהם הזקנים, אבל המשחית לא התחיל להכות בצד שבו עומדים העדה רק בצד האחר שבו עמדו הקהל שהם העם ההמונים, שעז"א והנה החל הנגף בעם, ר"ל שלא היה כפי שחשב משה שהנגף יחל בהעדה שהם הזקנים שקרובים אל אהל מועד כי הנגף החל בעם שהם ההמון שעמדו אחורי העדה, וע"כ הוצרך לרוץ אל תוך הקהל שהם ההמון, ורץ אל תוכם כי הנגף היה בצד האחר שלא יכול להגיע לשם אלא דרך הקהל שבצד של אהל מועד שלא הגיע המשחית אליהם, ובאשר הקטרת ששם על האש באהל מועד הושם ע"ד לכפר על הזקנים, ועתה נודע לו שצריך לכפר על העם ההמון, והכפרה צריך שיהי' לשם המתכפר, הוצרך ליתן קטורת מחדש שבו יתכפרו ההמון ולכן ויתן את הקטרת נתן קטורת פעם שנית לכפר על העם ההמונים:​